שופט העליון דחה עתירה של גונן שגב על פס”ד במחוזי “בגדרם נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לאפשר לו שימוש בטלפון במסגרת מאסרו”

שופט בית-המשפט העליון דחה בקשה של גונן שגב לערער על פס”ד במחוזי “בגדרם נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לאפשר לו שימוש בטלפון במסגרת מאסרו”.

מה שמעניין הוא שכאשר מבצעים חיפוש במנגנון “חיפוש מתקדם של החלטות ושל פסקי דין שניתנו בבית המשפט העליון” באתר העליון לפי התאריך של יום האתמול (31.10.2019), מתקבלים בין היתר פרטי התיק [רע”ב  3898/19] והוא מוגדר כ”פלוני נגד שב”ס”. רק כשנכנסים לנוסח המלא של ההחלטה מקבלים את שמו של התובע – השר לשעבר גונן שגב. אדגיש כי נתקלתי בתופעה דומה מספר פעמים בעבר וגם אתמול התפרסמו לפחות עוד שני מקרים דומים כאשר מחד צויין “פלוני” אולם בגוף ההחלטות צויינו השמות במפורש.

בהחלטתו מהיום בעתירה הוגשה נגד שירות בתי-הסוהר, מדינת ישראל והסניגוריה הציבורית, כותב כבוד השופט מנחם (מני) מזוז בין היתר:

“בקשה לרשות ערעור על פסק דין ופסק דין משלים של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט י’ בן חמו) מימים 1.5.2019 ו- 20.5.2019, בעת”א 81006-01-19, בגדרם נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לאפשר לו שימוש בטלפון במסגרת מאסרו.

“המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בן 11 שנים, החל מיום 23.5.2018, וזאת בגין הרשעתו, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות ביטחוניות – ריגול חמור (ריבוי עבירות) ומסירת ידיעות לאויב. משכך ובהתאם לפקודת נציבות בתי הסוהר 04.05.00 ‘תהליך הגדרת אסיר בטחוני’ מסווג המבקש כאסיר ביטחוני.

“נוכח סיווגו כאמור חלים על מבקש הכללים הקבועים בפקודת נציבות בתי הסוהר 03.02.00 ‘כללים ביחס לאסירים ביטחוניים’. כחלק ממכלול הכללים אשר חלים על אסיר ביטחוני, מוטלות עליו הגבלות בכל הנוגע לקשר עם החוץ, לרבות בענייני חופשות, ביקורים, התייחדות ושיחות טלפון. זאת, בשל הסיכון אשר טמון באסירים ביטחוניים למרקם החיים מחוץ ובתוך כותלי בית הסוהר (סעיף 1(ב) לפקודה). הגבלות אלו, החלות כאמור על המבקש, הן נקודת המוצא לבקשה שלפניי שעניינה ההגבלה החלה על המבקש לעניין קיום שיחות טלפון בתקופת מאסרו, לרבות עם עורכי דינו.

“ביום 24.1.2019 הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי, במסגרתה התבקש בית המשפט, בין היתר, להורות לשירות בתי-הסוהר לאפשר למבקש לקיים קשר טלפוני אל מחוץ לכותלי בית הסוהר, בכלל זה עם זוגתו ועם עורכי דינו. ביום 25.2.2019 התקבל כתב תשובה מטעם שב”ס לעתירה. בגדרו נטען כי שעה שלא נתקיימו במבקש החריגים הקבועים בסעיף 4ב לפקודה, המאפשרים סטייה מן המגבלות הקבועות בה, לא ניתן לאפשר לו לבצע שיחות טלפון אל מחוץ לכותלי בית הסוהר.

“ביום 7.3.2019 התקיים דיון בעתירה בבית המשפט קמא. בסופו נקבע כי על שב”ס להגיש כתב תשובה משלים בו יתייחס לטענות בדבר אפליית המבקש לעומת אסירים ביטחוניים יהודים אחרים, להם כן מתאפשר שימוש בטלפון. כתב תשובה משלים כאמור הוגש ביום 21.3.2019, במסגרתו צוין כי ל- 13 מבין האסירים הביטחוניים היהודים אשר שוהים מאחורי סורג ובריח ניתן היתר לבצע שיחות טלפון מכוח החריגים שבסעיף 4ב, זאת תוך שצוין כי אין בסיס לאפלייה הנטענת בשל שוני רלבנטי בין המבקש לאסירים ביטחוניים אלה. בתגובה לכך השיב המבקש ביום 4.4.2019 כי הוא עומד בתנאי סעיף 4ב וביקש, בין היתר, שיועבר אליו פירוט בנוגע ל-13 האסירים היהודים שניתן להם אישור לקשר טלפוני.

“ביום 1.5.2019 ניתן פסק דין חלקי בעתירה, במסגרתו נדחו מרבית טענות המבקש, אולם נדרש כתב תשובה משלים נוסף מטעם שב”ס, שיבהיר כיצד שונה עניינו של העותר מאותם 13 אסירים ביטחוניים יהודים להם מתאפשר לקיים קשר טלפוני. “בתשובת שב”ס מיום 15.5.2019 צוין כי בניגוד למבקש, אותם אסירים ביטחוניים מרצים את מאסר בגין עבירות שלא כוללות חברות, מגע, או קשר לארגון טרור או לגורם זר אחר, ושלגבי כל אחד מהם ישנה חוות דעת של גורמי הביטחון שאישרו לאותם אסירים שימוש בטלפון, כחלק מהחריגים הקבועים בסעיף 4ב. בהמשך לכך ניתן ביום 20.5.2019 פסק דין משלים אשר דחה את טענת המבקש לאפליה, בציינו כי הנימוקים שפורטו על-ידי שב”ס ‘מצדיקים נקיטת עמדה שונה לגבי העותר לעומת האסירים האחרים ואין לראות בסך אפליה פסולה’.

“[…] הוגשה ביום 8.9.2019 בקשת רשות ערעור מתוקנת במסגרתה ביקש המבקש להתמקד ‘בחוקיות מדיניות המשיב 1, אשר מונעת באופן גורף את האפשרות מאסירים ביטחוניים לקיים שיחות טלפון עם עורכי דינם’. נטען כי מדיניות זו אינה עולה בקנה אחד עם זכותו החוקתית של אסיר להיוועצות עם עורך דין; עם הזכות לשוויון ועם הזכות החוקתית להליך הוגן.

שב”ס טען בין היתר בתגובתו כי “[…] הודגש כי זכות ההיוועצות עם עורך דין של אסירים ביטחוניים ממומשת על דרך של פגישות אישיות בתחומי בית הסוהר”.

בהכרעתו כותב השופט כי “לאחר עיון בבקשה ונספחיה ובתגובת המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

“[…] הסוגיה העקרונית של המגבלות החלות על אסירים ביטחוניים בכלל, לרבות לעניין קיום  קשר טלפוני עם החוץ, נדונה והוכרעה זה מכבר על-ידי בית-משפט זה, ונקבע בין היתר כי הסמכות המוקנית לנציב שירות בתי הסוהר בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], להסדיר בפקודת נציבות את המינהל, המשטר, המשמעת והפעולה התקינה של השירות, כוללת גם סמכות לקבוע בפקודה כזאת הסדר לגבי קשר טלפוני על-ידי אסירים”.

בהקשר זה הוא מציין כי הנושא נדון ממש לאחרונה ע”י העליון  [רע”ב 6390/19 יגאל עמיר נ’ שירות בתי הסוהר (6.10.2019]).

“אשר לעניינו הפרטני של המבקש. כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בעתירת אסיר אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך […] הבקשה שלפניי אינה עומדת באמת מידה זו.

“[…] אכן זכות ההיוועצות בעורך דין היא נדבך מרכזי בזכות להליך הוגן, שחשיבותה הוכרה בשיטתנו המשפטית […] ואולם, נוכח ההסדר הקבוע בפקודה, המאפשר את מימושה של זכות ההיוועצות בדרך של מפגש בין כותלי הכלא, איני סבור כי אין ההגבלה מושא ענייננו מהווה פגיעה לא מידתית בזכות ההיוועצות. לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית”.

מבזקים