בהמלצת שופטי העליון: סלקום משכה ערעור על פסיקה נגדה בתביעה שניהלה בשנים קודמות נגד בזק

“לאחר ששמענו את טיעוני באי-כוח המערערת ועיינו במכלול החומר שבתיק – הצענו כי המערערת תשקול בדעתה אם היא עומדת על ערעורה. לאחר פסק זמן שנטלו באי כוח המערערת להתייעצות – הם הודיעו, על דעת שולחתם, כי המערערת מבקשת לחזור בה מערעורה. נוכח האמור לעיל – הערעור נדחה, ללא צו להוצאות”.

כך כתב כבוד השופט חנן מלצר בהחלטה של בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים בפסק דין בתיק ע”א 29/17 של חברת סלקום ישראל בע”מ נגד בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ. איתו בהרכב שהיה ביום פסק הדין (26.11.2018) היו גם כבוד השופטים יצחק עמית ועופר גרוסקופף.

מדובר בערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב’ השופט יונה אטדגי) מיום 16.11.2016 בת”א 29893-03-12.

בפסק הדין של המחוזי נכתב בין היתר:

■ “עניינה של התביעה: חוב כספי בסך של למעלה מ- 34 מיליון ₪, שלטענת התובעת, הנתבעת חבה לה, במסגרת התחשבנות כספית שביניהן הקשורה לתשלומים הדדיים בגין העברת הודעות טקסט SMS בין רשתותיהן (“קישורי גומלין”), המתבטא בהפרש בין הסכום שהנתבעת שילמה לתובעת בגין מסרונים שהועברו מרשתה לרשת התובעת בתקופה שבין 26.7.2010 ל- 31.10.2012, לבין הסכום שהיה על הנתבעת לשלם לתובעת (לטענת התובעת) בגין אותם מסרונים, בהתאם להוראות ההסכם שנערך ביניהן ביום 16.12.2004.

■ “הנתבעת כופרת בקיומו של החוב, בפרשנות התובעת לחוזה ובזכותה של התובעת לדרוש את המחיר הנתבע על-ידה בשל העברת המסרונים האמורה, וטוענת עוד, כי המחיר שנדרש הוא בלתי סביר ומפלה”.

■ “[…] הדברים הללו חייבו את סלקום להוכיח שאכן העלויות משתנות כאשר המסרונים נשלחים מרשת מפ”א לעומת מסרונים הנשלחים מרשת רט”ן. ההוכחה הטובה ביותר לכך הייתה הגשת חוות דעת מקצועית מוסמכת. לא הוגשה כל חוות דעת בנדון ולא הוצגה כל ראייה ממשית, מלבד טענתו של יוגב כי בזק משתמשת בטכנולוגיה שונה. לא הוסבר ולא הוכח שהשימוש בטכנולוגיה השונה גורם להגדלת העלות. יתרה מכך, הוכח שרשת נוספת, מירס, משתמשת באותה טכנולוגיה.

■ “וגם אילו היה מוכח שהשימוש בטכנולוגיה השונה גורם להגדלה מסויימת של העלות, ודאי שלא הוכח שהגדלה זו מתבטאת בהפרש של מאות ואלפי אחוזים. הפרש זה חייב את סלקום לרתום את כל מאמציה וכוחותיה – ואין מדובר בחברה שאין בכוחה לעשות זאת – כדי להוכיח את טענתה.

■ “[…] סלקום לא עשתה זאת בפני משרד התקשורת, כשהייתה לה הזדמנות לעשות כן, במסגרת ההתדיינויות שנערכו לקראת קביעת המחירים בתקנות, ולכל הפחות בעת שהתעוררה המחלוקת בינה ובין בזק, שהובאה לפתחו של משרד התקשורת. סלקום לא עשתה זאת גם בבית-המשפט בתביעה זו.

■ “המסקנה הנובעת מכך היא, שהוכח, שהמחיר שנדרש ע”י סלקום מבזק כתשלום עבור קישור גומלין למסרונים הנשלחים מבזק לסלקום הוא בלתי סביר. מאחר שתשלום זה נדרש רק מבזק, ומשלא הוכחה כל הצדקה לכך, הרי שדרישה זו מפלה את בזק לעומת רשתות הרט”ן האחרות. בכך התקיים גם יסוד איסור ההפלייה בקביעת המחיר. מאחר שסביר להניח שהתשלום שנדרש היה ‘מגולגל’ ללקוח, הרי שהלקוחות היו נמנעים מלשלוח מסרונים באמצעות בזק, בשל עלותם הגבוהה לעומת משלוחם באמצעות הרשתות האחרות, דבר שהיה פוגע בתחרות החופשית וממילא בציבור”.

■ “[…] הוכח כי סלקום לא עמדה בתנאים הללו, וכי המחיר שנדרש על-ידה היה בלתי סביר ומפלה. מאחר שכל תביעתה מבוססת על ההפרשים הנובעים מדרישתה זו, הרי שדין כל תביעתה להידחות.

■ “אשר על כן אני מחליט: התביעה נדחית. התובעת (סלקום) תשלם לנתבעת (בזק) הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך 150,000 ₪.” [הערה: ההדגשה – במקור].