בג”ץ דחה עתירת עו”ד (בנושא מערכת “נט המשפט”) נגד הנהלת בתי-המשפט, רמו”ט ומ”י אך חייב אותן בתשלום 15,000 ₪ כהוצאות העותר [ידיעה מעודכנת בהחלטה שפירסם בג”ץ יום לאחר פירסום פס”ד]

עדכון [1 במאי 2019; 19:30]: בג”ץ פירסם היום החלטה נוספת המהווה המשך לפסק הדין [בג”ץ 6207/17] שפורסם אתמול (30.4.2019) ומובא כאן בהמשך.

בהחלטה המעדכנת נאמר: “בהמשך לפסק דיננו מיום 30.4.2019, יובהר כי צו איסור הפרסום מיום 14.9.2017 – שניתן בהסכמת המדינה – חל על העתירה בלבד כדי למנוע פגיעה אפשרית בצדדים שלישיים שנזכרו בה. על כן, אין כל מניעה לפרסם את פסק הדין ואת ההחלטות הקודמות שניתנו בתיק זה בצירוף שמו של העותר, שאף הדגיש בעבר כי אינו מבקש לחסות את שמו”.

שמו של העותר בעתירה זו הוא עו”ד בניה גולדברג שייצג את עצמו בכל ההליך.

= = = = = = = = = = = = = = = =

בית-המשפט העליון בשיבתו כבית-משפט גבוה לצדק דחה (30.4.2019) עתירה למתן צו על תנאי נגד הנהלת בתי-המשפט (הב”ה), הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים [לשעבר, הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע (רמו”ט)] ומשטרת ישראל אך חייב אותן בתשלום הוצאות העותר.

בפסק הדין כותבת בין היתר כבוד השופטת דפנה ברק-ארז [בג”ץ 6207/17] והצטרפו אליה כבוד השופטים ג’ורג’ קרא ויוסף אלרון:

■ האם הפעלתה של מערכת ניהול התיקים של הנהלת בתי-המשפט, הידועה כ”נט המשפט”, מקיימת את הוראות הדין בכל הנוגע להגנת הפרטיות? שאלה זו, ושאלות נוספות הכרוכות בה, עמדו במרכז העתירה שבפנינו.

■ “נט המשפט” היא מערכת ממוחשבת שנועדה לייעל את הליכי העבודה בבתי-המשפט ולאפשר הגשת כתבי טענות ומסמכים נוספים, וכן מסירת פרוטוקולים והחלטות שיפוטיות לצדדים. מטבע הדברים, חלק מן התוצרים המופיעים במערכת אמורים להיוותר חסויים. אופן הפעלתה של המערכת  מוסדר בחקיקה, בתקנות ובנהלים של מערכת בתי-המשפט ושל לשכת עורכי הדין. המשתמשים במערכת “נט המשפט” נחלקים, באופן כללי, למספר קבוצות. הבחנה חשובה ראשונה היא בין משתמשים “פנימיים”, עובדים של מערכת בתי-המשפט, ומשתמשים “חיצוניים”, ובהם בעלי הדין או באי-כוחם, הנכנסים למערכת זו באמצעות “כרטיס חכם” המאפשר הזדהות בטוחה. בנוסף, גולשים מזדמנים יכולים להיכנס למערכת דרך אתר האינטרנט ולעיין בהחלטות ובפסקי דין שסיווגם “פתוח לציבור”.

■ העתירה שבפנינו הוגשה ביום 3.8.2017, ובמסגרתה התבקשה שורה ארוכה של סעדים הנוגעים להפעלתה של “נט המשפט” ולממשקי העברת המידע הממוחשב בינה לבין גורמים אחרים. העתירה הוגשה נגד הנהלת בתי-המשפט, היא המשיבה 1, וכן נגד הרשות להגנת הפרטיות שבמשרד המשפטים, לשעבר הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע, ומשטרת ישראל, שהן בהתאמה המשיבות 2 ו-3.

■ העותר – שהוא עורך-דין במקצועו – טען כי “נט המשפט” חושפת בפועל פרטים אישיים של מי שמעורבים בהליכים משפטיים, בין כצדדים ישירים להם ובין בדרכים אחרות, בפני מי שאינם מורשים לכך. לכן, לשיטתו, יש למנוע גישה לתכנים הכלולים בה ולהגדיר את ברירת המחדל ביחס לכלל התיקים המוצגים כ”תיקים חסויים”. בנוסף לכך, טען העותר כי על “נט המשפט” להירשם כמאגר מידע בהתאם להסדר הקבוע בחוק הגנת הפרטיות, התשמ”א – 1981.

■ בצד העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים שיורה, הלכה למעשה, על השבתת פעילותה של “נט המשפט”, וכן על העתקת המערכת בתצורתה הנוכחית להתקן נייד כדי לוודא שלא ייעשו בה שינויים עד למתן הכרעה בעתירה. בנוסף, התבקש צו איסור פרסום ביחס לעתירה דנן בהתחשב בכך שכללה דוגמאות הנוגעות לפרטיותם של צדדים להליכים. בפועל, ביום 14.9.2017 נתן בית משפט זה החלטה שדחתה את הבקשה למתן צו ביניים והורתה על מתן צו איסור פרסום (השופט א’ שהם).

■ להשלמת התמונה יצוין כי קודם להגשת העתירה הגיש העותר בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הנהלת בתי-המשפט לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. בקשה זו התבססה אף היא על טענות שעניינן פגיעה בפרטיות. הבקשה נמחקה ביום 14.11.2011 לאחר שנקבע כי הטענות שהועלו בה אינן נופלות לגדרי התוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס”ו  – 2006 (ת”צ 21287-04-11, השופט ע’ גרוסקופף). לצד זאת, בהחלטה שהורתה על מחיקת הבקשה קבע בית המשפט המחוזי כי עותק ממנה יועבר לעיון הגורמים הרלבנטיים בהנהלת בתי-המשפט, וכי הללו יעבירו לעותר התייחסויות ענייניות לטענות שהועלו בה. עוד יצוין כי ביום 4.4.2017 דחה בית המשפט המחוזי “בקשה דחופה למתן צווים למניעת הפרות הדין של המשיבה באמצעות מערכת “נט המשפט” שהגיש העותר במסגרת ההליך שנמחק.

■ […] בתמצית, המשיבות סברו כי העתירה נוסחה בסרבול שמקשה על הבנתה וכי מתן הסעדים המבוקשים בה עלול לפגוע באינטרסים של משתמשים במערכת “נט המשפט”. לגופם של דברים, נטען כי העותר אמנם הפנה במסגרת העתירה לטעויות נקודתיות שאירעו בסיווגם של תיקים, אך כי אלה תוקנו, ומכל מקום אינן מלמדות על הפן המערכתי של הדברים. בנוסף, צוין כי בשנים האחרונות הנהלת בתי-המשפט השיבה למספר פניות מטעמו של העותר ביחס לאופן פרסום המידע ב”נט המשפט” והעברתו בין גורמים שונים, ואף הזמינה אותו להפנותה למידע קונקרטי שפורסם, על-פי הנטען, בניגוד לדין.

■ עוד נטען, כי הנהלת בתי-המשפט מודעת לצורך להגן על פרטיותם של בעלי דין,  לצד החשיבות הנודעת למימושו של עקרון פומביות הדיון ולהגנה על זכות הגישה לערכאות, וכי היא ערה לליקויים טכניים אפשריים הנובעים מהפעלת “נט המשפט” ופועלת באופן תדיר לתיקונם. לטענת המשיבות, מדובר באחת מהמערכות הממוחשבות המתקדמות בשירות הציבורי בארץ ובעולם, אשר חרף היקף פעילותה המשמעותי – מספר התקלות הנוגעות להיבטי אבטחת מידע שאירעו מאז תחילת השימוש בה הוא מצומצם ביותר.

■ כן נטען כי הרשות מקיימת ביקורת בעניין הפעלת המערכת, ובכלל זה פתחה בהליך פיקוח מינהלי שבו נבחנו עמידתה של “נט המשפט” בהוראות חוק הגנת הפרטיות וסוגית רישומה כמאגר מידע לפי חוק זה. בהקשר זה צוין כי פניה של העותר לרשות מיום 6.4.2017, שבה העלה טענות זהות לאלו שהעלה בעתירה דנן, נבחנה אף היא במסגרת זו. המשיבות הוסיפו וטענו כי העברת המידע הממוחשב בין הנהלת בתי-המשפט לבין רשויות אחרות מתבצעת בהתאם להוראות פרק ד’ לחוק הגנת הפרטיות ותקנות הגנת הפרטיות (תנאי החזקת מידע ושמירתו וסדרי העברת מידע בין גופים ציבוריים), התשמ”ו – 1986.

■ […] ביום 25.10.2018 הגישו המשיבות תגובה נוספת, במסגרתה עדכנו בנוגע לצעדים שננקטו בזמן שחלף מאז הגשתה של התגובה המקדמית מטעמן. כך צוין כי בחודש יוני 2018 הוטמע ב”נט המשפט” מנגנון חדש של הזדהות מאובטחת לצורך העיון בתיקי תביעות קטנות, הגשת תביעות מסוג זה וביצוע פעולות שונות בתיקים אלה. כמו כן, הובהר כי עמדתה העדכנית של הרשות היא שיש לראות ב”נט המשפט” מאגר מידע טעון רישום לפי חוק הגנת הפרטיות כפי שהתבקש בעתירה, וצוין כי דיונים נוספים בסוגיה זו צפויים להתקיים בהקדם.

■ ביום 7.11.2018 קיימנו דיון בעתירה. במהלך הדיון הבהרנו למשיבות כי איננו סבורים שהעתירה מיצתה את עצמה באותה עת, והורינו להן להגיש הודעה מעדכנת בנוגע לפעולות שנעשו ולאלה שיש בדעתן לנקוט בעתיד.

■ ביום 14.2.2019 הודיעו המשיבות כי לאחר בחינה מעמיקה נוספת של מכלול ההיבטים הנוגעים לדבר, בכוונתה של הנהלת בתי-המשפט להגיש בקשה לרישום של “נט המשפט” כמאגר מידע בהתאם לחוק הגנת הפרטיות. לצד זאת, עדכנו המשיבות בפעולות נוספות שננקטו בשנה החולפת ביחס למערכת, ובהן חסימת גולשים מזדמנים מצפייה בתיקייה שבה מצויים פרטי הגורמים השונים המעורבים בתיק, הטמעת מנגנון חדש לשליטה על ההרשאות שניתנות לצורך צפייה בתיקים וביצוע פעולות, וכן שדרוג תשתיות אבטחת מידע והגנה מול איומי סייבר. המשיבות הוסיפו וציינו כי בשנה החולפת קיבלה “נט המשפט” תקן בינלאומי, המעיד על כך שרמת איכות אבטחת המידע בה היא הגבוהה ביותר. נוכח כל האמור, נטען כי העתירה מיצתה את עצמה ועל כן דינה להימחק.

■ […] ביום 24.3.2019 הגישו המשיבות הודעה מעדכנת נוספת מטעמן, ובה דיווחו כי ביום 13.3.2019 הגישה הנהלת בתי-המשפט בקשה לרישום של “נט המשפט” כמאגר מידע לפי חוק הגנת הפרטיות.

■ […] מערכת “נט המשפט”, שמאפשרת ניהול תיקים בצורה ממוחשבת ברוב ערכאות השיפוט בישראל, היא מערכת חשובה התורמת ליעילות הדיונית בבתי-המשפט. במידה רבה, מערכת זו היא בגדר התאמה הכרחית של ניהול ההתדיינויות לעת הנוכחית לטובת ציבור המתדיינים בכללותו. מטבע הדברים, הפעלתה של כל מערכת מחשוב מורכבת ורחבת היקף מסוג זה כרוכה – בתחילת הדרך, ולעתים גם בהמשך – בקשיים ותקלות שיש לעקוב אחריהם ולטפל בהם. המסקנה העולה מכך אינה שעל הרשות לקפוא על שמריה ולהימנע מביצוע פעולות הכרחיות של התייעלות ומחשוב. במובן זה, איננו תמימי דעים עם הנחת המוצא המשתמעת של העותר, המסתייגת מן השימוש במערכת זו. מכל מקום, לא זו הייתה השאלה שבפנינו, אלא ליקויים נטענים שונים שעליהם הצביע העותר.

■ ראוי שנקדים ונאמר כי אין ספק שפעילותו של העותר עודדה את קידומה של עבודת מטה חשובה, שתרמה להגנה על הפרטיות ברשת, תכלית שקשה להגזים בחשיבותה. לצד זאת, התרשמנו גם שהפריז בטענותיו, ולפרקים גם בטון שעלה מהן. בשלב זה ניתן לומר שתמונת המצב שאנו ניצבים בפניה שונה מהותית מזו שנגלתה ערב הגשתה של העתירה. בין השאר, כפי שצוין, החל הליך לרישומה של “נט המשפט” כמאגר מידע וגובש מנגנון הזדהות מאובטחת לצורך עיון בתיקי תביעות קטנות. יש כמובן לברך על כך. הגם שעדיין לא תמה המלאכה, אנו סבורים כי העתירה מיצתה את עצמה בעת הזו ועל כן דינה להימחק.

■ […] כפי שהדגשנו, אין להתעלם מכך שהעתירה העלתה מספר סוגיות ראויות להתייחסות, הן בהיבטים פרטניים והן בהיבטים מערכתיים. חלקן, גם אם היו מונחות “על שולחנה” של הנהלת בתי-המשפט עוד טרם הגשת העתירה, זכו למענה קונקרטי במסגרת ניהול ההליך. חזקה על הנהלת בתי-המשפט שתוסיף לשקוד על אלו מהן שמצריכות טיפול נוסף.

■ בשקלול מכלול הנסיבות, ניתן אפוא להתרשם כי ההליך השיא תרומה לאינטרס הציבורי במובנו הרחב. משום כך, כפי שאף הסכימו המשיבות, דומה כי יש מקום לפסוק הוצאות לטובת העותר. יחד עם זאת, לא נוכל שלא להעיר על צורת התבטאותו של העותר לאורך ניהול ההליך, אשר מוטב היה להימנע ממנה.

■ סוף דבר: אנו מורים על מחיקת העתירה. בנסיבות העניין, המשיבות יישאו בהוצאות העותר בסך של 15,000 שקלים.