בית-המשפט קיבל עתירה מינהלית של סי.די.אי. מדיה נגד הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה ושרי האוצר והכלכלה

בית-המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים קיבל את עתירתה המינהלית [עת”מ 46478-10-17] של חברת סי.די.אי. מדיה בע”מ.

העתירה הוגשה נגד הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה , נחום איצקוביץ מנהל הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה, מינהלת הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה, וועדת הערר של הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה, שר האוצר משה כחלון ושר הכלכלה והתעשייה אלי כהן.

כבוד השופט עודד שחם כתב בין היתר בפסק דינו שניתן ב- 17 באוקטובר 2018:

■ “עניינה של העתירה בהחלטה מיום 29.3.2017 בה נדחה ערר שהגישה העותרת כנגד החלטה מיום 22.6.2015. בהחלטה האמורה הודיע מנהל מרכז ההשקעות לעותרת על ביטול כתב אישור במסלול מענקים, בהפנותו לטעמים שפורטו בהתראה מיום 17.9.2014. מעיון בהתראה עולה כי התבססה על בדיקה לפיה העותרת לא עמדה בתנאי ‘מפעל בר תחרות’ בהתאם לחוק עידוד השקעות הון.

■ “כתב האישור לתוכנית ההשקעות נשוא ההתדיינות נושא תאריך 9.12.2008. נושא התוכנית הינו הרחבה של מפעל לייצור תקליטורי DVD ומדיה בעיר כרמיאל. בכתב הערר טענה העותרת כי בהקשר זה על המשיב להביא בחשבון פעילות המבוצעת באמצעות חברת וקטור הנדסה וטכנולוגיות (1993) בע”מ, אשר נרכשה על-ידי החברה-האם של העותרת. עפ”י הנטען בערר, כל ייצור התקליטורים עבור חברת וקטור נעשה במפעל העותרת.

■ “אין מחלוקת כי מסקנת מנהל מרכז ההשקעות לפיה העותרת לא עמדה בדרישות החוק, אינה מביאה בחשבון את הפעילות הנטענת שבוצעה באמצעות ועבור חברת וקטור. עניין זה לא נבחן בשום שלב לעיצומו. וועדת הערר התייחסה לעניין זה בקבעה שלא ניתן לאחד בין פעילות חברה אחת ובין פעילות חברה אחרת בקבוצה לצורך בחינת עמידה ביעדי תוכנית מאושרת.

■ “לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים על רקע כלל החומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את העתירה.

■ […] “לא נעלם מעיני כי התנהלותה של העותרת בכל הנוגע לנושא פעילותה עבור חברת וקטור, לא הייתה נקייה מקשיים […] לא נעלם מעיני כי גם לאחר שהתקבלה ביד העותרת התראה על כוונה לבטל את התוכנית שאושרה, לא התייחסה בתגובה שהגישה (27.11.2014) לנושא הפעילות עבור חברת וקטור. עם זאת, כאמור לעיל, במוקד מצוי התוכן הכלכלי של הפעילות ולא הכותרת שניתנה לה. לא הוצבע על כל קושי מעשי לבחון גם עתה האם יש ממש בטענות העותרת.

■ […] “יש ממש בטענות המשיבים כי בתי-המשפט נוהגים ככלל לנקוט ריסון עצמי של ממש בהתערבות בהחלטות של הרשות, כגון ההחלטה נשוא העתירה שבפניי. אין בכל אלה כדי למנוע התערבות, מקום בו התקבלה החלטה שהיא על פניה בלתי מידתית ומנחה עצמה על-פי אמת מידה נורמטיבית שגוייה, אשר אינה מביאה בחשבון שיקולים מהותיים הצריכים לעניין. כעולה מן המתואר לעיל, כך היה במקרה הנוכחי. נוכח מסקנה זו אינני רואה צורך להידרש לטענות דיוניות שונות שהעלתה העותרת.

■ “התוצאה של כל האמור היא, כי העתירה מתקבלת. אני מורה על השבת עניינה של העותרת לרשות, על-מנת שזו תבחן את החלטתה על ביטול התוכנית שאושרה, על יסוד כלל השיקולים הצריכים לעניין, לרבות טענתה של העותרת כי יש להביא בחשבון לצורך זה גם את פעילותה עבור חברת וקטור. למען הסר ספק, מובהר כי אינני נוקט עמדה כלשהי לגבי טענות אלה, אשר עד עתה לא זכו לבירור ממצה. בשים לב לכלל הקביעות לעיל, אינני עושה צו להוצאות בהליך זה”.