בית-המשפט דחה תביעה קטנה ע”ס 10,000 ₪ שהוגשה נגד חברת דואר ישראל בגין משלוח Spam

13:27 30.09.2018

קטגוריות: דואר/שירותי דואר משפט

תגים:

בית-המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה דחה תביעה קטנה [ת”ק 46442-11-17] ע”ס 10,000 ₪ שהוגשה נגד חברת דואר ישראל בגין משלוח כביכול של Spam אל התובע סהר לוין.

כבוד הרשם הבכיר איתי רגב כתב בין היתר בפסק דינו מיום 5 בספטמבר 2018:

■ “לפניי תביעה על סך 10,000 ₪, שעניינה טענות התובע להפרת הוראות חוק התקשורת.

■ “בכתב התביעה נטען כי בין החודשים אוגוסט ונובמבר 2017 שלחה הנתבעת לתובעת [הטעות במקור; צ”ל: התובע] מסרונים לטלפון הנייד – מסרונים המהווים דברי פרסומת  ואשר שליחתם מנוגדת להוראות חוק התקשורת. התובע מבהיר כי אף שאין מדובר בפרסומת כהגדרתה בפסיקה (והיפנה לפסיקה הרלבנטית), הרי שנקבע כי גם הודעות שמטרתן שימור לקוחות או יידוע אודות שירותים (בתשלום או לא בתשלום) נכללות תחת האיסורים בחוק התקשורת (המכונים ‘חוק הספאם’). התובע מבקש לחייב את הנתבעת בפיצוי המירבי הקבוע בחוק”.

■ “… התובע מציין עוד בכתב התביעה כי פנה לנתבעת, באמצעי התקשרות שונים, ציין כי לדעתו אין מדובר בדבר דואר המיועד אליו (שכן דבר הדואר נשלח לאיסוף מבית עסק ברמלה, והוא לא מתגורר או עובד באיזור זה) – אך לא נענה לגופו של עניין …  התובע הדגיש כי המשיך לקבל מסרונים גם לאחר הגשת התביעה וציין כי פנה גם לבית העסק (אליו הופנה לקבלת דבר הדואר), משם נמסר לו כי אין ברשותם דבר דואר כזה”.

■ “… בכתב ההגנה נטען כי מסרונים משלחים ללקוחות הנתבעת לשם הודעה על דברי דואר שהתקבלו וכי אין מדובר בדבר פרסומת, גם אם נכלל במסרונים מסר פרסומי.

■ “… מן המקובץ עולה, כאמור, כי כל ההודעות נשלחו בקשר לאותו דבר דואר … ההודעות כולן מתייחסות להזמנה לאיסוף דבר הדואר ותזכורות בעניין זה, והן כוללות גם התייחסות לאפשרות לרכוש שירותי שליחות”.

■ לדברי הרשם הבכיר, “… ההודעות שנשלחו לתובע נשלחו לשם יידועו אודות דבר דואר שנשלח אליו ועל-מנת לתאם עימו את קבלת דבר הדואר. גם אם נכלל בהודעות מידע אודות שירותים נוספים (ואף אם חלקם בתשלום) שמציעה הנתבעת, לא זו הייתה מטרת ההודעות”.

■ “… שונה הייתה המסקנה, ככל הנראה, לו כל שנכתב בהודעות היה יידוע התובע בדבר האפשרות העקרונית לרכוש מהנתבעת שירותי שליחות בתשלום או שירותים אחרים, ללא זיקה וללא קשר ליידועו בדבר דבר הדואר שנשלח אליו ושאותו הוא יכול לקבל”.

■ “לא מצאתי כי עלה בידי הצדדים להבהיר את השאלה האם דבר הדואר אכן נשלח אל התובע והועבר (בטעות?) לחלוקה בעיר שאיננה עיר מגוריו, או שמדובר בדבר דואר שהנמען אליו נשלח אינו התובע וכי ציון פרטי ההתקשרות עם התובע הם מקור הטעות. כך או אחרת, מדובר בתקלה לכאורה במישור השירותי ואין בינה לבין חוק התקשורת דבר”.

■ “התוצאה היא שלא מצאתי כי ההודעות שנשלחו אל התובע עולות כדי היותן ‘דבר פרסומת’ כהגדרתו בחוק ובפסיקה, ומכאן כי דין התביעה להידחות. בנסיבות, ונוכח העובדה כי ריבוי ההודעות שנשלחו לתובע נובע, על פניו, מתקלה אצל הנתבעת שלא הוסברה, אין צו להוצאות”.

מבזקים