בית-המשפט אישר הסדרי פשרה בתביעה (ובקשה לאשרה כתביעה ייצוגית) נגד בזק ונגד פרטנר

בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד אישר לאחרונה שני הסדרי פשרה בתביעה ובבקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד בזק החברה הישראלית לתקשורת ונגד פרטנר תקשורת. את התביעה הגישה שולמית גרוס.

כבוד השופטת אסתר שטמר כתבה בין היתר בפסק דינה [ת”צ 60686-01-15]:

“בקשה  לאישור שני הסדרי פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. נושא בקשת האישור הוא גביית דמי קישור גומלין (השלמת הודעה) עבור הודעת SMS שנשלחת ממנוי של המשיבה 2, פרטנר תקשורת, אל מנוי של המשיבה 1, בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע”מ.

“המבקשת מנוייה על שירותי הרט”ן של פרטנר, וחוייבה בתשלום בגין השלמת הודעה עבור חלק מהמסרונים ששלחה למנויי בזק. לטענת המבקשת, התעריף שבזק גובה עבור קישור גומלין למסרון שנשלח ממפעילי תקשורת אחרים, 0.285 ₪ בתוספת מע”מ (0.3364 ₪ ) הוא מחיר מופרז ומפלה לעומת התעריפים שבזק גובה מלקוחות אחרים, ועולה על הסכום הקבוע בתקנות התקשורת (בזק ושידורים)(תשלומים בעד קישור גומלין), תש”ס – 2000. המבקשת עותרת לצוות על בזק לחדול מן הגבייה הפסולה ולהשיב את הסכומים שנגבו ביתר.

“כנגד פרטנר טוענת המבקשת כי היא לא חלקה על דרישת התשלום של בזק, ולא פנתה לשר התקשורת על-מנת שיעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 5 בחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ”ב – 1982. כן נטען כי פרטנר אינה רשאית לגבות תעריף זה ממנוייה, בפרט מן המנויים  שבתוכנית מסוג ‘ללא הגבלה’ משום הוראות ההסכם עימם”.

“בזק הגישה תגובתה לבקשת האישור וטענה כי תעריף קישור גומלין עבור השלמת מסרון ברשת בזק הוא שירות שונה מהשלמת מסרון ברשת רט”ן, ואינו קבוע בתקנות; כי בהתאם להוראות חוק התקשורת תעריף זה מעוגן בהסכמות בין מפעילי בזק לבין מפעילי הרט”ן; כי התשלום שפרטנר חייבת לשלם לבזק אינו מותנה בגביית התשלום מהמנוי של פרטנר; כי בניגוד לטענות המבקשת, מנויים של מפעילי רט”ן אינם משלמים לבזק עבור משלוח המסרון. המחיר שמשלמים המנויים מוסדר בינם לבין מפעילי הרט”ן שאצלם הם מנויים ובאמצעותם שלחו את המסרון לרשת בזק”.

קודם שחברת פרטנר תקשורת הגישה תשובתה לבקשת האישור, הגיעו באי כוח המבקשת ופרטנר להסכם של פשרה אשר בהמשך תוקן והפך להסדר הפשרה המתוקן ובהמשך הוגש גם הסדר פשרה מתוקן בשנית. במסגרת ההליך נדרשה פרטנר להגיש מס’ תצהירים חסויים לבית-המשפט.

יצויין כי בין היתר טענה פרטנר במסגרת ההליך המשפטי כי “[…] בניגוד לנטען בבקשת האישור, פרטנר הציגה מסמכים המעידים כי פנתה למשרד התקשורת על-מנת להפחית את דמי קישור הגומלין המשולמים לבזק, אך משרד התקשורת לא התעניין בכך”.

בהמשך הוגש לבית-המשפט גם הסדר פשרה עם חברת בזק.

“לאחר שעיינתי בבקשה לאישור הסדר הפשרה שהגישה המבקשת עם כל אחת מהמשיבות, ולאחר ששמעתי את הסברי הצדדים לשאלות הראשוניות, וכן לאחר שפרטנר מסרה נתונים נוספים כפי שנתבקשה – לא ראיתי טעם לדחות את הבקשות לאישור הסדר הפשרה על הסף והן פורסמו לעיון הציבור ונמסרו ליועץ המשפטי לממשלה ולממונה על הגנת הצרכן”, כותבת השופטת בפסק הדין.

“היועץ המשפטי לממשלה הגיש ‘הודעה על אי התנגדות להסכם הפשרה’ אולם העיר כי ההשבה של 30%-40% מן הסכומים שנגבו נמוכה, ויש לבחון אם היא סבירה בנסיבות העניין. כמו כן נטען כי משרד התקשורת לא קיבל פנייה מפרטנר להפחתת דמי הקישור. לעניין האחרון השיבה פרטנר בצירוף המסמכים שנשלחו למשרד התקשורת ונציג היועץ המשפטי לממשלה הסכים כי כנראה נפלה תקלה אצל משרד התקשורת בתשובה הקודמת”.

“ההסדרים שגובשו ע”י הצדדים נותנים מענה לנושא התובענה הייצוגית: בזק התחייבה להפחית את התעריף שהיא גובה ממפעילי הרט”ן עבור מסרונים נכנסים ולהשוותו לתעריף אותו היא גובה ממנוייה […] כך שההסדר עימה מקבל את הסעד העיקרי שהמבקשת עתרה לו. פרטנר התחייבה להשיב לחברי הקבוצה 30%-40% מן הנזק שנגרם להם. השבה זו מעניקה פיצוי ישיר לכל אחד מחברי הקבוצה שהוא עדיים מנוי של פרטנר. הפיצוי למנויי עבר יועבר לקרן לניהול וחלוקת כספים לפי חוק התובענות הייצוגיות […] הסכום שיועבר לקרן ייועד לארגוני צרכנים שעוסקים באופן מיוחד בשוק התקשורת” [ההדגשה – במקור].

מבזקים