בית-המשפט מבקש חוו”ד של היועץ המשפטי לממשלה בתביעה (ולצידה בקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד חברת בזק

בית-המשפט המחוזי בירושלים מבקש לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה (לרבות עמדת משרד התקשורת כרגולטור) בתביעה (ולצידה בקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) שהגיש נתן דגני נגד חברת בזק [ת”צ 17926-12-17].

כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ, סגנית נשיא בית-המשפט המחוזי בירושלים, כתבה בהחלטתה:

■ “המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ, בה נטען שהמשיבה מחזיקה מאות חדרים בבניינים משותפים ברחבי הארץ, המשמשים אותה להחזקת ציוד המשרת ‘צרכי תקשורת שכונתיים’ (כהגדרת הדו”חות השנתיים של המשיבה), ואשר לגבי רובם לא הוסדרו הזכויות עם בעלי הזכויות במקרקעין. כן נטען שעל-פי דו”חותיה הכספיים של המשיבה, מספרם של חדרי הריכוז אף עולה בהתמדה משנה לשנה.

■ “המבקש מוסיף וטוען כי המשיבה מתעשרת שלא כדין על חשבון בעלי הזכויות במקרקעין, ע”י עשיית שימוש בחדרים אלה מבלי לשמש דמי שימוש או דמי שכירות ואף לא את הוצאות האחזקה הכרוכות בשימושה, תוך ניצול חוסר מודעותם של בעלי הזכויות לזכותם לקבל תשלום בגין השימוש שעושה המשיבה בקניינם.

■ “בתשובתה לבקשת האישור מודה המשיבה כי היא מחזיקה כיום 1,280 חדרי ריכוז ברחבי הארץ, אולם היא טוענת כי חדרי הריכוז מוחזקים כדין בידיעת ובהסכמת בעלי הדירות, אשר אינם זכאים לדרוש דמי שימוש בגין שימושיה.

■ “[…] המשיבה מוסיפה וטוענת, בין יתר טענותיה, כי בתקופה שעד תיקון 25 הייתה המשיבה חברה ממשלתית בבעלות מלאה של מדינת ישראל, וכי חלק מחדרי הריכוז הועברו אליה ‘בירושה’ ממשרד התקשורת שהחזיק בהם טרם הקמתה.

■ “בטרם ייקבעו הבקשות לשמיעה סברתי כי ראוי לקבל את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה (לרבות עמדת משרד התקשורת כרגולטור המופקד על התחום) בסוגיות המרכזיות העולות מן הבקשה. זאת הן כמי שאמון על האינטרס הציבורי, והן בשים לב לטענות המשיבה כי היא באה בנעלי המדינה בכל הקשור לזכויות בחלק מחדרי הריכוז. אבקש כי עמדת היועץ המשפטי לממשלה תוגש לבית-המשפט תוך 60 יום מהיום” [עד 9.12.2018].

= = = = = = = = = = = = = = =

ידיעה שפורסמה כאן באתר ב- 22.12.2017:

ב- 10.12.2017 פירסמתי בחלון המבזקים של אתר זה כי “לבית-המשפט המחוזי ירושלים הוגשה ב- 10 בדצמבר 2017 תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ; טרם פורסם כתב הטענות במלואו”.

בשונה מהרוב המכריע של תביעות חדשות (ובקשות להכיר בהן כתובענות ייצוגיות)  שאני מפרסם כאן באת [ראו תחת הקטגוריה “משפט” בצד הימני של דף הבית], הפעם – ת”צ 17926-12-17, בית-המשפט המחוזי בירושלים — מדובר במשהו שאינו קשור לשירותים/מוצרים המסופקים/נמכרים ע”י החברה הנתבעת.

התובע בתביעה זו הוא בעל דירה בבית משותף בירושלים ומתגורר במקום מאז הוקם הבניין ואוכלס בשנות השבעים. בתביעה נאמר בין היתר כי בקומת הקרקע של הבניין

קיים חדרון אשר ממועד שאינו ידוע ועד היום נמצא ברשותה של חברת בזק. בחדרון זה מחזיקה החברה ומפעילה ציוד תקשורת כלשהו. להערכת התובע ציוד זה הוא כנראה לצרכי השכונה ולא רק לצרכי הבניין עצמו.

לחדרון זה אין מונה חשמל נפרד וחברת בזק אינה משלמת את חלקה (בגין אותו חדרון) בחשבון החשמל המשותף של כל הדיירים.

התובע טוען כי במשך תקופה מסויימת החברה שילמה לוועד הבית עבור השימוש בחדרון זה אך הפסיקה לעשות זאת לפני שנים.

בבדיקה שנערכה נמצא, לטענת כתב התביעה, כי החברה מחזיקה במאות חדרים כאלה בבתים משותפים, היא מכנה אותם “חדרי ריכוז” והם מוזכרים בדו”חות השנתיים של החברה. מהדו”חות הללו  עולה, לטענת התובע, כי החברה מאשרת שהשימוש שהיא עושה בחדרים הללו אינו מוסדר בכתב על בעלי הרכוש.

לפי כתב הטענות, הדו”ח השנתי של חברת בזק לשנת 2016 מציין [בסעיף 2.7.4 –  מקרקעין] 1,160 “חדרי ריכוז” כאלה במקומות שונים בשטח כולל של 10,000 מ”ר. השימוש במרבית החדרים הללו אינו מוסדר. החברה מציינת בהערות לגבי תחום זה כי “מדובר בחדרים לכבלים ומתקנים לצרכי תקשורת שכונתיים. לגבי רוב הנכסים אין הסדרת זכויות בכתב עם בעליהם )כגון המינהל, גורמים מיישבים, יזמי הפרוייקטים שבהם נמצאים הנכסים, וועדי בתים). להערכת החברה ועל בסיס ניסיון העבר, הדבר אינו יוצר חשיפה מהותית”.