בית-המשפט: לצורך מילוי חובתה בהעברת מידע חיוני רשאית רשות מקומית לשלוח לתושביה מסרונים שאינם כוללים דברי פרסומת – גם ללא הסכמת התושבים

“רשות מקומית מחוייבת כלפי תושביה בהעברת כל מידע חיוני בתחומים שונים הנמצאים תחת סמכותה, כגון: ענייני תרבות ופנאי, כבישים ותנועה, אירועים מיוחדים בעיר, סדר וביטחון וכל מידע היכול לשמש לעזר לתושבים. אי קיום חובה זו נחשב להתרשלות מטעמה ואי קיום חובותיה.

“לצרוך מילוי חובתה זו היא רשאית לשלוח לתושביה מסרונים מתאימים שאינם כוללים דברי פרסומת גם ללא הסכמתם, אולם, בצירוף אפשרות להסרת שם התושב מרשימת התפוצה ובמידה ומי מהתושבים אינו מעוניין בקבלת עדכונים כאלה עליו להסיר עצמו או ליידע את הרשות ברצונו זה ועם מתן הודעה כזו, הרשות מחוייבת להפסיק את העברת המידע אליו”.

כך פסק בית-המשפט לתביעות קטנות בקריות בתביעה קטנה [ת”ק 15095-09-17]. התובעת בתביעה זו היא מלכה לבקוביץ מקריית אתא והנתבעת היא עיריית חיפה.

להלן קטעים מפסק הדין שניתן ע”י כבוד הרשם הבכיר נדים מורני:

■ “התובעת התגוררה בשכירות, עד כמה שניתן ללמוד על כך מעדותה, בעיר חיפה מאז שנת 2014 ועד חודש יוני 2017.

■ “התובעת הגישה תביעה קטנה כנגד הנתבעת ע”ס 27,000 ₪ בגין שליחת 27 הודעות מסרונים לנייד שלה מטעם הנתבעת. התובעת טענה בכתב התביעה כי המסרונים שנשלחו אליה ע”י הנתבעת מנוגדים להוראת תיקון 40 לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ”ב – 1982 [הערת העורך: הטעות מופיעה במקור].

■ “התובעת התלוננה בתביעתה כי חלק מן המסרונים שנתקבלו אצלה לא כללו אפשרות הסרה. בנוסף טענה, כי גם מסרונים שכללו אפשרות להסרה, הדבר התאפשר ע”י קישורית, אשר התובעת לא הייתה מוכנה להשתמש באפשרות זו לאור הסכנה הטמונה בכך, וטענה כי פעם עשתה שימוש בקישורית להסרת הודעה כלשהי ונגרם נזק רב למכשיר הנייד שלה. התובעת טענה כי ניסתה לגרום להסרת שמה מרשימת התפוצה של הנתבעת באמצעות התקשרות טלפונית אולם הדבר לא הועיל.

■ “[…] הנתבעת טענה שיהא לא נתנה את הסכמתה לנתבעת לקבלת מסרונים מעין אלה וכי אין לה עניין בקבלת מסרונים, מה עוד [ש]הנתבעת התנהגה כלפיה “כביריונית ללא דין וללא דיין“. [ההדגשה – במקור].

■ בכתב ההגנה שהגישה עיריית חיפה נאמר בין היתר כי 18 ההודעות מתוך 27 שנשלחו לתובעת כללו אפשרות הסרה. לדברי ההודעות, “כל ההודעות אשר נשלחו לתובעת אינן מהוות פרסומת אסורה והן נשלחו לפי כל דין ומהוות הודעות מותרות”.

עדותה של מנהלת אגף מחשוב ומערכות מידע בעיריית חיפה:

■ “גב’ מיכל דביר מטעם הנתבעת העידה כי במשרד המשפטים בירושלים קיים גוף שנקרא הרשות להגנת הפרטיות המנהל את מאגרי המידע וכי הנתבעת כרשות מקומית רשאית להשתמש במאגרים הנ”ל לשירות התושבים כאשר היא מבקשת להתקשר עם תושבי העיר ברמה האישית, כמו במקרה של סגירת כבישים, שריפות וכל הנושאים הקשורים לרווחת התושבים ולביטחונם וגם לאירועים המתרחשים בעיר.

■ “גב’ מיכל דביר אישרה כי בתחילת שנת 2015 המסרונים לא כללו אפשרות הסרה וכי הדבר תוקן והחל משנת 2016 כל המסרונים כוללים גם לינק פשוט להסרה. בנוסף הוסיפה כי התובעת יכולה הייתה להסיר עצמה באמצעות האתר של העירייה או באמצעות פנייה לשירות 106, דבר שלא נעשה ע”י התובעת”.

הכרעה:

■ “השאלה העיקרית המחייבת הכרעה בתיק זה היא” האם תוכן המסרונים שנשלחו לתובעת ע”י הנתבעת מהווית ‘דברי פרסומת אסורה’ עפ”י חוק התקשורת אם לאו? בית-המשפט עיין בכל המסרונים שהעתקיהם צורפו לכתב התביעה ולא מצא באף אחד מהם דבר פרסומת אסור עפ”י החוק”, אומר הרשם הביר בפסק דינו.

■ “בנסיבות המקרה שלפנינו התובעת סירבה להשתמש  בקישורית לצורף הסרת שמה מרשימת התפוצה, לא פנתה התובעת בכתב בדרישה כזו, וטענה כי פניותיה היו טלפוניות אשר לא הניבו תוצאות. ראוי היה שהתובעת תשלח הודעה בכתב לנתבעת ותבקש את הסרת שמה במידה ולא רצתה להשתמש בקישורית ולא להסתפק בהודעות טלפוניות כפי שעשתה. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה ולפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות”.