בית-המשפט דחה תביעה נוספת של [אלוף במיל.] ישראל זיו נגד בנק לאומי שחסם חשבונותיו בעקבות טענת ארה”ב כי עסק בסחר נשק בדרום סודאן

ב- 2 באוקטובר 2019 דחה בית-המשפט המחוזי בתל אביב תביעה נוספת של ישראל זיו נגד בנק לאומי שהקפיא חשבונותיו בעקבות טענת ארה”ב כי עסק בסחר נשק בדרום סודאן [לעניין זה ראו ידיעה שפירסמתי כאן].

התביעה [ה”פ 60053-06-19] הוגשה ע”י ישראל זיו וזוגתו עדית זיו [המבקשים 1 ו- 2] וארבע חברות שבבעלותו: גלובל איי.זד. גרופ בע”מ; גלובל אן.טי.אם בע”מ; אל.איי.או. זיו בע”מ; גלובל לאו אנפורסמנט אנד סקיוריטי בע”מ.

כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי כותבת בין היתר בפסק דינה:

■ “תחילתה של פרשה זו בהחלטת המשיב – הבנק – להקפיא את חשבונות הבנק של המבקשים המנוהלים אצלו, באופן שלא תתאפשר בהם כל פעילות עד לסגירתם ביום 31.12.2019, וזאת למעט העברת הכספים המצויים בהם אל חשבונות בנק בבנקים אחרים בבעלות זהה.

■ “השאלה העומדת לדיון בהליך הנדון הינה מה המשמעות של סגירת החשבונות? האם רשאי הבנק לסגור חשבונות הבנק ולהמשיך ולהחזיק בכספים או עם סגירת החשבונות לאפשר העברת הכספים ישירות במזומן לידי המבקשים, או לחלופין, כבקשת המבקשים, להעבירם לספקים שונים, עפ”י הוראות המבקשים”.

■ “המבקש 1 [ישראל זיו] הוא איש עסקים ישראלי אשר פועל בדרום סודאן באמצעות המבקשות 3-6, אשכול חברות המצוי בבעלותו ובשליטתו.

■ “[…] ביום 14.12.2018 הכריז המשרד לפיקוח נכסים זרים במשרד האוצר האמריקני (OFAC), על הטלת סנקציות של זיו ועל המבקשות 3-4 ו- 6, והכללתם ב’רשימה שחורה/ של גופים החשודים בהלבנת הון או במימון טרור [Specially Designated Nationals, SDN, and Blocked Persons List]. בבסיס ההכרזה עומדות טענות כי זיו והחברות עסקו בסחר בנשק בהיקפים עצומים של כ- 150 מיליון דולר, עם הממשלה והאופוזיציה בדרום סודאן וכי הפרוייקט החקלאי הלאומי המופעל ומנוהל ע”י זיו והחברות שבבעלותו אינו אלא מהווה כסות לפעילות אסורה.

■ “בעקבות הכרזה זו, היום 27.12.2018, הודיע הבנק למבקשים כי בכוונתו לסגור את חשבונותיהם בתום תקופת מעבר של 30 יום, וזאת נוכח הכללת זיו והחברות ברשימה השחורה”.

■ בהמשך פסק הדין מפרטת השופטת בהרחבה את חילופי הדברים בין הבנק לבין ישראל זיו וכן את כל הפעילויות המשפטיות שנקט ישראל זיו (בבית-המשפט המחוזי בתל אביב ובבית-המשפט העליון) בנושא זה.

■ בהכרעתה אומרת השופטת כי “לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות. אחזור ואדגיש, כי החלטת הבנק בדבר הקפאת החשבונות, שעה שהוטלו על המבקשים או על חלקם סנקציות והום הוכרזו ברשימת ה SDN, נובעת מהצורך לעמוד בחובות הרגולטוריות החלות עליו ולהגן הן על עצמו והן על הציבור”.

■ “בהחלטות המפורטות אשר ניתנו במסגרת התביעה הראשונה והערעור עליה, נקבע כי די בעצם הכרזתם של המבקשים ברשימת ה- SDN על-מנת לעורר חשש סביר כאמור וכי אין זה מתפקידו של הבנק לחקור ולבדוק טענות המבקשים, החוזרים וטוענים כי אין בסיס ראייתי להכרזתם ברשימת ה- SDN. עניין זה מסור להכרעת הגופים הרלבנטיים בארה”ב ואין חולק כי המבקשים מקדמים פעילות משפטית בנדון בארה”ב.

■ “[…] יובהר, ועל כך גם אין ספק, כי הכספים בשלב זה שייכים למבקשים, והבנק אינו טוען לכספים אלו וגם אינו רשאי לחלט את הכספים המצויים בחשבונות המבקשים, אלא אם יובא בפניו צו שיפוטי. כל שעושה הבנק הוא המשך הקפאת הפעילות בחשבונות על דרך של הפסקת הפעילות בחשבונות, סגירתם והעברת הכספים לחשבונות מעבר בבנק באופן שיאפשר צבירת ריבית”.

■ “לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות. הבנק פועל בהתאם לדין ואינו רשאי לשחרר בשלב זה של הדברים את הכספים כפי שמבוקש. הכספים ישוחררו ככל שיוסרו המבקשים מרשימת ה- SDN או ככל שתינתן החלטה שיפוטית אחרת. כפי שכבר הערתי, מאבקם של המבקשים הינו בזירה אחרת, היא הזירה האמריקנית. בית-המשפט ער למצוקת המבקשים ולקשיי הנזילות בפניהם הם עומדים מזה זמן רב, בין השאר בהינתן התמשכות ההליכים בארה”ב. ואולם, אין בידי בית-המשפט הישראלי כדי לסייע בנדון. יש אך לקוות כי פרשה זו תסתיים במהרה”.

* השופטת קבעה כי המבקשים ישאו בהוצאות הבנק בסך כולל של 10,000 ₪.