בית-משפט שלום דחה בקשת ‘הארץ’ וכתבת שלו להעביר למחוזי תביעה בעילת איסור פרסום לשון הרע ודרישת התובע למחוק קטעים מסויימים שפורסמו בכתבה

בית-משפט השלום בתל אביב יפו דחה בקשה של הוצאת עיתון ‘הארץ’ והכתבת אפרת נוימן להעביר דיון מבית-משפט שלום למחוזי בתביעה שהוגשה בו ע”י עו”ד ורו”ח ארז משה בוקאי.

כבוד השופטת כוכבה לוי כותבת בין היתר בהחלטתה:

■ “התובע הגיש תביעה בעילת איסור פרסום לשון הרע כנגד הנתבעים בהתייחס לכתבה שערכו הנתבעים ובה עשו שימוש במחקר שביצע התובע באשר לערעורים המתבררים בבתי-המשפט המחוזיים בהליכי מיסוי בין הנישומים לרשות המיסים. התובע טען כי באופן שבו נערכה הכתבה יש משום הטעייה כלפי הקוראים אשר עלולים להניח שהתובע היה מעורב בכתבה שכן לא נערכה הבחנה ברורה בין חלקים שנכתבו על בסיס מחקר שערך התובע לבין חלקים שנכתבו ע”י הכתבת.

■ “במסגרת כתב ההגנה טענו הנתבעים כי הסמכות העניינית לבירור תביעה זו מצוייה בסמכות בית-המשפט המחוזי וזאת מאחר שבמסגרת התביעה נכלל סעד מסוג צו עשה לפיו התבקש בית-המשפט להורות לנתבעים להסיר את הכתבה שבה מוזכר התובע והמחקר שביצע וכן להורות לנתבעים לערוך שינוי בקוד הטכני בקשר עם החיפוש המוביל לפרסום. לטענת הנתבעים לא ניתן להעריך את שווי הסעד ולכן הוא חורג מסמכות בית-משפט השלום ומצוי בסמכות השיורית של בית-המשפט המחוזי.

■ “לטענת התובע הסמכות לדון בתביעה היא של בית-משפט השלום מאחר שהסעדים ניתנים להערכה ואינם חורגים מסמכות בית-המשפט שכן פעולת הסרת כתבה מהאתר שבבעלות הנתבעים או שינוי הקוד הטכני אינם כרוכים בעלות משמעתית.

■ השופטת בחנה את טענות הצדדים וקבעה כי לבית-משפט השלום מסורה הסמכות העניינית לדון בתביעה זו בשל מספר נימוקים. בין היתר היא כותבת בהקשר זה כי “[…] מעיון בתגובת התובע מיום 28.1.2019 עולה כי התובע אינו דורש את הסרת הכתבה באופן מלא אלא רק את החלקים בכתבה שלטענתו יש בהם כדי לקשר את שם התובע עם המסקנות העולות מהכתבה באופן שפוגע בשמו של התובע, לטענתו. משזהו הסעד המבוקש וככל שתביעתו של התובע תתקבל, איני רואה כיצד סעד בגדרו מתבקשת עריכת שינויים בכתבה והסרת חלקים ממנה הוא סעד ששוויו גבוה מ- 2.5 מיליון ₪, גבול סמכותו של בית-משפט השלום. הנתבעים אמנם טענו כי שוויו של סעד להסרת כתבה עלול להיות עצום במקרים מסויימים אך מאחר ומדובר בטענה כללית שאינה מתייחסת לנסיבות המקר שבפניי, לא מצאתי לקבלה.

■ “טענה נוספת שעלתה על-ידי הנתבעים היא שהסעד בעניין שינוי הקוד הטכני מופנה כלפי צדדים שלישיים ולכן לא ניתן להעריך את עלותו. גם בעניין זה הבהיר התובע בתשובותיו שאינו עותר לקבלת סעדים כנגד צדדים שלישיים.

■ “אשר על כן, משנוכחתי כי שווי הסעד אינו עולה על סכום של 2.5 מיליון ₪, אני קובעת כי בירור התביעה והסעדים הנכללים בה מצויים כולם בסמכות העניינית של בית-משפט השלום והטענות בעניין היעדר סמכות עניינית שהעלו הנתבעים – נדחות“. [הערה: ההדגשה – במקור].