דיון בעתירה מינהלית של בזק נגד משרד התקשורת נדחה שוב (בפעם השלישית)

דיון מוקדם בעתירה מינהלית של בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ נגד משרד התקשורת נדחה זו הפעם השלישית. המועד החדש שנקבע הוא חודש פברואר 2020, שנה לאחר שהחברה הגישה את העתירה לבית-המשפט.

הדיון היה אמור להתקיים ביום שלישי, 19 באוקטובר 2019, בפני כבוד השופטת יהודית שטופמן בבית-המשפט המחוזי בתל אביב אלא בבדיקה שערכתי באתר הנהלת בתי-המשפט (הב”ה) מצאתי כי מועד הדיון שונה (שוב) והפעם לחודש פברואר בשנה הבאה (2020).

יצויין כי אין זו הדחייה הראשונה של מועד הדיון לגבי עתירה זו:

+ המועד הראשון שנקבע (ונדחה) היה 12.5.2019.

+ המועד השני שנקבע (ונדחה) היה 17.7.2019.

+ המועד השלישי שנקבע (ונדחה עתה) הינו, כאמור, 19.11.2019.

לא ידוע מי מהצדדים הוא שביקש את הדחיות הללו.

= = = = = = = = = = = = = = =

ב- 26 בפברואר 2019 פירסמתי כאן באתר את הידיעה הבאה:

ביום שני, 25.2.2019, דיווחתי בחלון המבזקים של האתר: בזק החברה הישראלית לתקשורת הגישה (25.2.2019) לבית-המשפט המחוזי בת”א עתירה מינהלית נגד נתנאל (נתי) כהן מנכ”ל משרד התקשורת [שבימים אלה שוהה בברצלונה בכנס ותערוכת MWC 19]; הנוסח המלא של העת”מ, שהוגשה באמצעות משרד עו”ד חיצוני, טרם פורסם; ב- 5.2.2019 הגישה בזק עתירה מינהלית אחרת [עת”מ 10664-02-19]  נגד משרד התקשורת ומנכ”ל המשרד שנסגרה יום לאחר מכן אולם עד היום לא פורסם הנוסח המלא של החלטת בית-המשפט.

בעתירה המינהלית החדשה שהוגשה אתמול נאמר בין היתר כי בית-המשפט מתבקש ע”י חברת בזק “לבטל את החלטתו של המשיב 2, מנכ”ל משרד התקשורת, מיום 27.12.2018, להטיל על העותרת עיצום כספי בסך 11,163,290 ₪. לחלופין בלבד, מתבקש בית-המשפט הנכבד להפחית משמעותית את סכום העיצום הכספי שהוטל על העותרת“.

בהמשך העתירה נאמר כי “עניינה של העתירה דנא בהחלטתו של המשיב, מנכ”ל משרד התקשורת, להטיל על העותרת עיצום כספי בסכום של 11,163,290 ₪; זאת – לטענת המשיב – הואיל והעותרת הפרה את חובתה לספק שירות טלפוניה סיטונאי.

“עסקינן בהחלטה שהתקבלה בסופו של הליך מנהלי פגום מן היסוד, אשר ראשיתו מעידה על סופו, ואש תוצאתו הבלתי נמנעת הינה קבלתה החלטה הפוגעת באופן קשה וחמור בעותרת ובזכויותיה, ללא כל הצדקה או בסיס.

“ברקע הדברים עומדת השקתה של רפורמת השוק הסיטונאי, שהינה מהלך דרמטי וחסר-תקדים בהיקפו, במורכבותו ובהשלכותיו על שוק התקשורת בכלל ועל העותרת בפרט, ומהותו – חיובה של העותרת למכור שירותים סיטונאיים לספקי שירות מתחרים, על-מנת שאלה יוכלו למכור שירותים ללקוחותיהם, על-גבי התשתיות והרשת של העותרת, במחירים אשר נקבעו על-ידי משרד התקשורת.

“[…] הכללתו של שירות הטלפוניה הסיטונאי במסגרת הרפורמה נעשתה באופן חפוז ובלתי מבוסס, ללא ביסוס מקצועי מינימלי, ללא קיום בדיקות מינימליות, ללא ביקור במתג הייחודי של העותרת וללא עריכת דיונים מקצועיים, כמתחייב.

“[…] משעה שהעותרת אינה מספקת את שירות הטלפוניה הסיטונאי, בתעריפי השירות הסיטונאי, ומשעה שהעותרת אינה מספקת את שירות הטלפוניה הסיטונאי בדיוק באותה המתכונת שנדרשה (מחמת שלא עלה בידיה לעשות כן) – מוטל עליה עיצום כספי, תוך שהמשיב מתעלם במפגיע מכך שמדובר בשירות בלתי ישים ושהעותרת הציעה שירות במתכונת זהה כמעט לחלוטין.

העותרת סבורה כי קיומו של הליך אכיפה בקשר עם שירות הטלפוניה הסיטונאי והחלטתו של המשיב שניתנה בסופו של הליך זה אינה אלא ניסיון לפקוד על העותרת את החטא הקדמון של המשרד – חיובה של העותרת לספק שירות בלתי ישים, והם מגלמים מידה לא מועטה של כוחניות רגולטורית – מזה, ומזה – חוסר נכונות של המשרד להכיר באותו חטא קדמון ולהודות בו.

“[…] אכן, נדמה כי לא קיים פגם במשפט המינהלי שהחלטתו של המשיב הצליחה לחמוק ממנו. הפגמים הרבים שדברו בהחלטה דנן, ובוודאי בתוצאתה, הם המשך ישיר לאופן הפגום שבו התנהל משרד התקשורת בסוגיית שירות הטלפוניה הסיטונאי, לאורך כל הדרך, ולמעשה – תוצאה בלתי נמנעת שלו.

[הערה: כל ההדגשות מופיעות במקור].

= = = = = = = = = = = = = = =

מבזקים