נדחתה עתירת חופש מידע נגד הרשות לניירות ערך (לגבי חקירה שערכה בנושא המסחר בשוק המעו”ף בהקשר חב’ טבע תעשיות פרמצבטיות בע”מ)

20:50 07.10.2018

קטגוריות: חופש המידע משפט

בית-המשפט המחוזי בתל אביב בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים דחה (17.9.2018) עתירה מינהלית [עת”מ 40239-03-18] שהוגשה ע”י עו”ד אלי אהרונסון נגד רשות לניירות ערך תל אביב.

כבוד השופטת אסתר נחליאלי חיאט כותבת בין היתר בפסק דינה:

■ העותר ביקש לחייב את רשות ניירות ערך בתל אביב “למסור לעיונו  מידע בעניין אירועים שאירעו ביום 14.12.2017, במסחר בשוק המעו”ף, ומצוי ברשותה כתוצאה מחקירה שביצעה”. העותר, “עורך דין במקצועו, פועל כמשקיע בבורסה בתל אביב ובפרט בשוק המעו”ף. ביום ביום 14.12.2017 סחר העותר בבורסה בתל אביב באופציות על מדד תל אביב 35”.

■ “ענייננו נוגע ליום  14.12.2017, בסמוך לשעה 14:00, עת פירסמה חברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע”מ דיווח מיידי כי ‘טבע מודיעה על תוכנית רה-ארגון וצעדים חדשים לשיפור הביצועים העסקיים והפיננסיים’. כך גם התפרסמו הדברים בקשתות התקשורת השונות”.

■ “[…] העותר טוען כי אירוע זה, קרי, הודעת טבע, הביא לעלייה משמעותית של ערך מניית טבע במסחר בורסה (עלייה של עד 16.38%9, שבר שהיה צריך להביא גם לעלייה במדד 35 (בשיעור של כ- 1.6%), מאחר שמשקלה של טבע במדד זה משמעותי, ומגיע כדי 10% מנפח החברות המרכיבות את מדד 35. אלא שלא רק שציפייה מתבקשת זו לא התממשה, אלא שמדד 35 ירד באופן לא טבעי בשעות שלאחר הודעת טבע. העותר טען כי ירידה זו נבעה מפעולות מניפולטיביות שביצעו גופים מוסדיים להם נתח משמעותי מהיקף המסחר בשוק ההון, אשר ויסתו למעשה את המסחר בדרך של מכירת אחזקותיהם בחברות אחרות המרכיבות את מדד 35 וגרמו לירידתו. כתמיכה לטענתו הציג העותר את הכמות החריגה של העיסקאות שבוצעו בבורסה באותו יום, ולטענתו המסקנה מכך היא כי הגופים המוסדיים, שאין התובע יודע לנקוב בשמם המדוייק, ביצעו מניפולציות כדי למנוע או לצמצם הפסדים ללקוחותיהם, תוך יצירת הפסדים כבדים לעותר ולמשקיעים פרטיים, פעולות שלטענתו מהוות עבירות עפ”י חוקי ניירות ערך ומחייבות את הרשות לפעול נגדם”.

■ באותו היום (14.12.2017) פנה העותר את הרשות לניירות ערך ובין היתר ביקש לקבל מידע מי מבין הגופים המוסדיים פעלו בשוק המעו”ף מייד לאחר פרסום תוכנית ההתייעלות של חברת טבע. הרשות הציעה לו להגיש בקשה מסודרת לפי חוק חופש המידע. העותר עשה כן וקיבל תשובה מהרשות כי היא מסרבת להעביר את המידע ממספר סיבות שהעיקרית שבהן היא “היות המידע המבוקש מידע מודיעיני וחקירתי שנאסף ע”י הרשות מתוקף סמכויותיה הסטטוטוריות ועל כן לפי סעיף 14(א)(8) לחוק חופש המידע אין העותר זכאי לקבל את החומר שכן אין החוק חל על חומר זה”.

■ “ביום 28.2.2018 הוסיפה הרשות וכתבה לעותר כי בדקה את טענותיו מיום 14.12.2017 וכי ‘לא עלה חשד לכאורה לביצוע עבירות ניירות ערך בנסיבות האירוע’. דברים אלה הם, למעשה, הודעת הרשות כי סיימה את החקירה, שהחלה בין השאר עם תלונתו של העותר”.

■ בהחלטתה אומרת השופטת כי “הזכות לקבלת מידע משקפת את התפיסה הבסיסית במשטר הדמוקרטי לפיה המידע במהותו שייך לציבור […] ואולם, הזכות לקבלת המידע הציבורי, חשובה ורחבה ככל שתהיה, אינה בלתי מוגבלת. בדומה לזכויות אחרות בשיטת משפטנו, מדובר בזכות יחסית הנבחנת למול זכויות, עקרונות ואינטרסים ציבוריים שבגינם ניתן לעיתים להגביל את הזכות לקבלת מידע ולמנוע את חשיפתו של מידע המצוי בידי הרשות. הזכויות והאינטרסים הללו התכנסו לגדר הסייגים שהציב המחוקק בחוק חופש המידע”.

■ לטענת העותר, כותבת השופטת, “גם אם החומר נאסף לצרכי חקירה, הרי משהוחלט שלא להמשיך בחקירה – שוב אין מדובר בחומר שנאסף לצרכי חקירה או בחומר מודיעיני, אלא במידע שניתן לגלותו מכוח חוק חופש המידע. אין בידי לקבל עמדה זו, ובעניין זה מקובלת עלי עמדת הרשות כי ‘מידע מודיעיני נאסף בכל מיני צורות’ […] השאלה האם הוחלט לבסוף לסגור את התיק או לנקוט בהליכים אינה רלבנטית לעצם סיווג המידע כמידע מודיעיני או מידע שנאסף לצורכי חקירה, שכן בקביעת החריג בסעיף 14(א)(8) לחוק, העניק המחוקק משקל לדרך ולמטרה של איסוף ויצירת המידע, ולא לתוצאות האופרטיביות של אותו מידע […] מאחר שלא נסתרה טענת הרשות […] אין לי אלא לדחות את העתירה”.

■ בסוף החלטתה כותבת השופטת: “שקלתי את עניין ההוצאות. הגם שמדובר בעותר שהוא עו”ד במקצועו ומצופה ממנו להכיר את הסוגיות המשפטיות, והגם שעתירתו הייתה מפורטת וגדושה בעובדות רבות שלאו דווקא נגעו במישרין (אף לא בעקיפין) לחוק חופש המידע, והגם שלא קיבל המלצתי שניתנה לאחר סיום הטיעונים בתיק למשוך את העתירה – בחרתי בכל זאת שלא לחייבו בהוצאות, מאחר שהתרשמתי שהנסיבות מצביעות על כנות ועניין אישי ואמיתי לקבל את המידע”.

 

מבזקים