ביהמ”ש קיבל עתירה מינהלית והורה למנהל מימשל זמין ברשות התקשוב הממשלתי להעביר העתק חלק מיומנו המקצועי לידי העותר

בית-המשפט המחוזי בירושלים בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים הורה ליוגב שמני מנהל מימשל זמין ברשות התקשוב הממשלתי (כיום, במשרד הדיגיטל הלאומי) להעביר העתק של יומן הפגישות הרשמיות שלו לידי העותר, גיא זומר.

ב- 8 בנובמבר 2020 ניתן פסק הדין בתיק זה ע”י כבוד השופטת עינת אבמן-מולר [עת”מ 50383-06-19, גיא זומר נגד יוגב שמני מנהל מימשל זמין, רוית קורן מרשות התקשוב, הממונה על חופש המידע במשרד ראש הממשלה, משרד ראש הממשלה ומשרד המשפטים/מחלקת ייעוץ וחקיקה].

בין היתר נאמר בפסק הדין:

“[…] העותר פנה למשיבים בשתי בקשות לקבלת מידע: האחת, בקשה לקבלת מידע אודות הסכמים והתקשרויות של רשות התקשוב; והשנייה

בקשה לקבלת יומניהם של ראש רשות התקשוב הממשלתי, של מנהל יחידת מימשל זמין (המשיב 1) ושל ראשת מטה רשות התקשוב הממשלתי (משיבה 2)”.

בקשות המידע נענו באופן חלקי. בדיון שנערך ב- 8.11.2020 (אותו הדיון בסופו ניתן פסק הדין) , “הסכים העותר לצמצם את עתירתו ומיקד אותה בבקשה לקבל לעיונו את יומנו של המשיב 1, מנהל מימשל זמין ברשות התקשוב הממשלתי, מר יוגב שמני, לתקופה של חצי שנה בלבד […] הרי שכעת הבקשה תוחמה לתקופה של חצי שנה בלבד (קרי, למחצית השנייה של שנת 2017)”.

“עמדת המשיבים הייתה כי אין להיעתר לבקשת העותר מן הטעם שמדובר ביומנו של מי שאינו נמנה עם הסגל הבכיר של משרד ראש הממשלה, אשר רשות התקשוב הממשלתי היא יחידה מקצועית שלו (כך, לפחות, היה בעת הרלבנטית; כיום, כפי שצויין בדיון, רשות התקשוב היא חלק ממשרד הדיגיטל הלאומי)”.

“לטענת המשיבים, יומנו האישי של מי שאינו נמנה על סגל הניהול הבכיר של המשרד הוא בגדר מידע הנוגע לניהול פנימי שאין לו נגיעה או חשיבות לציבור וכן הוא כלי עבודה פנימי המכיל מידע בדבר דיונים ותרשומות של התייעצויות פנימיות”.

“כן נמסר כי מסירת המידע המבוקש עלולה לגרום ל’אפקט מצנן’ על עובדי המשרד לנהל את יומנם באופן מפורט שיסייע לעבודתם ובכך, לפגוע, הלכה למעשה, בעבודת הרשות הציבורית”.

השופטת הגיעה בסופו של דבר למסקנה כי יש לקבל את העתירה בכל הנוגע ליומנו של יוגב שמני לתקופה של חצי שנה בשנת 2017.

באשר לטענת המשיבים קבעה השופטת כי ניתן להעביר את המידע לידי העותר “תוך השמטת הפרטים המהווים מידע כאמור (סעיף 11 לחוק), אך איןן בכך הצדקה לדחייה גופרת של הבקשה. מכאן אף נשמט הבסיס תחת הטענה שהועלתה בדבר החשש מן ‘האפקט המצנן’.”

באשר לטענה השנייה של המשיבים אומרת השופטת בפסק הדין כי “[…] לטענת המשיבים, להבדיל משרים וראשי רשויות, כאשר מדובר בעובד ציבור שאינו נמנה עם הסגל הניהולי הבכיר של משרד ראש הממשלה, יומנו מהווה כלי לניהול פנימי שחשיבותו הציבורית מועטה אם בכלל קיימת, נראה אומנם כי השאלה האם יש להחיל חריג זה על מסירת יומן, כפונקציה של אופי תפקידו של בעל התפקיד, בכירותו או דרך בחירתו, דורשת התייחסות וליבון, ונראה כי טרם נאמרה בה המילה האחרונה בפסיקת בתי-המשפט”.

“המשיבים טענו כי בימים אלה נעשית עבודה לגיבוש נוהל בנוגע למסירת יומנים של בעלי תפקידים שונים, ואין לשלול כי בקביעת השיקולים יובא בחשבון, בין היתר, אופי בעל התפקיד ועל מידת חשיבותו לציבור”.

בהמשך פסק הדין מתייחסת השופטת למשיב מס’ 1 יוגב שמני מנהל מימשל זמין: “כפי שניתן היה להבין מהדיון שהתנהל בפניי, מדובר בבעל תפקיד ניהול בכיר בשירות הציבורי (גם אם לא הבכיר ביותר ברשות התקשוב, ודאי שאין מדובר בבעל תפקיד זוטר) החולש על כוח אדם לא מבוטל ותקציב של כ- 200 מיליון ₪ בשנה”.

בסיכום פסק הדין קבעה השופטת כי “בנסיבות העניין, ונוכח המחלוקת הצרה שנותרה לדיון, כל צד יישא בהוצאותיו”.