אושר הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד החברות הוט טלקום והוט מערכות תקשורת בכבלים

בית-המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד אישר (16.9.2018) הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית [ת”צ 3637-08-13] נגד החברות הוט טלקום והוט מערכות תקשורת בכבלים. התובעים בתביעה זו הם שמואל שמר וזיו כהן.

כבוד השופטת אסתר שטמר כותבת בין היתר בפסק דינה:

■ בעקבות בקשת שתי החברות מקבוצת הוט, לנוכח קיומה של בקשה נוספת לאישור תובענה ייצוגית בעניין דומה, התקיים דיון במעמד הצדדים בשתי הבקשות. באי הכוח של התובעים בתביעה הנוכחית הודיע בסופו של דבר כי הוסכם למחוק אחת מעילות בקשת האישור ותידון במסגרת בקשת האישור הנוספת ובמקביל תוגש בקשת אישור מתוקנת.

■ בקשת האישור המתוקנת עוסקת בזמן המתנה ממושך לטיפול טכנאי בתיקון תקלות; זמן המתנה ממושך לקבלת שירותים; אי מתן הפיצוי הקבוע בהסכם ההתקשרות בגין איחור טכנאים; ואי ניתוק או איחור בניתוק לקוח משירותי המשיבות לפי בקשתו. “בחלק מתקופת ההפרות הנטענות (יוני-ספטמבר 2013) התקיימה שביתת טכנאים עובדי המשיבות”.

■ “[…] המבקשים העריכו את הנזקים הכספיים בסכום של כ- 59 מיליון ₪ ואת הנזקים הלא ממוניים בסכום של כ- 30 מיליון ₪.”

■ “המשיבות בתגובתן טענו כי לא יכלו לצפות את שביתת הטכנאים שהחלה ללא התראה מוקדמת. עם זאת, עם פרוץ העיצומים, שהיו בלתי חוקיים לטענתן, עשו המשיבות כל שביכולתן למנוע פגיעה באיכות השירות שהן מספקות ללקוחותיהן, והשקיעו בכך משאבי עתק, לרבות הטבות רבות והטבה קולקטיבית שניתנו ללקוחות בשווי מיליוני ₪. מדובר בנסיבות חריגות ובלתי צפויות העולות כדי סיכול, לדעתן. בנוסף, קיימת הסדרה רגולטורית בעניינים נושא בקשת האישור, אשר מייתרים את השימוש בכלי התובענה הייצוגית”.

■ “בטרם התקיים דיון הוכחות, הגישו הצדדים את הבקשה שלפניי לאישור הסדר פשרה”.

■ השופטת מציינת כי ביום 14.12.2017 הוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה להסדר הפשרה. היועמ”ש התנגד לאישור הסדר הפשרה במתכונת בה הוגש. בין היתר נאמר בהתנגדות כי “שביתת הטכנאים אינה פוטרת את המשיבות מן החובה לפצות או להחזיר את דמי המנוי שגבו בעת שהמנוי לא היה יכול לצפות בשידורים (קבוצה א’) או מהוראות חוק הגנת הצרכן במקרים שבם טכנאים לא הגיעו לבית המנוי (קבוצה ב’). שביתה אינה מאפשרת הפרה של הוראות רגולציה, ושיבושי עבודה אינם מעניקים הגנה מפני תביעה חוזית”.

■ ביום 15.1.2018 התקיים בבית-המשפט דיון במעמד באי כוח הצדדים ונציג היועץ המשפטי לממשלה. “לנוכח טענת היועץ המשפטי כי המשיבות נדרשות להחזיק בתיעוד אודות מספר הפניות, סוגי התקלות, אופן הטיפול, מועד השלמתו, והאם ניתן להעריך פיצוי – נדרשו המשיבות לתת נתוני אמת”.

■ “מתשובת המשיבות (6.2.2018) עלה כי נערך עדכון בזמן אמת במערכת CRM לניהול לקוחות. בעת שלקוח מדווח על תלונה, מנהלות המשיבות רישום מדוייק של מהות התקלה, דרך הטיפול בה, תוצאות הטיפול ומועד השלמת הטיפול, והכל במסגרת תיעוד ההתקשרות עם אותו לקוח ובהתאם לתנאי הרישיון”.

■ “אולם מבדיקה שערכו המשיבות, ‘עולה כי לא קיימת אפשרות לבצע חיפוש ושליפה ממוחשבת ממערכת ה- CRM של דו”ח המרכז נתונים מספריים של מספר הפניות מצד לקוחותיה, סוגי התקלות הרלבנטיות לענייננו ובכלל זה אופן הטיפול בהן, מועד השלמת הטיפול והאם ניתן פיצוי בגינן. כל מה שניתן [הוא] להיכנס ממערכת ה- CRM – לקוח לקוח – ולראות אם היה תיעוד כאמור בעניינו‘   […] עולה לא ניתן לקבל מהמערכת הממוחשבת פרטים רוחביים לגבי ההפרות הנטענות, כדי ללמוד על היקף התופעה הנטענת והפיצוי הראוי”. [הערה: ההדגשה – במקור].

* השופטת כותבת כי “לאחר עיון בהסדר הפשרה, בטיעוני הצדדים ועל אף האמור בהודעת היועץ המשפטי לממשלה, אני סבורה כי הסדר הפשרה ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה ועונה לדעתי על דרישות סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות”.

* השופטת גם קיבלה את המלצת הצדדים לתשלום גמול למבקשים בסכום של 50,000 ₪ ושכר טירחה לבאי כוחם בסכום של 350,000 ₪ בצירו, מע”מ.