המועצה הישראלית לצרכנות הגישה תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד סלקום, פלאפון ופרטנר; היקף התביעה הקבוצתית: 400 מיליון ש”ח נגד כ”א מהנתבעות

ביום ראשון, 17.11.2019, בשעה 16:09, דיווחתי בחלון המבזקים של אתר זה: המועצה הישראלית לצרכנות הגישה (17.11.2019) תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד החברות סלקום, פלאפון ופרטנר וזאת בעקבות “תלונות רבות של צרכנים שחוייבו (לפני הרפורמה של משרד התקשורת ב- 2011), באמצעות אמצעי התשלום שהפקידו בידי חברות הסלולר, בגין צריכת שירותי תוכן שונים מבלי שהסכימו לשלם בגין שירותים אלה ו/או מבלי שהייתה בידי חברות הסלולר אסמכתא להסכמתם לעיסקה ותנאיה כמתחייב מהוראות הדיו ומהוראות רישיונותיהן של חברות הסלולר”.

התביעה הוגשה באותו היום לבית-המשפט המחוזי בתל אביב. המועצה הישראלית לצרכנות היא חברה ממשלתית הפועלת מכוח חוק המועצה הישראלית לצרכנות, התשס”ח – 2008.

“[…] בהתחשב בחומרת התנהלות חברות הסלולר, כמו גם היקף התופעה, כמו גם היקף התלונות שהתקבלו אצל המועצה לצרכנות ואף במשרד התקשורת בקשר עם תופעה זו, החליטה המועצה לצרכנות להגיש בקשה מקיפה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברות הסלולר בקשר עם הגבייה בגין שירותי התוכן, במתכונת שהמועצה סבורה כי יש בה משום יישום ההערות שהשמיע בית-המשפט העליון […] ובאופן שלעמדת המועצה יאפשר הגשת אישור התובענה כייצוגית במתכונת הרחבה, בה, כאמור, תמך גם היועץ המשפטי לממשלה”.

בכתב הטענות נאמר בין היתר כי “במועצה לצרכנות התקבלו במשך שנים תלונות רבות של לקוחות חברות הסלולר (פרטנר, סלקום ופלאפון) אשר חוייבו (לפני הרפורמה שבוצעה על-ידי משרד התקשורת בשנת 2011), באמצעות אמצעי התשלום שהפקידו בידי חברות הסלולר, בגין צריכת שירותי תוכן שונים מבלי שהסכימו לשלם בגין שירותים אלה ו/או מבלי שהייתה בידי חברות הסלולר אסמכתא להסכמתם לעיסקה ותנאיה כמתחייב מהוראות הדיו ומהוראות רישיונותיהן של חברות הסלולר”.

“גם בחשבון הטלפון לא צויינה מהות השירות בגינו בוצע החיוב, אלא כל שצויין הוא ‘שירותי יוניסל’ [Unicell], או ‘שירותי טלכלל’, או ‘שירותי סלאקט’ [Cellact], או ‘שירותי שמיר מערכות’ – על שם האגרגטור שעסק בסליקת החיובים בגין שירותי התוכן השונים; עפ”י התלונות, משהיו פונים הלקוחות אל חברות הסלולר לברר פשר החיוב, נענו רבים מהם כי חברת הסלולר מהווה בסך הכל צינור’ או אמצעי לגבייה, תוך שהלקוחות הופנו ע”י חברות הסלולר לאגרגטורים, ומהם לספקי התוכן וחוזר חלילה.

“בדיעבד הסתבר כי עבור ‘שירותי גבייה’ או ‘שירותי צינור’  אלה היו הנתבעות זכאיות לנתח נכבד מן התשלומים שנגבו מן הלקוחות, אשר הגיעו עד כדי 50% (!) מסכום הגבייה באמצעות אמצעי תשלום שנמסר לידיהן הנאמנות.

“ברי כי בגין שירותי גבייה ‘רגילים’ לא היו האגרגטורים וספקי התוכן מסכימים לשלם לחברות הסלולר כ- 50% (!) מן התמורה הנגבית מן הלקוח, כאשר עצם שיעור עצום זה מעיד בצורה הברורה ביותר כי ה’נדוניה’ האמיתית שמספקות חברות הסלולר ב’מיזם’ היא אפשרות הגישה החופשית לכיסו של הלקוח באמצעות אמצעי התשלום שהפקיד בידי חברת הסלולר. לשם ההשוואה, חברה המשמשת ‘צינור’ גבייה בלבד, כמו חברות אשראי או PayPal, זכאית לכל היותר לשיעור של 1% ופחות משווי העיסקה. כאמור, עצם חלקה של חברת הסלולר ב’חגיגה’ אומר דרשני.

“לא זו אף זו, הנתבעות – שהיו ערות היטב לסכנה הנשקפת להן מחיוב לקוחות בגין שירותים ללא כל אסמכתא להסכמתן, דרשו וקיבלו מהאגרגטורים שיפוי מלא בשיעור של 100% בגין כל תביעה שתוגש על-ידי הלקוחות בקשר עם חיובים אלה.

“[…] משנחסמה בשנת 2011 הגישה אל כיסו של הלקוח באמצעות חשבון הטלפון, גוועה תעשיית שירותי התוכן וכמעט ולא נותר ממנה דבר”.

התביעה הוגשה באמצעות עורכי הדין מיכאל בך ורון לדרמן מ- בך, לדרמן ושות’, משרד עו”ד ונוטריון.

הערת עורך Read IT Now: ב- 22.10.2019 דיווחתי בחלון המבזקים של אתר זה: “נפתח (22.10.2019) תיק תביעה חדש (ובקשה לאישור כתובענה ייצוגית) של המועצה הישראלית לצרכנות נגד איקיוטק דיגיטל וויז’ן, בן אופק ו- 10 נתבעים נוספים ובהם פלאפון, סלקום, פרטנר והוט מובייל; לדברי שירה קסטרו מזכירת המחוזי בת”א, התיק הוא במקום תביעה קודמת באותו נושא משנת 2014 [עפ”י החלטה שניתנה ב- 10 באוקטובר] וכתבי טענות יש להגיש לתיק החדש בלבד”.

מבזקים