תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד די. בי. אס. שירותי לוויין בשם “כל מנויי המשיבה בטלביזיה אשר הוחסרו מהם ערוץ אחד או יותר או, לחילופין, נדרשו מהם כספים עודפים בגין ערוץ אחד או יותר”

לבית-המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד הוגשה תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד חברת נגד די. בי. אס. שירותי לוויין (1998) בע”מ בשם “כל מנויי המשיבה בטלביזיה אשר הוחסרו מהם ערוץ אחד או יותר או, לחילופין, נדרשו מהם כספים עודפים בגין ערוץ אחד או יותר”. התובעת בתביעה זו היא אורלי כהן, מנוייה על שירותי החברה.

בכתב התביעה נאמר בין היתר כי “עניינה של התובענה הינו בהפרה בוטה של המשיבה את חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ”ב – 1982, והכללים שהותקנו מכוחו בידי המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין.

“[…] מהות הבקשה הינה לאשר את התובענה הייצוגית בגין החסרת ואי אספקת ערוצים המחוייבים להיכלל במסגרת חבילת הבסיס של המשיבה (ואשר אף נכללו בה בעבר בחלקם) וגביית דמי מנוי חודשיים עבורם בנפרד ובנוסף למי שכן סיפקה אותם, על אף שהיה עליהם להיכלל במסגרת חבילת הבסיס.

“כך פעלה המשיבה בניגוד לחובותיה וללא אישור הרגולטור – המועצה, והחסירה ערוצים מסויימים מחבילת השידור הבסיסית […] המשיבה גרעה ערוצים אלה מחבילת השידור הבסיסית באופן חד צדדי, ללא יידוע הלקוחות על כך, ועוד הוסיפה חטא על פשע עת תחת הכללתם ללא תשלום בחבילה, כפי שהייתה מחוייבת, גבתה בגינם תשלום נפרד בגובה 9.90 ₪ לחודש, לכל ערוץ“.

בהמשך כתב התביעה נאמר כי לאחר שהתשובה שקיבלה מהנתבעת לא הניחה את דעתה של התובעת, היא פנתה בבירור אל משרד התקשורת (לפי חוק חופש המידע) ובהמשך גם אל המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין.

לדברי כתב התביעה, גם מהבירור הזה [“בירור אשר יש לציין כי ארך זמן רב היות והמועצה לא יצאה מגדרה לשתף במידע, משום מה, כפי שאף אירע בתיקים דומים בעבר”] עלה כי “המשיבה לא קיבלה כל אישור לגרוע את הערוצים כאמור, וודאי שלא לגבות תשלום נוסף עבור ערוצים אלה אשר נקבע כי הם ייכללו בחבילת הבסיס”.

בכתב הטענות מצויין כי המתחרה העיקרית של הנתבעת, חברת הוט מערכות תקשורת בכבלים בע”מ, “אשר פועלת עפ”י כללי רישיון דומים לאלה של המשיבה, כן כוללת ערוצים אלה במסגרת חבילת הבסיס שלה, כנדרש ממנה“. בעבר גם חברת הוט גרעה מחבילת הבסיס שלה ערוצים (מקצתם, גם כאלה שגרעה DBS) ובעקבות כך הוגשה נגדה תובענה ייצוגית “וכן ננקטו כנגדה הליכים נוספים, והיא השיבה את הערוצים לחבילת הבסיס שלה באופן מיידי, ופיצתה את לקוחותיה“.

התביעה הוגשה באמצעות עוה”ד חן וליאת שטיין. הערה: כל ההדגשות המופיעות כאן מופיעות באופן זהה בטקסט המקורי.

הערת עורך Read IT Now: בין הנספחים של כתב התביעה מובאת במלואה ההתכתבות של התביעה עם מוניר קזמל הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד התקשורת ועם יונתן בייסקי מנהל פרוייקטים בכיר בלשכת היו”ר של המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין.

כמו כן מתפרסם מכתב של מי שהיה אז מנכ”ל משרד התקשורת בפועל מימון שמילה מ- 29 במארס 2018 אל התובעת בתיק זה בו הוא כותב: “בקשתך לקבלת מידע מיום 4.2.2018 נמצאת בטיפולנו. ביום 5.3.2018 הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד הודיע לך על הארכת המועד למתן תשובה לבקשתך ב- 30 יום לפי סעיף 7(ב) לחוק חופש המידע. בשל מורכבותו של המידע המבוקש בבקשתך, החלטתי על הארכת המועד למתן תשובה לבקשתך ב- 60 יום נוספים. שישים הימים הנוספים ייספו מיום סיום ארכת הממונה שנשלחה אליך. יחד עם זאת ייעשה מאמץ להשיב לבקשתך בהקדם”.