עת”מ לפי חוק חופש המידע נגד משרד המשפטים: “מזה מספר שנים מפעילה מדינת ישראל מערך של ‘אכיפה אלטרנטיבית’ – הסדר בו המדינה פונה לפלטפורמות רשת ומבקשת הסרת התכנים שלא נראים לה הולמים. פעילות זו מתנהלת במחשכים”

לבית-המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים הוגשה היום (15.1.2019) עתירה מינהלית לפי חוק חופש המידע נגד משרד המשפטים.

את העתירה הגיש תומר אביטל, “עיתונאי עצמאי במערכת ‘שקוף’,  בעברו היה אחד ממייסדי המיזם החברתי ‘לובי 99’,  בנוסף היה אחד מהמנחים של התוכני ‘הרשת החברתית’ של רשת 13 וכן  מרצה לעיתונות ואקטיביזם בסמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי בהרצליה”.

בעתירה [שהוגשה על ידי הקליניקה למאבק בתביעות השתקה מבית התנועה לזכויות דיגיטליות והקריה האקדמית אונו באמצעות עו”ד יהונתן י. קלינגר] נטען בין היתר כי “מזה מספר שנים מפעילה מדינת ישראל מערך של ‘אכיפה אלטרנטיבית’: הסדר בו המדינה פונה לפלטפורמות רשת כמו פייסבוק, טוויטר וגוגל, ומבקשת את הסרת התכנים שלא נראים לה הולמים. פעילות זו מתנהלת במחשכים, וזאת מבלי שיש לאזרח יכולת לדעת מהם הפרסומים שהוסרו, מדוע הוסרו ומהם הפרסומים שהסרתם סורבה”.

“העותר פנה למשיבה וביקש פירוט של מידע זה, וזאת לצורך הצגתו לציבור במסגרת עבודה עיתונאית.  המשיבה, משום מה, הודיעה כי זו אינה מעבירה מידע זה, וכי הצגתו דורשת עיבוד רב. מעבר לכך, טענה המשיבה, בצורה תמוהה, כי העברת מידע על אודות הפרסומים שהוסרו תמשיך את אותה הסתה או עבירה שבוצעה”.

“אלא, שלא כך הדבר: העותר מבקש את החומרים הגולמיים כדי לנתחם ולהציג ביקורת עיתונאית על העניין. העותר מבקש את המידע כדי לקדם שקיפות בהליך השלטוני של התערבות בביטוי”.

בהמשך העתירה נאמר בין היתר כי “בשנים האחרונות החלה יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה לפעול בצורה שונה מעט מהמשפט הפלילי. כאשר היא מזהה מה שהיא תופשת כעבירה במרחב הוירטואלי, היא פונה לאתר המארח ומבקשת את הסרת התוכן. זו, בקצרה, האכיפה האלטרנטיבית”.

“בשיטה זו, אין חוקר, אין שופט, אין לחשוד-נאשם-מורשע זכות טיעון, אלא ישנו צד אחד: מדינת ישראל פונה לאתר המארח את התוכן שלדעתה מפר את הוראות הדין ומבקשת את הסרתו. היא עושה זאת ללא צו שיפוטי, וללא כל סמכות בדין”.

“[…] משלא קיימת סמכות בחוק לעצור פרסומים שמהווים עבירה בלי תפיסת העבריין והבאתו למשפט, יצרה לה פרקליטות המדינה סמכות משל עצמה. ויובהר: מטרת עתירה זו אינה לדון בחוקתיות הסדר זה,  אלא רק לקבל מידע על השימושים בהסדר”.

“במסגרת דו”ח סיכום שנה לשנת 2016 ביקשה היחידה הסרה של תכנים, וזאת בהתאם לדו”ח השנתי. כלומר, לא מדובר בפעילות שולית, צדית,  אלא במשרה שלמה ומלאה של אדם (אחד לפחות) שתפקידו לאתר, לפנות ולברר האם התכנים הוסרו”.

“עבודה שכזו מחייבת לא רק תיעוד, אלא הפעלה של הכלים החוקתיים הרגישים כאשר מדובר על עבירות ביטוי, ובמיוחד כאשר 155 מהפרסומים הם ‘לשון הרע’ ו’פגיעה בפרטיות’; כלומר עבירות שיש לבדוק לעומק לא רק את העבירה אלא גם את ההגנה הקיימת”.

“[…] אשר על כן, יתבקש בית המשפט הנכבד לקבל העתירה ולהורות על העברת דיווח גולמי הכולל: (1) את תוכן הפרסום שהוסר; (2) את סעיף העבירה בגינו הוסר הפרסום; (3) העתק מהפנייה של המשיבה לגורם שהסיר את התוכן”.

מבזקים