העליון דחה בקשה של חב’ דואר ישראל לרשות ערעור על החלטת מחוזי אשר קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגדה

בית-המשפט העליון דחה בקשה של חברת דואר ישראל לרשות ערעור [רע”א  94/17] על החלטת בית-משפט מחוזי [ת”צ 28932-01-15] אשר קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה ע”י שלמה רוזנהיים נגדה. חברת דואר ישראל חוייבה לשלם הוצאות משפט ושכ”ט בהיקף של 25,000 ₪.

כבוד השופטת אסתר חיות מבית-המשפט העליון כותבת בין היתר בפסק דינה שניתן ב- 18.4.2017:

■ “המבקשת [חברת דואר ישראל] היא בעלת זיכיון להנפקת כרטיסי אשראי נטענים שאינם משויכים לחשבון בנק מסוים. בחוזה עליו חותמים לקוחות המעוניינים להשתמש בכרטיס נקבע כי לא תיגבה עמלה בגין ביצוע עסקאות באמצעות הכרטיס בתחומי ארצות הברית.

■ “עוד נקבע כי ‘מיקום העסקה נקבע על-פי מיקום בית העסק; בעסקות באינטרנט אתר שמסתיים בסיומת של מדינה מסוימת אינו בהכרח ממוקם באותה המדינה ומכאן שייתכן [ש]תחויב עמלה בגין ביצוע עסקה מחוץ לאותה המדינה’.

■ “המשיב [שלמה רוזנהיים] הגיש נגד המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה שהיא מחייבת בעמלות בגין עסקאות שבוצעו באמצעות הכרטיס בארצות הברית וזאת בניגוד לתנאים שנקבעו בהסכם השימוש.

■ “במענה לבקשת האישור טענה המבקשת כי במקרים שבהם בעל הכרטיס אינו משלם ישירות לעוסק שעמו התקשר אלא משתמש בשירות תשלומים (כגון PayPal) נרשמת העסקה כעסקה בין הלקוח לספק שירות התשלומים ולא כעסקה בין הלקוח והעוסק שממנו הזמין את המוצר או השירות שנרכשו על ידו. לפיכך, כך טענה המבקשת, במקרה שבו מקום מושבו של ספק שירות התשלומים הוא מחוץ לגבולות ארצות הברית, תיחשב העסקה כעסקה שנעשתה מחוץ לארצות הברית ותחויב בעמלה, וזאת גם אם מקום מושבו של העוסק שמספק בפועל את המוצר או השירות שנרכשו הוא בתוך גבולות ארצות הברית.

■ בית-המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את בקשת האישור והתיר לשלמה רוזנהיים לנהל תובענה ייצוגית נגד חברת דואר ישראל. “בהחלטתו קבע בית-המשפט קמא כי ישנה אפשרות סבירה שייקבע כי המבקשת מחויבת לקבוע את מיקומה של עסקה שבוצעה באמצעות הכרטיס בהתאם למקום מושבו של העוסק שמספק לבעל הכרטיס את המוצר או השירות שנרכשו על ידו ואינה רשאית לראות בעסקאות שנעשו באמצעות שירות תשלומים כעסקאות שבוצעו במקום מושבו של ספק שירות התשלומים.

■ “… מסקנה זו עולה לכאורה מלשונו של הסכם השימוש וגם אם ניתן לפרש הסכם זה ביותר מדרך אחת סביר להניח שבמקרה דנן יש לנקוט בפירוש נגד המנסח … סביר שייקבע כי המבקשת הטעתה את לקוחותיה לחשוב כי החיוב בעמלות ייקבע בהתאם למקום מושבו של העוסק שממנו הזמינו את המוצר או השירות שנרכשו על ידם והפרה את חובתה ליידע אותם כי במקרה שישתמשו בשירות תשלומים תחויב העסקה בעמלה בהתאם למיקומו של ספק שירות התשלומים.

■ “… מטעמים אלו התיר בית-המשפט קמא למשיב לנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשת בשם כל מי שהשתמש בכרטיס על מנת לרכוש דבר מה מאדם או מבית עסק שמקום מושבו בארצות הברית ונגבתה ממנו עמלה ללא הצדקה בתקופה שבין המועד שבו החלה המבקשת לשווק את הכרטיס ועד המועד שבו הוגשה בקשת האישור.

■ “דין בקשת רשות הערעור להידחות. השאלה המרכזית המתעוררת בענייננו היא האם הייתה המבקשת רשאית לראות בעסקאות שביצעו חברי הקבוצה המיוצגת באמצעות שירות תשלומים כעסקאות בינם ובין ספק שירות התשלומים ולחייב אותם בעמלה בהתאם למיקומו של ספק זה.

■ “בית-המשפט קמא קבע כי ישנה אפשרות סבירה שייקבע כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה ואיני רואה עילה להתערב במסקנתו … בנסיבות אלו, ישנה אפשרות סבירה שייקבע כי המבקשת לא הייתה רשאית לחייב בעמלה את מי שהשתמשו בכרטיס כדי לרכוש מוצר או שירות מגורם שמקום מושבו בארצות הברית ושילמו לו באמצעות שירות תשלומים.

■ “… בהחלט יתכן כי במסגרת הדיון בתובעה הייצוגית שאושרה יידרש המשיב להביא ראיות נוספות לתמוך בטענתו לפיה השתמש בכרטיס על מנת לרכוש מוצרים ושירותים מגורמים שמקום מושבם בארצות הברית. ואולם, כדי לבסס קיומה של עילת תביעה אישית ברמה הלכאורית הנדרשת בשלב זה די בראיות שהביא עתה.

■ “… כמו כן לא ראיתי מקום לקבל את טענת המבקשת לפיה היה על בית-המשפט קמא לדחות את בקשת האישור מן הטעם שלא ניתן לפסוק לחברי הקבוצה המיוצגת פיצויים מבלי לקיים בירור עובדתי מורכב בנוגע לזכאותו של כל אחד מהם לפיצוי.

■ “… באשר ליתר טענות המבקשת, לא ראיתי מקום להידרש אליהן שכן הן אינן מגלות על פני הדברים עילה למתן רשות ערעור. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש”ח.”

הערת עורך Read IT Now: הדיון הבא בת”צ 28932-01-15 צפוי להתקיים בבית-המשפט המחוזי בתל אביב ב- 5 ביוני 2017.