ייצוגית נגד הדואר בשם “כל אדם שעשה שימוש בתיבות דואר ‘אדומות’ והמידע אודות מועדי ריקון התיבות לא הובא לידיעתו באמצעות אתר האינטרנט של הדואר”

לבית-המשפט המחוזי בירושלים הוגשה תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן) נגד חברת דואר ישראל.

הקבוצה המיוצגת  בתביעה זו היא “כל אדם שעשה שימוש בתיבות דואר ‘אדומות’ והמידע אודות מועדי ריקון התיבות לא הובא לידיעתו באמצעות אתר האינטרנט של המשיבה”. התביעה הוגשה באמצעות עו”ד נועם צוקר. התובע בתיק זה הוא עו”ד משה כהן.

מתבקש לקבוע כי בין יתר עילות התובענה: הפרת הוראות חוק הדואר, תשמ”ו – 1986, “באשר המשיבה הפרה הוראה שניתנה לה במסגרת ‘רישיון כללי לחברת דואר ישראל בע”מ למתן שירותי דואר, שירותים כספיים מטעם החברה-הבת ושירותים נוספים’, שניתן לה מטעם משרד התקשורת”.

בכתב הטענות נאמר בין היתר כי “על-פי הנאמר באתר הבית שלה, המשיבה, דואר ישראל בע”מ, הינה חברת הממשלתית בבעלות מלאה (100%) של המדינה.  המשיבה מספקת שירותי דואר אוניברסליים לכלל הציבור, לצד שירותי בנקאות תחת בנק הדואר שפועל כחברה-בת. ב- 2006 חל שינוי מבני בהפעלת הדואר והוא עבר מפעילות כרשות סטטוטורית לחברה ממשלתית”.

לפני כחודשיים ביקש התובע לשלוח מכתב בדואר רגיל “באמצעות שלשול המכתב באחת מתיבות הדואר האדומות (והמוכרות) הפזורות ברחבי עיר מגוריו, ירושלים”.

“המבקש ביקש לברר אילו תיבות דואר נמצאות בסביבת מגוריו (אשר יתכן ואינו מכירן)  ולצורך כך נכנס באתר המשיבה למנגנון “איתור תיבות דואר לפי יישובים”.

לדברי כתב הטענות, “ביום 12.5.2021 בשעות הצהריים המאוחרות הגיע המבקש לתיבת הדואר שברחוב טשרניחובסקי בירושלים ושלשל את המכתב. על התיבה מוטבעת ‘לוחית מידע’ קטנה, עליה חרוטים זמני ריקון התיבה. ע”פ החרוט ע”ג הלוחית, הרי שבאותו יום (יום רביעי בשבוע, כמו גם ביום שני),  הרקת התיבה מתבצעת בשעה 11:30  כאשר ביתר ימות השבוע (ראשון,  שלישי וחמישי),  ההרקה מתבצעת בשעה 15:00.

“היות והמבקש הגיע אחר השעה 11:30 הוא הצטער על כך, שכן לו ידע כי ההרקה היא בשעה  11:30 , היה עושה מאמץ להגיע קודם לכן ולא לפספס יום שלם (ואף למעלה מכך)  שבו המכתב יהיה מונח בתיבה ללא שיחל הליך ההעברה לנמען”.

מבדיקה שערך התובע במספר מקומות יישוב שונים עלה כי “ניתן להתרשם כי שעות ההרקה משתנות ממקום למקום וגם באותו איזור גיאוגרפי, לעיתים מדובר על שעות שונות בימים שונים במהלך השבוע”.

בהמשך כתב התביעה נאמר כי “המבקש פנה לבדיקת נושא פרסום המידע על גבי תיבות הדואר, ומצא כי ע”פ הרישיון [ממשרד התקשורת],  על המשיבה לפרסם באתר האינטרנט שלה את שעות ההרקה של כלל תיבות הדואר האדומות הפזורות ברחבי הארץ”. לדבריו, “כפי שניתן להתרשם מרשימת תיבות הדואר,  המשיבה לא פועלת ע“פ הוראות הרישיון ולא מציינת את שעות איסוף הדואר מהתיבות”.

לכתב התביעה צורף דו”ח (של חברת סי. אי. מידע שיווקי) שכלל  סקר צרכנים מקיף (יותר מ- 500 איש במדינה) שנערך לבקשת המבקש. לדברי התובע, מהסקר עולה כי “פלח רחב ביותר מהציבור העושה שימוש בתיבות הדואר,  מייחס חשיבות למועד הריקון והאיסוף של המכתבים מהתיבות ומעוניין לכלכל את צעדיו בהתאם לאמור,  לשלשל את המכתב לפני שעת ריקון ואיסוף המכתבים מהתיבה באותו היום ע”י דואר ישראל”.

במסגרת הסקר, “הנסקרים נשאלו, כשאלה ראשונה,  האם הם מכירים את תיבות הדואר האדומות,  ומהי מידת השימוש שלהם בתיבות אלה.  מהתשובות עולה כי קרוב ל-  50% מהאוכלוסייה מכירים את תיבות הדואר האדומות ומשתמשים בהן לעיתים קרובות או רחוקות”.

“[…] בקרב פלח ניכר ביותר מהאוכלוסייה העושה שימוש כזה או אחר בתיבות הדואר האדומות, קיימת חשיבות לשלשול המכתב בסמוך למועד איסופו ע“י דואר ישראל. מנקודת מבט צרכנית קיימת חשיבות בפרסום מועד איסוף המכתבים מהתיבות ע“י דואר ישראל לציבור הלקוחות עוד קודם בואם לשלשל את המכתב בתיבה“.

עוד נאמר בהמשך כתב התביעה כי “[…]  על אף שיתכן שבימינו השימוש במכתבים פחת יחסית לעבר (עקב המעבר לדואר אלקטרוני) הרי שעדיין ישנו שימוש נרחב במשלוח מכתבים שונים דרך הדואר.

“את זאת ניתן להסיק גם מתוך ממצאי הסקר הנ”ל (המראה כי קרוב ל- 50%  מהציבור עושה שימוש בתיבות הדואר האדומות הציבוריות, בתדירות כזו או אחרת).  מי שמעוניין לשלוח דואר רגיל (ולא רשום),  יעדיף כפי הנראה את הנוחות של משלוח המכתב בתיבת דואר המוצבת ברחוב ולא דרך הסניף,  אשר בו זמני הפתיחה מוגבלים והשירות כרוך בהמתנה בתור (אשר נכון להיום נעשית רק ע”י הזמנת תור מראש).

“קל וחומר אמורים הדברים בשנה וחצי האחרונות,  בתקופת מגפת הקורונה,  כאשר רצוי היה להימנע משהייה בהתקהלות בחללים סגורים, ולכן על אחת כמה וכמה שהייתה עדיפות לשימוש בתיבות הדואר האדומות,  על פני העברת המכתב לנציג רלוונטי בסניף הדואר (ככל שהיה כזה, וכאמור ממילא השעות מוגבלות ובתקופת הקורונה הן צומצמו עוד יותר).

“עוד יש לציין כי ישנם קהלים אשר השימוש שלהם במדיה האלקטרונית קטן יותר מאשר שאר האוכלוסייה,  ועל כן השימוש בדפוסי הדואר ה’מסורתי’  עדיין חיוני עבורם”.

“[…] ע”פ כתבה שפורסמה בשנת 2015  באותה שנה היו פזורות ברחבי הארץ 4,000 תיבות, כאשר במסגרת הליך צמצום תיבות הדואר,  אמורות להישאר בסופו של דבר כ-  2,500 תיבות ברחבי ערי ויישובי ישראל. גם זו כמות נכבדה של תיבות דואר, המשמשות את כל הציבור בישראל”.

[הערה: כל ההדגשות מופיעות כך בנוסח המקורי].