תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד רכבת ישראל בשם כל מי שנסע באחת מהרכבות של החברה ולא הייתה לו קליטה באינטרנט האלחוטי במהלך הנסיעה; גובה התביעה הקבוצתית: 307 מיליון ₪

ב- 29 באוקטובר 2018 דיווחתי בחלון המבזקים של האתר: “הוגשה (29.10) תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד רכבת ישראל בשם כל מי שנסע באחת מהרכבות של החברה ולא הייתה לו קליטה באינטרנט האלחוטי במהלך הנסיעה; גובה התביעה הקבוצתית: 307 מיליון ₪; טרם פורסם כתב הטענות המלא”.

עתה פורסם במערכת “נט המשפט” של הנהלת בתי-המשפט הנוסח המלא של כתב הטענות, שהוגש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, ועיקריו מובאים להלן.

התובע בתביעה זו הוא דוד זלצר, “תושב ירוחם, אשר החליט – בין היתר מטעמים חברתיים וציוניים – להקים את חברת התוכנה שבבעלותו (Cambium), אשר מעסיקה עשרות עובדים – בירוחם, והוא גם משמש כמנהל הכללי שלה. מטבע הדברים, במסגרת עבודתו נדרש המבקש לנסוע מפעם לפעם לאיזור המרכז, כמו גם לאיזורים נוספים בארץ”.

בכתב התביעה נאמר בין היתר כי “עניינה של התביעה הוא בכך שרכבת ישראל בע”מ – חרף מצגיה לציבור והתחייבויותיה המפורשות שאינן (ולא יכולות להיות) במחלוקת – אינה מספקת ללקוחותיה שירות של גלישה מהירה וחינמית במרשתת.

“בלי קורטוב של גוזמא, מדובר בתובענה שהינה בעלת משמעויות אדירות מבחינה חברתית וציבורית (ואולי אף לאומית):

– הן בשל היקף הנסיעות ברכבת מידי שנה (כ- 60-64 מיליון נסיעות מידי שנה במהלך השנתיים האחרונות;

– הן בשל היותו של האינטרנט כלי שימושי, בסיסי והכרחי אשר נעשה בו שימוש תדיר, כמעט בכל דקה ודקה, נוכח ההתקדמות הטכנולוגית;

– הן בשל העובדה כי זמינות אינטרנט היא, במקרים רבים, ההבדל בין בזבוז זמן לריק של זמן נסיעה יקר וממושך לבין ניצול הזמן לעבודה, ללימודים או לצרכים נדרשים אחרים (למשל: שליחה וקבלה של דוא”ל, עריכת קניות, פעולות בנקאיות, פעולות מול רשויות השלטון וכיוצ”ב);

– הן משום שהשיטוט והצפייה באינטרנט משמשים כחווייה נעימה לשעות הפנאי, אשר תהפוך את הנסיעה ברכבת לנעימה יותר, לרווחתו של הנוסע;

– ואולי יותר מכל: בשל העובדה כי אינטרנט מהיר וזמין ברכבות הוא כלי משמעותי מאוד לקירוב הפריפריה למרכז ולצמצום הפערים, בהיותו מעניק, דה פקטו, אפשרות אמיתית לאזרח לגור בפריפריה ולעבוד במרכז הארץ.

“בשל כל אחד מהטעמים הללו, כל שכן בשל משקלם המצטבר גם יחד, צריכה הייתה הרכבת להקפיד הקפדה יתרה על כך שיהיה אינטרנט מהיר וזמין בקרונות הרכבת ובתחנות, כמו גם להקים מערך פיקוח ושירות לאיתור תקלות ולתיקונן באופן מיידי. למרבה הצער, רכבת ישראל לא פעלה באופן הזה, רחוק מכך”.

עוד מודגש בכתב התביעה כי “[…] העובדה כי המשיבה מתחייבת ללקוחותיה כי בקרונות הרכבת יהיה אינטרנט אלחוטי חינמי אינה מצויה, אף לא יכולה להימצא, במחלוקת משום שמדובר במצגים רשמיים שהוצגו על-ידי המשיבה ללקוחותיה”.

התוכנה שבודקת האם יש קליטת אינטרנט ברשת האלחוטית של הרכבת

בהמשך כתב הטענות נכתב כי “על אף שהיעדר קליטת אינטרנט עלה באופן מובהק ברוב המוחלט של נסיעות המבקש, מטעמי זהירות ועל-מנת להסיר מראש כל בדל של טענה שמא יש, כביכול, גישה לאינטרנט בקרונות הרכבת, יצר המבקש בסיוע עובדיו תוכנה פשוטה אשר באמצעותה ניתן לבחון האם יש קליטת אינטרנט ברשת האלחוטית (Wi-Fi) של הרכבת והאם ניתן לגלוש באתר מרכזי (YNET) באמצעות רשת אלחוטית זו”.

נערכו כ- 130 בדיקות שונות (הרצת התוכנה) ע”י אדם אחר (שאינו התובע). מהבדיקות הללו עלה: “ב- 89% מהמקרים שנבדקו ונדגמו לא הייתה אפשרות גלישה באינטרנט לאתר YNET ברשת האלחוטית של הרכבת; ברוב המוחלט של המקרים (94%), לעומת זאת, הייתה קליטת אינטרנט במכשיר הטלפון הנייד של הבודק; על גבי קרונות הרכבת יש מדבקה המציינת כי יש Wi-Fi חינם בקרון הרכבת, וכן על צגי המחשב, הפלאפון או הטבלט; ב- 100% מהבדיקות שנעשו בקווי האוטובוס של ‘אגד’ הייתה אפשרות גלישה ברשת האלחוטית שבאוטובוס“.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד דוד גדנסקי.

[הערה: כל ההדגשות כאן בידיעה מופיעות באופן זהה בכתב הטענות המקורי].

 

מבזקים