במסגרת תובענה ייצוגית המתנהלת מאז 2/2017 הסכימה בזק לפצות לקוחות בסכום כולל של 35 מיליון ₪ והתחייבה להסדיר התנהלותה העתידית לשם מניעת הישנות גבייה בלתי חוקית נשואת התביעה

בנפרד אני מפרסם היום ידיעה לפיה לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד הוגשה ב- 4.11.2020 תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן) נגד חברת בזק בינלאומי בנושא גביה שלא כדין בגין שירותי אנטי וירוס ובגין שירותי גיבוי.

בפתח כתב התביעה מצויין כי בבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד קיים הליך ייצוגי “אשר השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לחברי הקבוצה המתעוררות בו, זהות לשאלות המתעוררות בבקשה זו, ואשר אף הוא עוסק בגביית תשלום שלא כדין בגין ‘שירות אנטי וירוס’ מלקוחות שלא קיבלו את השירות מאחר שלא התקינו את התוכנה”. אלא שבניגוד לתביעה המוקדמת יותר, העוסקת רק בנושא אנטי וירוס, התביעה החדשה עוסקת גם בנושא שירוי גיבוי.

יצויין כי באותו הליך ייצוגי, המתנהל בבית-המשפט מאז פברואר 2017, הוגשה לאחרונה בקשה לאישור הסדר פשרה בין התובע עו”ד רוי חכמי לבין הנתבעת בזק החברה הישראלית לתקשורת. דיון בבקשה לאישור הסדר הפשרה צפוי בפברואר 2021.

במסגרת הידיעה הנפרדת אני מדווח כאמור כי בהמשך כתב התביעה החדשה יש אזכור של ההליך המתנהל מאז 2017 ובקשת אישור הסדר הפשרה שהוגש בו לאחרונה בתביעה הייצוגית נגד בזק [החברה-האם של בזק בינלאומי, המשיבה בתביעה החדשה]: “במסגרתו התחייבה בזק לפצות את לקוחותיה שרכשו את שירות האנטי וירוס ולא זכו ליהנות ממנו, בסכומי עתק העולים על 35 מיליון ₪ (!!). זאת בנוסף להתחייבויותיה של בזק להסדיר את התנהלותה העתידית לשם מניעת הגבייה הבלתי חוקית”.

בתביעה המוקדמת יותר, באי הכוח הם מושקוביץ – סטיס, עורכי דין, שהינם חלק מבאי הכוח גם בתביעה המאוחרת יותר.

= = = = = = = = = = = =

בהסכם הפשרה בתיק המוקדם יותר (מ- 2/2017) נאמר בין היתר: “ביום 29.10.2017 הגישה בזק את תשובתה לבקשה לאישור, בה חלקה על טענות המבקש בזק טענה כי היא לא הפרה את חובות הגילוי החלות עליה שכן היא יידעה את המנויים, במספר דרכים, בדבר הצורך בהתקנת התוכנה ובעניין תחילת גביית התשלום בגין השירות החל ממועד ההתקשרות. עוד טענה בזק כי למבקש לא עומדת עילה אישית נגדה וכי לא מתקיימים גם יתר התנאים לאישור תובענה ייצוגית”.

בהמשך הסכם הפשרה המוצע נאמר כי בחודש אוגוסט 2019 פנו הצדדים להליך גישור בפני שופט בדימוס שבמסגרתו “הגיעו הצדדים להסכם פשרה, מבלי שצד יודה בטענות משנהו או יודה בחבות כלשהי, אשר בכפוף לאישורו של בית-המשפט הנכבד ולהוצאתו אל הפועל יביא לידי גמר את ההליכים בבקשת האישור, והכול עפ”י תנאי ההסכם”.

כאמור, הסדר הפשרה מתייחס הן לתקופת העבר והן כהסדרה עתידית. “הסכם הפשרה קובע את הפיצוי שיינתן לחברי הקבוצה בגין תקופת העבר, וזאת מבלי להודות בכל חבות של בזק. במסגרת ההסדר ביחס לתקופת העבר, מתחייבת בזק לפצות את חברי הקבוצה, במסגרת פשרה ומבלי להודות בכל טענה, הן באמצעות תשלום פיצוי כספי לחברי הקבוצה והן באמצעות מתן הטבות בדמי נוי למנויים לשירותים הרלבנטיים במועד ביצוע ההסדר”.

“[…] מעבר לפיצוי חברי הקבוצה בגין תקופת העבר, כולל הסדר הפשרה הסכמות הצופות פני עתיד בנוגע ליידוע מנויי השירות על תנאי השירות, ובכלל זה הצורך בהתקנת התוכנה ומועד תחילת התשלום בגין השירות.

“בזק התחייבה לנקוט שורה של פעולות, הן בנוגע ליידוע מנויי השירות הקיימים אשר נכון למועד הקובע טרם התקינו א התוכנה והן בנוגע למנויים אשר יצטרפו לשירות לאחר המועד הקובע”.

לפי הנקבע בהסדר הפשרה המוצע וממתין לאישור בית-המשפט, “חברי הקבוצה יקבלו פיצוי במזומן בסך של 30 מיליון ₪, וכן הטבות משמעותיות במחיר השירותים שהם כבר מנויים להם בשווי של כ- 5,316,000 מיליון ₪ לפחות”.

עוד נאמר בהסכם כי “בשים לב לכמות לקוחות בזק אשר שילמו במהלך התקופה הרלבנטית לבזק דמי מנוי עבור שירות האנטי וירוס מבלי שהתקינו את התוכנה ומבלי שנהנו מהשירות בפועל, סכומים אשר לגישת המבקש מהווים את הנזק שנגרם לחברי הקבוצה, הרי שמשמעותו הכספית של ההסדר העתידי (הן ללקוחותיה הקיימים של בזק והן לאלה החדשים שיצטרפו בעתיד) היא אדירה והיא מסתכמת בעשרות מיליוני שקלים. על רקע כל האמור לעיל, הצדדים סבורים כי ההסכם שגובש ביניהם הוא יעיל והוגן, וכי גלומה בו תועלת רבה לחברי הקבוצה”.

[הערה: כל ההדגשות בידיעה מופיעות כך במקור].