מהו “הניצחון הנוסף” של עורך ‘טלקום ניוז’ בבית-המשפט?; הבטיח “לחשוף” את “הניצחון” ב”הזדמנות אחרת” והוסיף: “אל תאמינו לשטויות המופצות כספין בעניין זה”

ביום רביעי, 26.7.2017, בתוך אייטם שפירסם אבי וייס עורך האתר “טלקום ניוז”, הוא כלל את המשפט הבא: “אגב, אתמול היה ניצחון נוסף שלנו בבית-המשפט בנושא אחר לגמרי  שנחשוף אותו בהזדמנות אחרת” [הערה: האייטם שפורסם היה כולו בנושא אחר לגמרי].

קצת מאוחר יותר פורסמה התגובית (טוקבק) הבאה: הכותב כינה עצמו בשם ‘האמת’ וכתב: “אבי וייס הפסיד אתמול בבית-המשפט לעובד משרד התקשורת שתבע אותו על לשון הרע. לאבי אסור לכתוב יותר על אותו עובד והוא יצא (אבי) מבית-המשפט עם הזנב בין הרגליים“.

זמן קצר לאחר פירסום התגובית הוסיף אבי וייס משפט אחד נוסף למשפט שכבר פירסם באותו אייטם כך שמה שנמצא שם באייטם שלו עד עתה הוא: “אגב, אתמול היה ניצחון נוסף שלנו בבית-המשפט בנושא אחר לגמרי שנחשוף אותו בהזדמנות אחרת. אל תאמינו לשטויות המופצות כספין בעניין זה“.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

אין צורך להמתין ל”חשיפה” שינפק אבי וייס ב”הזדמנות אחרת”, כדבריו; זה מה שקרה, להבנתי

באופן טבעי, חילופי הדברים הללו באתר “טלקום ניוז” משכו את תשומת-ליבי. בעזרת גורם משפטי הצלחתי, לאחר מאמצים רבים, להבין במה, ככל הנראה, מדובר. שמו של השופט בבית-המשפט השלום בתל אביב שדן בנושא ומספר התיק מתפרסמים רשמית ברישומי בית-המשפט.

וזה מה שקרה להבנתי: בחודש דצמבר 2016 הגיש עובד משרד התקשורת תביעה קטנה בסך של 35,000 ₪ [הסכום המקסימלי שניתן להגיש במסגרת זו] נגד אבי וייס. התביעה הייתה בנושא לשון הרע ונגעה בפרסומים ספציפיים של אבי וייס באתר שלו “טלקום ניוז” לגבי אותו עובד.

למיטב הבנתי, מדובר בתביעה אישית של העובד, ולא בתביעה שהוגשה ע”י משרד התקשורת, למרות שהפרסומים נוגעים בעבודתו של העובד במשרד התקשורת.

אדגיש:

+ איני יודע האם במשרד התקשורת היה ידוע (מראש או בדיעבד) על הגשת התביעה בידי העובד,

+ איני יודע אם בכלל הייתה (מראש או בדיעבד) עמדה רשמית המשרד לגבי עצם הגשת התביעה,

+ איני יודע מה עמדתו הרשמית העקרונית של משרד התקשורת לגבי הגשת הליכים משפטיים אישיים בידי עובדים שלו בנושאים הקשורים לעצם עבודתם במשרד, אם קיימת עמדה רשמית בכלל.

התביעה בתיק זה נקבעה לדיון הוכחות בשבוע שעבר. איני יודע מה היה בדיון ומה הציגו התובע והנתבע בפני בית-המשפט. איני יודע מה היה קו ההגנה של אבי וייס הן בכתב התשובה לתביעה שהוגשה נגדו והן בבית-המשפט והאם טען לגבי פרסומיו – “אמת דיברתי”.

לפי מערכת ‘נט המשפט’ של הנהלת בית-המשפט (הב”ה), התביעה הסתיימה בפשרה ו”התקבלה/התקבלה חלקית“. אשר על כן, כל זאת גורם לי לתהות על סמך מה כתב אבי וייס כי מדובר בניצחון שלו [או “שלנו”, אם לדייק] ואיך אפשר לטעון ‘ניצחתי’ כשהשופט עצמו קובע שמדובר בפשרה וכי התביעה התקבלה/התקבלה חלקית.

לפי הבדיקות הרבות שערכתי, ככל הנראה הוסכם בין הצדדים – בהמלצת השופט – כי מבלי להודות בטענה כלשהי, אבי וייס ימחק מהאתר שלו “טלקום ניוז” שורה של פרסומים המתייחסים ספציפית לתובע ואשר התובע ביקש (במהלך הדיון בבית-המשפט) שיוסרו מהאתר משום שהם נתפסים בעיניו כלשון הרע.

אני מבין גם כי אבי וייס אמור, עפ”י מה שסוכם בהמלצת השופט, להימנע מפרסומים עתידיים בהם יאוזכר התובע [למרות שלא ברור לי האם הדבר גם מתייחס למקרים בהם מדובר באזכור אובייקטיבי של התובע (כמו, למשל, דברים רשמיים שהוא אומר, מתוקף תפקידו, באירוע/בפרסומים של משרד התקשורת או הקשור למשרד התקשורת)].

למיטב הבנתי, למרות שהתביעה הייתה לתשלום כספי בגין לשון הרע, הרי שלא נפסק שהנתבע ישלם סכום זה או סכום אחר לתובע. הפסיקה הייתה רק לגבי ההסכמות שהגיעו אליהם שני הצדדים בהמלצת בית-המשפט.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

תהליך המחיקה שמצבע אבי וייס במקצת מהאייטמים

בימים האחרונים עשיתי – באמצעות Google – בדיקות אקראיות האם אבי וייס אכן החל למלא אחר מה שהוסכם בבית-המשפט. ממצאי בדיקתי החלקית והלא-מלאה מצביעים על מסקנה לא-החלטית.

אכן, יש מספר מקרים שכשמקלידים את שם העובד (התובע) במנוע החיפוש של גוגל, הדבר מוביל לדף כחול/תכלת באתר של אבי וייס, שבאמצעיתו מלבן לבן ובו כתוב:

 [בספרות אדומות] 404

That page doesn’t exist

This page may have been moved or deleted

יש אייטמים נוספים לגבי אותו עובד שנשארו על מקומם באתר ולא שונו/הוסרו. יש אייטמים אחרים שככל הנראה רק הוסר מהם שם אותו עובד.

אבל מה ששמתי לב אליו הוא שיש שתי תופעות מעניינות:

האחת, שמו של העובד לא נמחק מטוקבקים שנכתבו בהקשר לדברים שאבי וייס כתב עליו. בנוסף, ב- Google יש אופציה של “עותק שמור” ולפחות נכון לעכשיו גם אותם אייטמים של אבי וייס שנמחקו עדיין מופיעים בגוגל תחת אותה אופציה [הערה: ייתכן שאחרי זמן מה הם יימחקו לאחר שנמחקו/שונו הפוסטים המקוריים].

השנייה, נוסף לאתר העיקרי שלו – “טלקום ניוז”, יש לאבי וייס עוד מספר אתרי לוויין כמו הבלוג Aviw – Telecom Expert Is Talking או בלוג WordPress בשם Avialia. האתרים הללו כוללים את תקצירי הידיעות שהוא מפרסם באתר הראשי שלו (“טלקום ניוז”) וקישורים המפנים מאותם מספר אתרים [כאמור, כולם של אבי וייס] לקריאת התוכן המלא של כל הידיעות באתר הראשי. אייטם בעייתי נוסף מצאתי גם בחשבון של אבי וייס ב- Tumbler.

תוצאות המחיקה, עד כה, הן חלקיות כך שאם מקלידים את שמו של העובד בגוגל, בכל זאת מגיעים לאייטמים שפירסם עליו אבי וייס בעבר והיו אמורים להימחק. אני מבין גם שבפסק הדין לא נקבע מועד-יעד שעד אליו אמור אבי וייס להשלים את מחיקת שמו של העובד מהפרסומים.

איני בטוח שאופן המחיקה עד כה אכן תואם את פסיקת שופט בית-המשפט השלום בתל אביב בתיק זה, בצורה מלאה ובתום לב אבל לא אני הוא זה שצריך להחליט.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

הליכים משפטיים אינם תחרות בענף ספורט כלשהו: אין מנצחים ומנוצחים, אין מכות ואין נוקאאוט

כמי שבעברו הרחוק סיקר את בית-המשפט העליון ובית-המשפט המחוזי בירושלים, הייתי מציע לאבי וייס שני דברים לפחות:

+ הליכים משפטיים אינם תחרות בענף ספורט כלשהו: למרות שהוא אינו היחיד שמדבר באופן זה, דומני כי עדיף שלא לדבר “מנצחים” ו”מנוצחים” אלא במי שבית-המשפט פסק לזכותו/נגדו. בנוסף, אין מכות שסופג צד זה או אחר ואין נוקאאוט שמנחית אחד הצדדים על יריבו בדיונים המשפטיים, בטח שלא בשלבי ביניים בתיק עד להחלטות החלוטות. לפני כמה ימים כתב על חברה ש”הפסידה” בבג”ץ אולם השופטים פסקו שהנתבע (משרד התקשורת) חייב לשלם לאותה חברה הוצאות משפט. בפועל מה שהשופטים כתבו בין היתר הוא שהעתירה מיצתה עצמה [אגב, הידיעה הופיעה קודם ב- Read IT Now והותירה השראה ורושם כה עז עד שהוא ניכס אותה לעצמו כידיעה בלעדית, שלושה ימים לאחר שקרא אותה אצלי].

+ עדיף להימנע מפרפרזות ומהתבטאויות בומבסטיות ולסקר הליכים משפטיים לגופם. אבי וייס כותב לעיתים קרובות כאילו יש לו השכלה משפטית פורמלית והוא קובע שאנשים מסויימים ו/או חברות מסחריות עברו על החוק. לא ברור לי על סמך מה הקביעות הנחרצות הללו ומהו הרקע המשפטי שלו, אם בכלל.

דוגמה ראשונה: ב- 24.9.2016 כתב וייס (ולא בפעם הראשונה) כי “אופיר שלום לב ארי [לשעבר, מנמ”ר משרד התקשורת] הגיש תביעה בבית הדין האיזורי לעבודה בת”א כנגד מה שנעשה לו ע”י תמי לשם [סמנכ”לית משאבי אנוש] והקב”ט (‘המוציא לפועל’ של ההחלטות). ‘טחנות הצדק טוחנות לאט’ אבל הן טוחנות.  המדינה ותמי לשם (הנתבעים) דרשו בתגובה לתביעתו מבית הדין לעבודה 2 דברים חשובים:  סילוק עילת התביעה על הסף (כלומר: ביטול התביעה על הסף מבלי לברר אותה) ולהוציא את תמי לשם מכתב התביעה כנתבעת. כב’ השופטת קרן כהן נתנה ‘נוקאאוט’ ל- 2 הדרישות הללו ודחתה אותן מכל וכל ורק ביקשה מהתובע (אופיר שלום לב ארי) לתקן את התביעה שלו כך שהתביעה תהיה מעט יותר מפורטת…”. ועל כך אני אומר:

א. מי שקורא את החלטת השופטת עשוי בהחלט להתרשם אחרת ממה שוייס התרשם.

ב. צריך לזכור כי מדובר בתביעה שמהותה הפרה לכאורה של חוק איסור לשון הרע ולא על עצם פיטוריו של המנמ”ר הקודם ממשרד התקשורת.

ג. השופטת איפשרה הגשת כתב תביעה מתוקן ובכך היה מעין מתן חסד לתובע שתביעתו המקורית חסרה “פרטים מהותיים שיש בהם כדי לבסס את עוולת לשון הרע”, כקביעת השופטת.

ד. מה שאבי וייס לא הזכיר בידיעות שפירסם הוא שהשופטת קיבלה בחלקה את בקשת מדינת ישראל ותמי לשם ואף פסקה, בשלב זה, על אופיר שלום לב ארי לשלם להן תשלום הוצאות בסך 2,000 ₪.

ה. נותר לראות מה תהיה השורה התחתונה’ בתביעה זו והיא זו שתקבע הדיון הבא נקבע לאפריל 2018. אבל לקרוא להחלטת-ביניים זו של השופטת ‘נוק-אאוט’ [בעברית – מִגּוּר]? בוויקיפדיה מצאתי את המשפט הבא: “בעקבות משמעותו בספורט האיגרוף, הושאל המונח אל השפה הכללית, ולמעשה בכל תחום הוא משמש לתיאור ניצחון מכריע וחד-משמעי שממנו הצד המנוצח מתקשה, או אף לא יכול, להתאושש”.

דוגמה שנייה: את אחת מתביעותיו של מי שהוא מכנה ‘מגן הצרכנים’, הגדיר אבי וייס ב- 10.12.2016 כ”ניצחון קטן אבל היסטורי” ו”פסק דין לטובתו”. לדברי וייס, “הדיון בתביעה השנייה …  הסתיים השבוע בניצחון מוחלט”. השופט (רשם בבית-המשפט) דווקא הגדיר את סגירת התיק כפשרה לפי סעיף 79א’.

דוגמה שלישית: תביעה אחרת של מי שהוא מכנה ‘מגן הצרכנים’, הוגדרה ע”י אבי וייס ב- 7.2.2017 כ”ניצחון נוסף” ו- “ניצחון מדהים נוסף”. כיוון שלדברי וייס, התובע זכה בתיק זה, הרי שמדובר ב- “שופט אמיץ” וב- “השופט האמיץ מתל אביב”, שופט שהחלטתו היא  “בהחלט מהלך שיפוטי נכון וצודק הראוי לכל שבח”. אלא שהשופט (אותו רשם בבית-המשפט המוזכר בדוגמה השנייה כאן) דווקא הגדיר את סגירת התיק כפשרה – שוב לפי סעיף 79א’. אני ממליץ לאבי וייס לקרוא על סעיף זה באתר של עו”ד יונתן קלינגר, שהוא מכיר אותו היטב.

דוגמה רביעית: דבר טרי לחלוטין: הידיעה של אבי וייס מ- 2.8.2017 בבוקר שכותרתה “עוד מכה למועצת הכבלים והלוויין בבג”ץ בעניין ‘ערוץ הכנסת’ וזכיית ערוץ 20″ וסווגה כ”בלעדית”.

א. קצת חוצפה, לדעתי, להכתיר ידיעה כזו כ”בלעדית” כש’גלובס’ ו’כלכליסט’ כתבו על החלטת בג”ץ כבר יומיים לפני כן, 31.7.2017, אחרי הצהריים ובשעות הערב המוקדמות.

ב. מעניינת במיוחד הפיסקה השנייה באייטם של אבי וייס: “הבג”ץ סרב (בהחלטה מ- 31.7.17 שלא פורסמה ברבים), לקבל את ההסברים של מועצת הכבלים והלוויין ובקשת פרקליטות המדינה לבטל את צו המניעה, שהבג”ץ הוציא בנושא זכיית ערוץ 20″. מאוחר יותר הוא הוסיף שתי מילים והמשפט החדש הפך ל: “בהחלטה מ- 31.7.17 שלא פורסמה משום מה ברבים”. אני תוהה איך אפשר לכתוב באותו משפט שהחלטת בג”ץ לא פורסמה ברבים כשלצידה מתפרסם לינק לאתר בית-המשפט העליון בו פורסמה ההחלטה ב- 31.7.

ג. ואם אבי וייס היה קורא טוב יותר את החלטת בית-המשפט העליון הוא לא היה כותב על ‘עתירה’ [אחת] משום שמדובר בשתי עתירות שונות [האחת של חדשות 2 – ערוץ הכנסת בע”מ ושל חברת החדשות הישראלית בע”מ והשנייה של ערוץ 10 כנסת ישראל בע”מ] שבג”ץ החליט לדון בהן במשותף.

ד. ואני גם אגלה לכם הקוראים שני דברים שאבי וייס לא שם לב אליהם: ב- 16.7.2017 החליט כבוד השופט עוזי פוגלמן לבקשת ערוץ לשידורי הכנסת בע”מ: “ניתן בזה צו ארעי לאיסור פרסום חלקים מנספח 1 לתשובת המשיבה 2 בבג”ץ 5304/17 ובבג”ץ 5491/17 לעתירות וחלק מנספח 13 לתשובתה לעתירות, כמבוקש”.

ב- 3.7.2017 החליט כבוד השופט עוזי פוגלמן לבקשת חדשות 2 – ערוץ הכנסת בע”מ וחברת החדשות הישראלית בע”מ: “ניתן בזאת צו ארעי לאיסור פרסום החלקים מנספחים ג’ ד’ וי”א לעתירה, אשר כוללים סודות מסחריים ועניינים פרטיים, כמבוקש על-ידי העותרים”.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

האם התביעה הזאת היא סנונית ראשונה שמבשרת תביעות נוספות נגד עורך “טלקום ניוז”?

עד רגע זה איני יודע אם עובדי משרד התקשורת, בירושלים ובתל אביב, מודעים לתביעה הספציפית עליה אני כותב כאן ולפסיקת בית-המשפט בתיק.

ב- 17.1.2017 בלילה כתבה בין היתר עובדת משרד התקשורת (מהשלוחה הירושלמית) בתגובית (טוקבק) אצל אבי וייס – שהירבה לכתוב עליה בצורה שלילית – כי בכוונתה “לתבוע [אותך]  על לשון הרע, לתבוע על הוצאת דיבה, לתבוע על הסתה, לתבוע על עוגמת הנפש ואני לא היחידה. תצפה בקרוב לתביעות נוספות“.

התגובית הזאת (יחד עם תגובית נוספת של אותה כותבת) נמחקה באופן מסתורי במהלך הלילה מהאתר של אבי וייס [בעזרת גוגל הצלחתי לאחזר את הנוסח המלא של שתי התגוביות שנמחקו]. אדגיש כי שתי התגוביות הללו חתומות ע”י רונית בן-טל ממשרד התקשורת אולם אין לי כל דרך לאמת/להפריך נכונות זהות הכותב/ת. עצם מחיקת שתי התגוביות הללו גורמת לי להאמין שאכן היא-היא הכותבת (למרות שייתכן שאני טועה).

נכון לעכשיו איני יודע אם הוגשו תביעות משפטיות נוספות נגד אבי וייס ע”י עובדים במשרד התקשורת או אם יש עובדים המתכוונים להגיש תביעות כאלה. קיימת כמובן אפשרות שההחלטה בעניין התיק שדיווחתי עליו תגרום לעובדים אחרים להגיש אף הם תביעות, בדיוק באותה מידה שקיימת אפשרות אחרת שתהיה בקרב תובעים פוטנציאליים מהמשרד אכזבה מהחלטת השופט. אם אדע על תביעות נוספות – אדווח עליהן כאן באתר (לאחר הגשתן באורח פורמלי).

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

ניצחון או ניצחון פירוס?

אלה הפרטים הידועים לי לפי הבדיקות הרבות שערכתי. אם מה שכתוב כאן אינו נכון עובדתית, אבי וייס עורך ‘טלקום ניוז’ מוזמן לחשוף (ביטוי האהוב עליו) את העובדות תוך הצגת מסמכים משפטיים רלבנטיים (במלואם, לא בחלקם).

ייתכן שיטען כי העובדה שנתבע על סכום של 35,000 ₪ ובסופו של דבר לא נאלץ לשלם מכיסו ולו שקל אחד – היא-היא הניצחון שלו. אבל לטעמי צריך להסתכל על מכלול פסק הדין ולא על מרכיב אחד.

אבי וייס יכול לכתוב באתר שלו אייטם תגובה לאייטם הזה שלי, תוך שאצלו יפרסם מסמכים (מלאים) המוכיחים עובדות אחרות לגמרי בסיפור זה ממה שכתבתי כאן. בכך, למעשה, הוא יוכל להוכיח מדוע טען שמדובר בניצחון שלו ומדוע אין להאמין ל”שטויות המופצות כספין בעניין זה“.

ואם זה היה “ניצחון שלנו”, כדברי, מדוע הוא מעדיף לחכות “להזדמנות אחרת” כדי לכתוב על הנושא. עד רגע זה [שבוע ויומיים לאחר שכתב על ניצחונו בבית-המשפט] הוא לא כתב מלה אחת נוספת בנושא.

ובהזדמנות זו הוא גם מוזמן להסביר למי בדיוק התכוון במלה “שלנו” כשכתב “אתמול היה ניצחון נוסף שלנו“. האם היו תביעות נוספות נגדו או שלנו כנגד אחרים – בהקשר לאתר “טלקום ניוז” שהוא לא סיפר לנו עליהן, אפילו ברמז?

והשורה התחתונה: לא ברור מדוע אכן אבי וייס הסכים – במסגרת החלטה רשמית של בית-משפט – למחוק/לתקן/לשנות מהמידע המקורי שכתב בשעתו באתר שלו בצורה כה נחרצת ו- ודאית. לכאורה, גם אם הדבר נעשה מבלי להודות בטענה כלשהי, הרי שנראה כי בפועל מה שכתב אז על אותו עובד משרד התקשורת [ואיי בא לקבוע כאן מסמרות] היה לא נכון (אלא אם כן מדובר בטקטיקה כדי שלא ייפסק נגדו סכום התביעה הכספי).

ואם כל מה שכתבתי כאן אינו נכון, אזי מדוע לפתע, דווקא בימים האחרונים ודווקא לגבי אותו עובד משרד התקשורת, נמחקו/שונו ידיעות או חלקי ידיעות. מן הסתם לעורך “טלקום ניוז” יש הסבר מצויין לכך וראוי כי ‘ירים את המסך’ ו- ‘יחשוף’ אותו בפומבי.

הערה: לפני שהדברים הועלו עתה לאתר זה, דאגתי לתעד ולמסמך לפחות שבעה מקרים של “לפני” ו”אחרי” – מה היה לפני הפסיקה ומה נעשה לאחריה. זאת על מנת למנוע מצב בו יוכחש שבוצעו שינויים כלשהם באתריו של אבי וייס לגבי אותו עובד.

מבזקים