נדחתה תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית בהיקף 75.81 מיליון ש”ח) נגד דואר ישראל

בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה תביעה ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית נגד חברת דואר ישראל שהוגשה בחודש דצמבר 2017.

כבוד השופט צבי וייצמן כותב בין היתר בפסק דינו [ת”צ 44672-12-17]:

■ “בקשה לאישור תביעה ייצוגית שעניינה בטענת המבקש לאי עמידת המשיבה בהתחייבויותיה עפ”י דין במתן שירותי דואר רשות וזאת בכך שחלק ניכר מדברי הדואר הנשלחים באמצעותה במסגרת שירות דואר רשום אינם נמסרים לנמענים בכפוף לזיהוי וחתימה ואף אינם מוחזרים לשלוח כעבור 28 יום ממועד שליחתם בניגוד לדין.

■ התובע בתביעה זו הוא דרור עמירם, “בעל עסק עצמאי העוסק בפרסום הודעות ומסירתן עפ”י חוק התכנון והבנייה, תשכ”ה – 1965, עבור לקוחותיו. במסגרת פועלו זה נעזר המבקש, בין השאר בשירותי המשיבה ובכללם דואר רשום”.

■ בכתב התביעה יש פירוט של משלוחי דברי דואר רשומים והבעיות לגביהם. בין היתר נאמר בכתב הטענות כי “[…] אם כן, מתוך 408 מכתבים רשומים ששלח המבקש בהזדמנויות שונות בין השנים 2015 ל- 2017, לגבי 198 מכתבים, היינו כמעט מחצית המכתבים שנשלחו, לא צויין כי הם הגיעו ליעדם והם אף לא הוחזרו לשלוח”.

■ עוד מצויין כי “המבקש מבקש להוסיף ולהוכיח קיומה של קבוצת נפגעים אף מתוך דיו וחשבון לפי חוק חופש המידע שפירסם משרד התקשורת ומתוך דו”ח נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה, אשר לטענת המבקש מעידים כי אכן קיימת ‘תופעה’ של אי-מסירת דואר רשות כנדרש (קרי, כנגד זיהוי הנמען וחתימתו, באופן האמור להשתקף  באתר האינטרנט של המשיבה)”.

■ “[…] המבקש מעריך בבקשתו כי מתוך כ- 12 מיליון דברי דואר רשומים בהם מטפלת המשיבה בשנה, כ- 5% מהם, כך עפ”י ‘הערכה זהירה’ כהגדרתו, לא הגיעו ליעדם, ממילא עסקינן בכ- 600,000 דברי דואר בשנה, ובכ- 4.2 מיליון דברי דואר משך 7 השנים האחרונות”.

תגובת דואר ישראל לתביעה

■ פסק הדין מביא את עיקרי תגובתה של חברת דואר ישראל לתביעה. בין היתר נאמר כי “[…] לגופם של דברים, טוענת המשיבה כי מבדיקה שנערכה ע”י המשיבה התברר כי אכן נפלה תקלה במשלוחים שבוצעו בחודשים מרץ ואוגוסט 2017, תקלה אשר הורתה בתפקוד לקוי של הדוור שטיפל בדברי הדואר של המבקש, אותו דוור כשל ושילשל חלק מהמכתבים ישירות לתיבות הדואר של הנמענים ולא ביצע ניסיון מסירה ישיר לנמען כפי שהיה צריך לעשות. מדובר, איפוא, ב’כשל נקודתי’ שאינו מאפיין את עבודת הדוורים כאותו איזור ובוודאי לא את עבודת הדוורים בכלל האיזורים ברחבי הארץ. לטענת המשיבה, כתוצאה מהאירועים האמורים קיימת כוונה להעביר שת המקרה של אותו דוור לטיפול אגף המשמעת בנתיבות שירות המדינה”.

■ “לטענת המשיבה, נוכח הכמות העצומה של דברי דואר רשות בהם היא נדרשת לטפל, אין זה מן הנמנע כי יתרחשו טעויות ותקלות מעת לעת ואולם אין הדהר מעיד על כשל מובנה בפעילותה של המשיבה”.

■ “עפ”י נתוני המשיבה, דברי הדואר הרשום לגביהם אין דיווח עמד בשנים האחרונות על ממוצע של פחות מאחוז מכלל דברי הדואר הרשומים בהם טיפלה, דבר המוכיח כי אין מדובר בכשל מהותי ורוחבי אלא בכשלים נקודתיים לכל היותר, מהם לא ניתן להימנע”.

■ השופט קובע בהכרעתו כי “אחרי שעיינתי עיין היטב בתשתית הראייתית שהציע המבקש, מצאתי כי אין די בה על-מנת לעמוד בנטל הנדרש ממנו לצורך אישורה של התביעה כייצוגית” [ההדגשה – במקור].

■ באשר לדו”חות שהביא התובע, השופט מציין בפסק הדין כי נקבע בפסיקה שדו”חות מבקר המדינה לא יוכלו לשמש כראייה באף הליך של בקשת אישור בתובענה ייצוגית לגבי דו”ח משרד התקשורת, אומר השופט: “בדומה, דו”ח פניות הציבור במשרד התקשורת מהווה למעשה עדות שמועה תוך שהוא מציין תלונות שהגיעו בנושא דואר רשום באופן כללי מבלי להתייחס לאופי כל תלונה באופן פרטני או מבלי לסווג ולכמת סוגי תלונות בנושא מסויים הקשורות במשלוח הדואר הרשום. גם כאן, עצם העובדה שהגיעו למחלקת תלונות הציבור מאות תלונות בשנה שעניינן בדואר רשום, עדיין אין

סוגי תלונות בנושא מסויים הקשורות במשלוח הדואר הרשום. גם כאן, עצם העובדה שהגיעו למחלקת תלונות הציבור מאות תלונות בשנה שעניינן בדואר רשום, עדיין אין בכך ללמד על תופעה רחבת היקף או שיטה וגם העובדה שמירב התלונות נמצאו מוצדקות אין בה להרים את הנטל הנדרש כאשר עסקינן במיליוני מכתבים הנשלחים באמצעות שירות הדואר הרשות בכל שנה ושנה”.

■ “[…] האמור מעלה מוביל אותנו למסקנה כי לא הובאה על-ידי המבקש תשתית מספיקה להוכחת קיומה של קבוצת נפגעים וכי התביעה בצורתה אינה מתאימה להתברר במסגרת תובענות ייצוגיות […] בהתחשב בכך שעומדת למבקש האפשרות לתביעה כספית אישית כנגד חברת הדואר, איני סבור כי התובענה במתכונתה מתאימה להתברר במסגרתה של תביעה ייצוגית”.

סיכום

■ בסיכומו של פסק הדין כותב השופט: “אם נבוא ונסכם הדברים – בנדון לא עלה בידי המבקש להוכיח כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, וכי יש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. המבקש לא הביא די ראיות להוכחת קיומה של עילת תביעה המשותפת לקבוצה, כשם שלא עלה בידו להוכיח שתביעתו תוכרע לטובת הקבוצה, שכן הראיות שהובאו על-ידו מלמדות לכל היותר על תקלות נקודתיות המצריכות בירור פרטני של כל מקרה ומקרה כאשר קיימת אפשרות של ממש כי חלקם של המקרים אף יפלו בגידרה של החסינות העומדת למשיבה מכוח חוק הדואר”.

“מתוך שכך הריני דוחה את בקשת האישור ומורה על מחיקת התביעה האישית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 20,000 ₪.”

מבזקים