ביהמ”ש דחה בקשה של רשות המסים לצו מניעה זמני נגד מלם מערכות “להמשיך ולספק את כוח העיבוד המחשובי שאינו פחות מרמה מסויימת” וחייב אותה בתשלום הוצאות ושכ”ט של 8,000 ש”ח

15:45 20.09.2017

קטגוריות: משפט

תגים: ,

בית-המשפט המחוזי בירושלים דחה ב- 21 באוגוסט 2017 בקשה של רשות המסים לצו מניעה זמני נגד מלם מערכות “להמשיך ולספק את כוח העיבוד המחשובי שאינו פחות מרמה מסויימת שהוגדרה בבקשה, וזאת במסגרת תובענה לאכיפת חוזה בין הצדדים, המחייב את המשיבה לספק את רשמת השירות הנטענת על-ידי המבקשת”. ביהמ”ש חייב את רשות המסים בתשלום הוצאות ושכ”ט של 8,000 ש”ח לחברת מלם מערכות.

כבוד השופט אביגדור דורות כותב בין היתר בהחלטתו:

■ “המשיבה משמשת ספק של רשות המסים בכל הנוגע לשתי מערכות מחשב של סחר החוץ של המדינה. המערכת הראשונה הינה המערכת הקיימת שכונתה ע”י הצדדים ‘מערכת סחר חוץ’ ומערכת נוספת חדשה המכונה ‘שער עולמי’, אשר מועד עלייתה לאוויר הינו ינואר 2018.

■ בין הצדדים נחתמו שני הסכמים נפרדים, ביחס לכל אחת משתי מערכות המחשב ובמסגרת כל אחד מההסכמים, פורט היקף השירותים אותו התחייבה המשיבה לספק למבקשת. ההיקף הכספי של כל אחד מההסכמים הוא גבוה ביותר ועולה על 20,000,000 ₪ בשנה, ללא קשר לתשלומים השוטפים  שמשולמים למשיבה עבור פיתוח מערכת ‘שער עולמי’. בפעילות סחר החוץ של מדינת ישראל מעורבים גופים רבים כגון רשות המסים, משרדי ממשלה, סוכני מכס, לשכות המסחר, הספנות, יבואנים ויצואנים.

■ “על-פי הבקשה, הצורך במתן הצו נובע מן העובדה כי המשיבה הפחיתה באופן חד-צדדי את עוצמת המחשוב של המערכת הקיימת, שאופן שזמן העיבוד של כל רשימון ייבוא מתעכב באופן משמעותי, דבר שמשבש את קליטת הסחורות הנכנסות אל מדינת ישראל.

טענות רשות המסים

■ “עפ”י סעיף 10 לבקשה, המחלוקת בין הצדדים ביחס לעוצמת המחשוב אותה מחוייבת המשיבה לספק נאמדת בסך של כ- 250,000 ₪, היינו כ- 1% מסך התשלום השנתי הכולל, המשולם למשיבה ע”י רשות המסים בגין תחזוקת המערכת הקיימת. נטען בבקשה כי במידה והצו הזמני לא יינתן, ייותר בידי המשיבה הכוח לקבל את כל מבוקשה מרשות המסים, וזאת בשל יכולתה לשבש את פעילות סחר החוץ, כפי שנעשה עד לאחרונה. לטענת המבקשת, הבקשה לסעד זמני נובעת מההחמרה ברמת השירות המסופקת ע”י המשיבה בעת האחרונה באמצעות המערכת הקיימת וזאת בשל מחלוקת כספית זניחה ביותר. לטענת המבקשת, המשיבה מתנה את המשך אספקת רמת השירות שהייתה נהוגה עד כה בתוספת תשלום מצד רשות המסים.

■ “לטענת המבקשת, בסוף שנת 2016 שלחה המשיבה לרשות המסים הצעת מחירים לשדרוג עוצמת העיבוד של מחשב המכס ב- 25% מעל כושר העיבוד שהיה קיים באותה עת וזאת על אף שהיה ידוע כי מערכת ‘שער עולמי’  אמורה ממילא להחליף בקרוב את המערכת הקיימת. נטען כי הצעת מחיר זו הגיעה בסמוך לתוכניתה של המשיבה, שהייתה קיימת ממילא באותה העת, לשדרוג המחשב של המשיבה במהלך ינואר 2017 וזאת לצרכי לקוחותיה האחרים. רשות המסים הודיעה למשיבה בחוד ינואר 2017 כי רכישת המחשב המרכזי החדש שבוצעה על-ידה לא תואמה איתה וכי הרשות דורשת לקבל את אותה רמת שירות שקיבלה במחשב הישן. נטען כי המשיבה החליפה את המחשב המרכזי בצעד חד-צדדי משיקוליה שלה, תוך הבהרה שהיא תמשיך להעניק את רמת השירות כפי שהייתה בחודשים שקדמו לשדרוג. לטענת המבקשת, מיום שדרוג המחשב המרכזי ירדה רמת השירות בצורה משמעותית.

■ “לפי הבקשה, נוכח הפגיעה ברמת השירות שהייתה נהוגה, קם הצורך הדחוף למתן הצו המבוקש שכן כתוצאה מפגיעה ברמת השירות, חלים עיכובים ושיבושים משמעותיים בעבודה השוטפת בקהילת סחר החוץ, באופן בו סחורות נתקעות במשך זמן רב. לבקשה צורפו חוות דעת מקצועיות, על-פיהן הסיבה לירידה ברמת השירות הינה משאבי מחשב נמוכים באופן משמעותי בהשוואה למשאבים מלפני השדרוג.

טענות מלם מערכות

■ “לטענת המשיבה, בקשת רשות המסים אינה כלל בקשה למתן צו מניעה, אלא מדובר בבקשה לשינוי המצב הקיים ולמתן צו עשה, לפיו בית-המשפט מתבקש להורות למשיבה

להפעיל כוח מחשוב גדול יותר מזה שהיא סיפקה עד למועד הגשת הבקשה. עוד נטען ע”י המשיבה כי קיימת תניית הבוררות מפורשת בהסכם בין הצדדים בקשר לביצועו ואכיפתו של החוזה. נטען כי תניית בוררות זו לא שונתה ולא בוטלה בהסכמים מאורחים שנחתמו בין הצדדים. משום כך, סבורה המשיבה כי תניית הבוררות מחייבת את דחיית הבקשה על הסף.

■ “… עוד נטען כי המבקשת נמנעה מלהציג בבקשתה תנייה חוזית המצוייה בהסכם משנת 2010 שעניינה האחריות לשדרוג המערכת במקרה של עומסים. עפ”י אותה תנייה, במידה ורשות המסים תחליט כי עקב הרחבות פעילות מערכת סחר חוץ לאחר חתימת ההסכם, נדרש שדרוג למערכת המחשב המרכזי שהמשיבה מפעילה, תישא רשות המסים בעלויות הנדרשות לכך ולחילופין, היה ויוחלט ע”י רשות המסים שלא יבוצע השדרוג עקב הרחבת הפעילות, הירידה ברמת השירות לא תיחשב כהפרת ההסכם.

החלטת בית-המשפט

השופט המליץ לצדדים, בדיון שהתקיים בפניו, להעביר את המחלוקת להחלטת בורר אולם ההצעה נדחתה.

■ “במקרה זה ניכר כי דחיית הבקשה לסעד זמני לא תגרום למבקשת לנזק חמור מן הסוג שאינו ניתן לפיצוי כספי. למעשה, גם אם לא יינתן הצו כמבוקש, תוכל המבקשת לקבל מן המשיבה את זמני העיבוד המבוקשים, תמורת תשלום של 50,000 ₪ לחודש … ניתן יהיה לבצע את התשלום ‘אגב מחאה’ באופן שאם תתקבל התובענה, תחוייב המשיבה בהחזר התשלומים החודשיים. למותר לציין כי התשלום השנתי למשיבה בגין תחזוקת המערכת הקיימת עומד על למעלה מעשרים מיליון ₪, כך שבידי המבקשת תהיה הזכות לקזז מן התשלומים שיגיעו למשיבה, את סכום ההחזר של תשלומי המחאה, במקרה שתאושר התובענה.

■ “לאור האמור, ברור כי התשלום השנוי במחלוקת (שניתן לבצעו אגב מחאה) ינטרל את הנזקים מהם חוששת המבקשת, בדבר נזק תדמיתי, צמצום היכולת לערוך ביקורות, פגיעה בשרשרת האספקה ועוד. לאור כל האמור, אין מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית”.

מבזקים