בקשת רשות ערעור לעליון על החלטת מחוזי בתובענה ייצוגית בנושא נגישות לבעלי מוגבלויות: “מדובר בהחלטה שגויה, אשר מרוקנת מכל תוכן את תקנות נגישות השירות החשובות כשלעצמן ומלבד זאת, היא שגויה לגופה”

לבית-המשפט העליון הוגשה בקשה לרשות ערעור על החלטה של בית-משפט מחוזי בתביעה (ובבקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) של אייל סופר [לקוי ראיה המחזיק בתעודת עיוור] נגד אורגד ח.ש.ן בע”מ (הבעלים של רשת בורגר ראנץ’). התביעה היא לגבי בעיות נגישות של בעלי מוגבלויות לאתר האינטרנט של הנתבעת.

כבוד השופטת הדס עובדיה בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד החליטה לקבל את בקשת המשיבה, חברת אורגד ח.ש.ן בע”מ, למחוק את כתב התגובה שהגיש אייל סופר ביום 4.11.2018 במענה לתשובת המשיבה לבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגיש.

“בית-המשפט הנכבד מתבקש לקבל את בקשת רשות הערעור,  לדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על-פי הרשות שניתנה, ולבטל את ההחלטה” נכתב בבקשת רשות ערעור לעליון.

על דבר הגשת התביעה (והבקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) בבית-המשפט המחוזי פירסמתי ידיעה כאן באתר ב- 17 בפברואר 2018: החברה “לא ביצעה את חובותיה בהתאמת נגישות בשירות האינטרנט, היא אף לא תיקנה את ההפרות לאחר שקיבלה עליהן הודעה ומכאן התביעה והבקשה לאשרה כייצוגית”. מדובר באתר אינטרנט הכולל 219 דפים שונים, לפי חוו”ד מומחה.

בבקשת רשות הערעור נאמר בין היתר כי ‘העולם האינטרנטי על שלל יתרונותיו הפך זה מכבר ל”מרכז העניינים’. על-פי נתונים מן העיתונות הכתובה, מחצית מהישראלים עושים שימוש תדיר ברשת האינטרנט לצורך רכישה מקוונת. העולם הווירטואלי מקנה חווית קנייה נעימה, לא מסורבלת ובעיקר מהירה. התפתחותו של העולם הווירטואלי מאפשרת להניע דברים בלחיצת כפתור ממקום למקום. רבות דובר על הרשת הווירטואלית כמקדמת גלובליזציה ווירטואליזציה ואין ספק בכך.

■ “על-אף החשיבות הרבה שבמרחב הווירטואלי כלפי כולי-עלמא,  דומה כי חשיבותו של המרחב הווירטואלי כלפי אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות היא אקוטית במובן זה שהיא מהווה ‘שער’, פשוטו כמשמעו, עבור אנשים עם מוגבלות להשתתפות שוויונית בחיי היום-יום. המרחב הווירטואלי מאפשר לאנשים עם מוגבלות להתגבר על קשיים מובנים הכרוכים ביציאה אל העולם הפיסי.

■ “התקדמות העולם הווירטואלי, כדי ‘השתלטותו’ על חיינו מחד, וההתקדמות הערכית והמוסרית בהבנה של תחום השוויון והנגישות לאנשים עם מוגבלות (מעבר מגישה של חסד ופטרונות לגישה המבוססת על זכויות אדם וזכויות אזרח)  מאידך, קרבו זה אל זה עת הכיר המחוקק ומחוקק המשנה בצורך השעה להחיל חובה חוקית לביצוע התאמות נגישות לאתרי אינטרנט. ואולם, חקיקה,  חשובה ככל שתהיה, לולא אכיפתה אינה אלא אות כתובה.

■ “בקשת רשות הערעור שבפנינו עוסקת באופן היישום והאכיפה של ערכי השוויון והעצמאות בנגישות לאתר אינטרנט עבור אנשים עם מוגבלות כפי שאלו הועלו עלי ספר אל מול המסגרת הדיונית והפרקטיקה המשפטית הנוהגת ושילובם של אלו באלו, וביסודה הטענה כי ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור,  מעבר להיותה שגויה במישור הדיוני, מעמידה חסם משמעותי בפני אכיפת זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות בעיקר בהקשרה של הסביבה הווירטואלית עד כי נראה כי הותרת ההחלטה על כנה כמוה כהצבת חסם מפני אכיפת התקנות שנחקקו מכוחו של חוק מעין חוקתי.

■ “[…]  בקשת האישור הוגשה לאחר מיצוי הליכים ופנייה מוקדמת אל המשיבה ממנה חלפו שישים ימים כמצוות תקנה 35 ד לתקנות נגישות השירות,  המקנה לחייב בנגישות )המשיבה במקרה זה) שישים ימים לחייב לצורך תיקון ‘תקלות מזדמנות’ והיא ונתמכה בחוות דעת המומחה עומר הינדי הכוללת ממצאים, לרבות כאלה שנמצאו בחלוף שישים הימים.

■ “בתשובת המשיבה לבקשת האישור, אשר הוגשה בחלוף שבעה חודשים מיום הגשת הבקשה לאישור (בהסכמת המבקש) נטען על ידה לראשונה כי יממה בטרם הגשת בקשת האישור )הגם שבחלוף 60 הימים)  בוצע על ידה עדכון באתר האינטרנט אשר לשיטתה עומד בהלימה להוראות תקנות נגישות השירות והתקן הקבוע שם.

■ “בתגובת המבקש לתשובת המשיבה (נשוא ההחלטה)  נטען על ידי המבקש כי טענות לחוד ומציאות לחוד וכי הלכה למעשה, גם במועד הגשת תגובת המבקש לא עמד אתר האינטרנט בהוראות התקנות והתקן. טענות המבקש בתגובתו לתשובת המשיבה, כאמור, נתמכו במסד עובדתי נרחב וכן בחוות דעת נוספת מטעמו שנערכה על ידי המומחה עמיחי מירון.

■ “המשיבה הגישה בקשה למחיקת תגובת המבקש, עליה השיב המבקש,  ולאחר דיון שנערך בעניין,  ביום 25.11.18, בית-המשפט קמא הנכבד הוציא תחת ידו את ההחלטה המורה על מחיקת תגובת המבקש במלואה ועל מחיקתה של חוות דעת המומחה מירון. החלטתו של בית-המשפט קמא נעוצה ביסודה בנימוק כי תגובת המבקש וחוות דעת מירון מרחיבות את חזית היריעה שנפרשה על ידי המבקש בבקשת האישור.

■ בהמשך בקשת רשות הערעור נאמר עוד כי “קביעת בית-המשפט קמא הנכבד,  אינה יכולה לעמוד במבחן המציאות […]  ויש בה התעלמות לא מובנת ולא מוסברת מפער הכוחות המובנה שבין המבקש למשיבה בהינתן שהאחרונה היא בעלת השליטה והמידע בנוגע לאתר האינטרנט ולעדכונים המוצעים בו. קביעה זו, ככל ותיוותר בעינה, תגרום הלכה למעשה לסיכול אכיפת תקנות נגישות השירות במישור האזרחי ותהווה תמריץ שלילי לחייבים לבצע עדכונים בחלוף שישים הימים ובכך למלט נפשם מאכיפת תקנות נגישות השירות […] פרשנות זו [של בית-המשפט המחוזי] שגויה ומסכלת באופן ממשי את אכיפת תקנות נגישות השירות“.

התביעה במקור בבית-המשפט המחוזי וכן בקשת רשות הערעור לעליון הוגשו באמצעות עו”ד אלי אליאס ויוסף-חי אביעזיז (מ- אליאס בן-אריה & חן משרד עורכי דין).

הערה: כל ההדגשות מופיעות כך במקור.