פס”ד: קוד תוכנה אינו נחשב כ”מידע” לפי חוק חופש המידע; העתירה המינהלית הוגשה לאחר שרשות המסים דחתה בקשת חופש מידע לקבלת קוד התוכנה המשמשת אותה

בית-המשפט קבע ביום חמישי האחרון (5.9.2019) כי קוד תוכנה אינו נחשב כמידע לפי חוק חופש המידע. פסק הדין ניתן בעתירה מינהלית שהוגשה לאחר שרשות המסים דחתה בקשת חופש מידע לקבלת קוד של תוכנה המשמשת את הרשות. בבקשה נטען כי התוכנה המבוקשת היא בגדר מידע והוטמעו בתוכה הנחיות של הרשות – כלומר, מידע שיש לפרסם לפי החוק. בית-המשפט קיבל את עמדת רשות המיסים וקבע כי גם אם לצורך פיתוח התוכנה נעשה שימוש בהנחיות של הרשות אין לראות את התוכנה עצמה כמידע ולפיכך העתירה נדחתה.

העתירה המינהלית [עת”מ 2663-05-19, הר שמש מושב שיתופי בע”מ נ’ הממונה על חופש המידע ברשות המיסים] נדונה בבית-המשפט המחוזי בירושלים בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים.

כבוד השופט רם וינוגרד כתב בין היתר בפסק דינו:

■ “העותרת פנתה אל המשיב [הממונה על חופש המידע ברשות המיסים] בדרישה כי ימציא לה את “הנוסחה/אלגוריתם/קוד מחשב/תכנות, מכוחם הוטלו עליה עיצומים כספיים על ידי תוכנת המחשב שמפעילה רשות המיסים, וכן את התוכנה המשמשת את רשות המיסים לשלילת אישור ניכוי במקור ולעריכת קיזוזי מס. דרישה זו התבססה על הוראות חוק חופש המידע, התשנ”ח – 1998, כאשר העותרת טוענת כי התוכנה המבוקשת היא בגדר “מידע” כמשמעו בחוק חופש המידע, וכי שעה שהוטמעו בתוכנה הנחיות פנימיות של הרשות – הרי שאלה מהוות מידע אותו על הרשות לגלות על פי החוק.

■ “[…] המשיב טען כי התוכנה מושא העתירה אינה אלא פלטפורמה עליה מנוהל ומטויב המידע, ואין מקום להעבירה לידי העותרת. עוד נטען כי חילוץ המידע כרוך בהקצאת משאבים בלתי סבירה; כי מסירת המידע עלולה לשבש את התפקוד התקין של הרשות, מאחר ופרסום קוד התוכנה יפתח את הדלת “בפני גורמים עויינים העשויים לתקוף את מערכות המחשוב”. המשיב העלה טענות נוספות, שמהן יש להזכיר את הטענה לפיה הבעלות והשימוש בתוכנות מחשב מוגנים על-ידי דיני הקניין הרוחני, ולפיכך אין מקום למוסרם לאחרים.

■ “בתשובתה […]העותרת טענה שהחשש לפיו יעלה בידי פצחן לחדור למחשב של רשות המיסים אם תפורסם התוכנה או חלקה הוא חשש רחוק בלבד. אשר לטענה בעניין קיומו של קניין הרוחני, השיבה העותרת כי הנחיות מינהליות אינן בגדר סוד מסחרי וכי מאחר שרשות המיסים מעולם לא ניסתה למכור את התוכנה, הרי שאין מקום לטענות בעניין הערך הכלכלי הגלום בה.

■ בהכרעתו קבע השופט כי “דין העתירה להידחות. אף אם נראה שאין מחלוקת כי בעת כתיבת התוכנה הוטמעו בה הנחיות פנימיות של רשות המיסים […], אין בכך כדי להפוך את התוכנה ל”מידע” כמשמעו בחוק חופש המידע.

■ “[…] תפקידה של “תוכנה” בהקשר הרלבנטי, כפי שהובהר בחוק המחשבים, הוא להביא לביצוע פעולות על ידי מחשב. התוכנה עצמה אינה אלא כלי או פלטפורמה בהם נעשה שימוש לצרכים שונים, כפי שהוכתבו מראש על ידי מזמין התוכנה. מבחינה זו אין שוני בין תוכנת מחשב המעוצבת כך שתבצע פעולות התואמות את דרישותיו של מזמין התוכנה, לבין עיצוב מקום עבודה באופן שיתאם את דרישותיו של מזמין העיצוב ואת ההנחיות שעליו לפעול לאורן. מכאן, שאף אם הנחות יסוד מסוימות שימשו לצורך הכנת תוכנה, אין פירושו של דבר שניתן לראות בקוד התוכנה עצמו כ”מידע” לצורך חוק חופש המידע או ככזה המהווה עירוב של “מידע” ו”תוכנה”.”

■ “[…] אם בכך לא די, הרי שעל פני הדברים נראה שאין מקום למסירת קוד התוכנה או חלק ממנו לידי גורם חיצוני מאותם טעמים של סודיות ובטיחות מידע שנזכרו על ידי המשיב. נראה שגם בטענות בעניין הקניין הרוחני יש ממש. לעניין זה לא נודעת משמעות לעובדה שרשות המיסים אינה מעוניינת למכור את התוכנה שבידה, שהרי העובדה שמאן דהו אינו מעוניין למכור את רכושו אינה מובילה למסקנה לפיה אין לרכושו ערך כלכלי”.

■ “לנוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית. בנסיבות העניין תישא העותרת בהוצאות המשיב בסכום של 5,000 ₪”.