תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד הטוטו בשל “התנהלות חמורה ומנוגדת לדין בכל הקשור לעריכת הימורים דרך האינטרנט (אי-תשלום זכיות ללקוחות המהמרים באופן מקוון)”; היקף התביעה הקבוצתית: 50 מיליון ₪

13:30 02.08.2019

קטגוריות: משפט ספורט והיי-טק

ב- 25 ביולי 2019 דיווחתי בחלון המבזקים של אתר זה: הוגשה (25.7.2019) תביעה לפי חוק הגנת הצרכן (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד המועצה להסדר הימורים בספורט (הטוטו) בשל “התנהלות חמורה ומנוגדת לדין בכל הקשור לעריכת הימורים דרך האינטרנט (אי-תשלום זכיות ללקוחות המהמרים באופן מקוון)”; הסעד המבוקש: “להורות למשיבה להעביר לחברי הקבוצה באופן מיידי את כל כספי זכיותיהם המוחזקים על-ידה”; היקף התביעה הקבוצתית: 50 מיליון ₪; טרם פורסם כתב הטענות במלואו.

התביעה הוגשה לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד. התובע בתיק זה הוא אוהד חמו, “בעל חשבון וירטואלי באתר האינטרנט של הנתבעת. בחשבון הוירטואלי של התובע היה סך של 36 ₪ לו היה זכאי התובע, אותו הרוויח לפני שנת 2014 (למיטב זכרונו – בשנת 2010) כתוצאה מזכייה בהימורים שערכה הנתבעת דרך האינטרנט ואותו החזיקה הנתבעת במשך שנים ארוכות, מבלי ששילמה לתובע בפועל את כספי זכייתו, עד למועד סמוך להגשת בקשה זו”.

בכתב הטענות נאמר בין היתר כי “עניינה של תובענה זו בהתנהלות חמורה ומנוגדת לחוק

של הנתבעת בכל הקשור לעריכת הימורים דרך האינטרנט, תשלום זכיות ללקוחות, החזקת כספי הלקוחות, ובכלל זה ביחס לכספים בחשבונות ‘לא פעילים’, המפרה באופן בוטה את החובות החלות עליה כלפי הלקוחות לרבות חובת האמון וחובת תום הלב. כל זאת, תוך ניצול לרעה של כוחה המונופוליסטי באופן הפוגע בציבור ובלקוחותיה בפרט”.

“[…] התקנות שהותקנו מכוח החוק הסמיכו את הנתבעת לערוך הימורים גם דרך האינטרנט ואכן הנתבעת עורכת הימורים בדרך זו – הן באמצעות אתר אינטרנט שהיא מפעילה והן באמצעות אפליקציה בשם ‘טוטו וינר’.”

“[…] הנתבעת מפרה בריש גלי חובה זו ולא משלמת את הזכיות ללקוחות המהמרים דרך האינטרנט. במקום זאת, הנתבעת ‘מזכה’ את חשבונו הוירטואלי של הלקוח כאשר בפועל היא מותירה את כספי הזכיות בחשבון הבנק שלה”.

“על-מנת לקבל את כספי הזכיות נדרש הלקוח לבצע פעולות אקטיביות של ‘משיכת’ הכספים מאותו חשבון וירטואלי (כאשר הנתבעת גם מציבה מגבלות חסרות היגיון בעניין זה). ככל שהלקוח לא יעשה כן, הכספים יישארו בחזקתה של הנתבעת ‘לעולמי עד’ […] כל עוד הלקוח אינו מבצע פעולה אקטיבית ‘למשיכת’ הכספים מאותו חשבון ‘וירטואלי’, הנתבעת ממשיכה להחזיק בכספים אלו לזמן בלתי מוגבל”.

בהמשך כתב התביעה נאמר כי הנתבעת אינה בנק ואין לה אישור המתיר לה להחזיק פיקדונות כספיים של לקוחות. בנוסף, נטען, היא אינה מדווחת באופן שוטף ללקוחות אודות יתרת הכספים המוחזקים אצלה ואינה מתזכרת את הלקוחות בדבר קיומם של הכספים הללו ואופן קבלתם. “היא פשוט משאירה אצלה את הכספים השייכים ללקוחות – כאבן שאין לה הופכין“.

“[…] הדברים מקבלים משנה חומרה נוכח העובדה שהנתבעת מחזיקה בפרטי זיהוי מלאים ורבים של לקוחותיה, לרבות כתובת דוא”ל, כתובת מגורים, מס’ טלפון וטלפון נייד, כך שאין לה מניעה אמיתית ליצור קשר עם הלקוחות, לעדכן אותם באופן שוטף ביחס לכספים המוחזקים אצלה, ולפעול לכך שהכספים יעברו לחזקתם”.

זאת ועוד: כאשר היא מעבירה כספים העומדים לזכותם ללקוחותיה, היא עושה זאת בערכים נומינליים בלבד (גם בחלוף שנים ארוכות) מבלי לצרף גם הפרשי הצמדה וריבית.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד שאול ציוני ורעות זייטלבך.

[הערה: כל ההדגשות בידיעה מופיעות כך בכתב התביעה המקורי].

מבזקים