אושרה הנחת הצע”ח פרטית על שולחן הכנסת: הצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון – תקופת צינון של עובדי אגף התקציבים במשרד האוצר במעבר למגזר הפרטי)

יו”ר הכנסת יולי (יואל) אדלשטיין וסגני היו”ר אישרו ב- 26.2.2018 הנחה על שולחן הכנסת הצעת חוק (פ/5167/20) של חברות וחברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, סתיו שפיר, דב חנין, אילן גילאון, איציק שמולי, מאיר כהן, יחיאל חיליק בר ויעל כהן-פארן.

בדברי ההסבר להצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון – תקופת צינון של עובדי אגף התקציבים במשרד האוצר במעבר למגזר הפרטי) נאמר כי “בשנת 2012 פרסמה הוועדה לבחינת יחסי הון-שלטון דו”ח (דו”ח הוועדה לבחינת יחסי הון שלטון בישראל, יוני 2012) שבו מתוארים התהליכים הכלכליים שהתרחשו בשנים האחרונות והביאו לעלייה ניכרת בכוחם של תאגידים פרטיים, הצעת החוק נעזרת בממצאי דו”ח זה. הדו”ח מציין כי נוצרה תנועה דו-סטרית של עובדים, בדרך כלל בכירים, בין מגזר השירות הציבורי – השלטון, לבין המגזר הפרטי – ה”הון”.

“כמו כן נטען בדו”ח כי באופן טבעי, המגזר הפרטי מחפש עובדים טובים מן המגזר הציבורי משני טעמים: האחד, על-מנת לנצל ידע וניסיון שעובדי המגזר הציבורי צברו בעבודתם בשירות הציבורי, והשני על-מנת להפיק טובת הנאה מהיותם חברים ברשת חברתית הכוללת אנשי שלטון, שיש להם השפעה על המגזר הפרטי.

“מכאן אנו עדים לקיומה של תנועה דו-סטרית מהמגזר הפרטי למגזר הציבורי ומהמגזר הציבורי למגזר הפרטי. אלא שתנועה זו טומנת בחובה סכנות גדולות לטוהר המידות:

+ ראשית, יש סכנה שעובד הציבור עלול לשאת פנים למעסיקו העתידי, בין שכבר הובטח לעובד דבר ובין שהעובד מנסה להרשים את אותו מעסיק בבחינת ‘שלח לחמך על פני המים’ ויקבל החלטות שלטוניות המיטיבות עמו ומושפעות משיקולים זרים.

+ שנית, יש סכנה שלאחר המעבר למגזר הפרטי העובד עלול לעשות שימוש בלתי ראוי במידע פנימי ובקשרים שצבר לטובת מעסיקו החדש, מהמגזר הפרטי.

“פוטנציאל הפגיעה בטוהר המידות ובערכים של המינהל הציבורי הוא רב. אסור להכליל ולומר שכל מעבר עובדים כאמור, מכאן או מכאן, הוא פסול, אולם הנסיבות וההיקף של מעבר עובדים, בייחוד מהשירות הציבורי אל המגזר הפרטי, אינם יכולים שלא לעורר חשש, סימני שאלה ותחושה של מורת רוח ותרעומת, בעיקר בתקופות שבהן מתעורר חשד בציבור לגבי טיב השיקולים העומדים בבסיס ההחלטות השלטוניות, ועולה החשש שחלקן מוטות שלא כהלכה. על כן גדלה החשיבות לנראוּת של טוהר המידות ולחיזוק אמון הציבור במערכת החוק.

“לעיתים לא ניתן להצביע על פעולה בלתי חוקית כלשהי, אך בקרב הציבור קיימת תחושת אי-נוחות הנוגעת למעברים הללו וסימני השאלה מתעצמים נוכח תנאי השכר המפליגים של אותם עובדים במקומות העבודה החדשים שלהם.

“בנסיבות אידיאליות עובדי הציבור היו נמנעים מלהשתמש לרעה בתפקידם הציבורי ובמידע שנצבר אצלם, אולם בפועל מתחזקת המגמה לפיה עובדי ציבור בכירים רואים בשירות הציבורי ‘קרש קפיצה’ למשרות גורפות הון במגזר הפרטי. אחת הסיבות לבעייה היא שאין הקפדה מלאה על הכללים המגבילים תעסוקה נוספת, אפילו ביחידות וגופים במגזר הציבורי שפעולתם היא בעלת אופי כלכלי, למשל של גביית כספים מן הציבור, דבר שעלול להוביל למצבים של ניגוד עניינים בעת מעבר מן המינהל הציבורי אל המגזר העסקי.

“בשנים האחרונות אנו עדים למעברים רבים של משרתי ציבור מהמגזר הציבורי למגזר הפרטי. מטרת הצעת חוק זו היא למנוע מצבים שהתרחשו בשנים האחרונות שלפיהם גורמים מן השירות הציבורי, ובעיקר אנשי אגף התקציבים במשרד האוצר, עברו לעבוד במגזר הפרטי תוך ניצול הקשרים והידע שלהם לטובת מושא הביקורת לשעבר.

“לפיכך מוצע לקבוע תקופת צינון בת שלוש שנים לעובדי אגף התקציבים במשרד האוצר, על-מנת למנוע ניגוד עניינים בנושא שעוד לא תם הדיון בעניינו ובנושא שבו עסק פקיד אגף התקציבים במשרד האוצר במסגרת שירותו הציבורי.

“לפי הצעת החוק, פקיד אגף התקציבים במשרד האוצר שעוסק בנושא מטעם מישרה ציבורית, לא יעבור לייצג, להיות מועסק או לקחת חלק בפעילות של אותו אדם, חברה או עניין בטווח המידי לאחר שירותו הציבורי.

“המטרה היא למנוע העברת מידע למגזר הפרטי, למנוע קבלת החלטות המושפעות משיקולים זרים כגון תפקידו הבא במגזר הפרטי ולשמור על טוהר המידות והנראות במגזר הציבורי, וזאת למשך שלוש שנים מתום תפקידו.

“עוד מוצע לקבוע כי מעסיק של עובד באגף התקציבים במשרד האוצר יביא לידיעת העובד את עיקרי הוראות הצעת חוק זו ואת משמעותן”.