ע. קב”ט לשעבר הגישה תביעה נגד אל על ומשרד החוץ בגין “התנהלות כוחנית ופסולה של מעסיק חזק כלפי עובדיו הזוטרים, בניסיון לשלול מהם את זכותם האפקטיבית להתפטר מעבודתם ע”י הרתעתם באמצעות הצגת קנסות שרירותיים בסכומים דימיוניים ובאמצעות איומים וענישה אסורה”

עוזרת קב”ט לשעבר הגישה (22.2.2019) לבית-הדין לעבודה האיזורי בירושלים תביעה נגד אל על נתיבי אוויר לישראל בע”מ ונגד משרד החוץ בגין מה שהיא מכנה “התנהלות כוחנית ופסולה של מעסיק חזק כלפי עובדיו הזוטרים, בניסיון לשלול מהם את זכותם האפקטיבית להתפטר מעבודתם ע”י הרתעתם באמצעות הצגת קנסות שרירותיים בסכומים דימיוניים ובאמצעות איומים וענישה אסורה”.

התובעת, אלמוג לב, עבדה אצל הנתבעות בתפקיד ע. קב”ט החל מיום22.11.2015 ועד ליום 10.8.2017.

■ “עניינה של תביעה זו הוא בניצול לרעה שמנצלות התובעות, המשמשות כמעסיקות במשותף של עוזרי קב”ט ו/או בודקי ביטחון ו/או מזהי מטען ו/או עובדי מינהלה באבטחת תעופה, המוצבים בתחנות אל על בחו”ל, את גישתן ושליטתן בכספי משכורות עובדיהן, על-מנת לאיים על עובדיהן ולהרתיעם ממימוש זכותם הבסיסית להתפטר מעבודתם ולסיים את חוזה העבודה (זכות בעלת מעמד חוקתי.

■ “הרתעה זו מבוצעת בדרך של איום על ציבור העובדים במשרת עוזרי קב”ט, כי ככל שיבקשו לסיים את עבודתם בטרם חלוף שנתיים ימים, יוטל עליהם קנס עונשי בשיעור מופרך, דימיוני ושרירותי של 5,000 דולר (שווה ערך לשכר העבודה הבסיסי בארבע משכורות חודשיות ויותר!) אשר ינוכה באופן חד-צדדי ממשכורתם האחרונה, באיצטלה של ‘החזר דמי הכשרה’.

■ […]”עניינה של תובענה זו פשוט וברור – התנהלות כוחנית ופסולה של מעסיק חזק כלפי עובדיו הזוטרים, בניסיון לשלול מהם את זכותם האפקטיבית להתפטר מעבודתם ע”י הרתעתם באמצעות הצגת קנסות שרירותיים בסכומים דימיוניים ובאמצעות איומים וענישה אסורה.

■ “וכאשר לא צולח מערך ההרתעה, והעובד מחליט לסיים את ההעסקה חרף האיומים וההפחדות, גובה המעסיק בפועל מהעובדים סכומי עתק שרירותיים, תחת הכותרת ‘דמי הכשרה’ – בניגוד לחוזה, בניגוד לחובת תום הלב, ללא שום הצדקה, בניגוד לחקיקת המגן ובניגוד להלכה הפסוקה.

■ “ונציין כבר עתה ש’ההכשרה’ שעוברים העובדים היא הכשרה סטנדרטית לחלוטין, קורס קצר יחסית הממוקד בנהלי הנתבעות, ייעודי לתפקיד שמצוי רק אצל הנתבעות ומועבר על-ידי עובדי הנתבעות במתקניהן. לא מדובר בקורס אישי או פרטני אלא בקורס בו משתתפים עובדים רבים (ולמשל, בקורס שעברה התובעת השתתפו כ- 80 עובדים, ולמיטב ידיעתה מתקיימים כמה כאלו בשנה). ובכל מקרה, עלות ההכשרה אינה מגיעה לכדי 5,000 דולר לעובד, אף לא קרוב לכך, אך זהו הסכום שלפיו מחייבות הנתבעות את עובדיהן שבחרו לסיים את העסקתם קודם לחלוף שנתיים ממועד תחילת ההעסקה.

■ “עובדים המסרבים לשתף פעולה עם מתכונת העסקה פוגענית זו, אף הם לא יוצאים ללא פגע. מחיר העמידה על זכויות עובדים, אליבא דנתבעות, הוא שלילת זכויות עבודה  בסיסיות, ובהן הזכות לכרטיס טיסה חזרה לישראל (המכונה אצלן “כרטיס End Base”).

■ “החוק והפסיקה קובעים כללים ברורים באשר לאפשרותו של מעסיק לחייב את עובדיו ב’דמי הכשרה’ – שהחיובים נשוא התובענה דנא אינם עומדים באף אחד מהם, ולו בדוחק“.

■ “[…] הנתבעות, חברה מהגדולה במשק ומדינת ישראל עצמה, מודעות היטב לדין ולפסיקה. אלא שברצונן למנוע מהעובדים הצעירים, אשר מטבע הדברים מהווים אוכלוסיית עובדים חלשה ובעלת תחלופה גבוהה, את מימוש חירותם היסודית לסיום ההתקשרות עם מקום העבודה, בוחרות הנתבעות להתעלם מהדין ולנסות ‘לעקוף’ את הוראותיו הקוגנטיות.

■ “[…] התובענה דנא נועדה לרפא ולתקן מצב בלתי נסבל זה – לעתיד ולעבר: תוך מתן הוראות לנתבעות לחדול מהתנהגותן הפוגענית; תוך חיובן להשיב לעובדיהן את הסכומים שגבו מהם שלא כדין ו/או לשלם להם את שווי הזכויות שנשללו מהם שלא כדין, לפי העניין; ותוך חיוב הנתבעות בפיצויים הולמים לכלל הנפגעים.

התביעה הוגשה באמצעות עורכי הדין חגי קלעי, אוהד רוזן ונתי לב.

[הערה: כל ההדגשות המופיעות בידיעה זו מופיעות באופן זהה בכתב הטענות במקור].

* פורסם לראשונה בחלון המבזקים של אתר זה היום בשעה 06:41.

מבזקים