פורסמה הודעה בדבר הגשת בקשה לאישור הסדר פשרה בתביעה נגד חברת פרטנר

פורסמה מודעה (בתשלום) בעיתונות בדבר הגשת בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית המתנהלת בבית-משפט נגד חברת פרטנר תקשורת.

מדובר בתביעה שהוגשה בחודש אפריל 2012 על-ידי מרים שוורץ ג’ונסון נגד חברת פרטנר, בשם “לקוחות המשיבה שרכשו מצד ג’ מכשיר, אשר אינו משווק ע”י המשיבה, ואשר התקשרו עם המשיבה בהסכם למתן שירותי טלפוניה לאחר התיקון ועד להגשת התובענה, ולא זכו לקבל הטבה זהה להטבה לה זכו לקוחות המשיבה שרכשו ממנה מכשיר במחיר זהה”.

“עניינו של ההליך בטענות בקשר עם מה שכונה ‘חוק ניתוק זיקה’ שהוא למעשה תיקון בהוראות רישיונה של המשיבה (וחברות אחרות שלהן רישיון לאספקת שירותי רט”ן) שבבסיסו נועד להביא לכך שבעל הרישיון לא ייצור זיקה בין הטבה כלשהי שהוא מעניק בגין שירותי רט”ן לבין העובדה כי המכשיר שבידי המנוי המקבל את ההטבה נרכש מבעל הרישיון”.

בית-המשפט אישר את התובענה הייצוגית בשתי שאלות.

“מטעמי יעילות ומתוך אמונה והבנה שהדרך הטובה ביותר להביא הליך זה לסיומו היא באמצעות בדיקות פשוטות חלף ניהול דיוני הוכחות ארוכים ומורכבים, שני הצדדים הסכימו כי רו”ח מנחם פרלמן ימונה כמומחה מקצועי לבדיקת הנושאים לגביהם אושרה התובענה הייצוגית”.

המודעה מפרטת את תנאי ההסכמה בין התובעת לבין חברת פרטנר תקשורת במסגרת הסכם הפשרה המוצע.

במסגרת תביעה זו הגישה התובעת לבית-המשפט העליון בקשת רשות ערעור [רע”א  7739/16]:

בסוף דצמבר 2016 פורסם פסק הדין של כבוד השופטת אסתר חיות בבקשת רשות הערעור. בפסק הדין נאמר בין היתר:

■ “בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה (בת”צ 6730-04-12) אשר דחה בקשה לתיקון כתב תביעה בתובענה ייצוגית שאושרה.

■  בעבר נהגו חברות הסלולר להעניק הטבות שונות למי שרכשו מהן מכשירי טלפון סלולריים, עד שבחודש נובמבר 2009 תיקן משרד התקשורת את רישיונן במטרה למנוע מהן לעשות זאת. במסגרת התיקון נקבע כי על חברות הסלולר להעניק גם ללקוחות שלא רכשו מהן מכשירי טלפון ניידים את אותן ההטבות. לצורך כך נעשתה בתיקון הבחנה בין שני סוגים של לקוחות זכאים: כאלו שרכשו מכשיר טלפון המשווק גם על ידי חברת הסלולר שבה הם מנויים [הקבוצה הראשונה], וכאלו שרכשו מכשיר טלפון שאינו משווק על ידי חברת הסלולר שבה הם מנויים [הקבוצה השנייה]. על פי התיקון, במקרה שבו חברת הסלולר משווקת מכשירים מהסוג שרכש הלקוח, עליה להעניק לו את אותה הטבה שהיה מקבל אילו היה רוכש את המכשיר ממנה ואילו במקרה שבו חברת הסלולר אינה משווקת מכשירים מהסוג שאותו רכש הלקוח, עליה להעניק לו את ההטבות שהיא מעניקה למי שרכשו ממנה מכשיר בעל ‘מאפיינים דומים’.

■ “לשם קביעת שווי ההטבה שתינתן ללקוחות זכאים מהקבוצה השנייה, נקבע בתיקון כי על כל חברה לחלק את המכשירים שאינם משווקים על ידה לשש קטגוריות לכל היותר ולקבוע את שווי ההטבה שתינתן בגין רכישת מכשיר מכל קטגוריה. עוד נקבע כי על ההטבה שתינתן ללקוחות שרכשו מכשיר מקטגוריה מסוימת להיות תואמת מבחינת שוויה ותנאיה להטבה הניתנת למי שרכש מהחברה מכשיר בעל מאפיינים דומים למכשירים הכלולים באותה קטגוריה. בעקבות תיקון הרישיון חילקה המשיבה את מכשירי הטלפון הניידים שאינם משווקים על ידה לשש קטגוריות בהתאם למחיר שבו נרכשו, וקבעה את גובה ההטבה שתינתן ללקוחות זכאים מהקבוצה השנייה על פי קריטריון זה בלבד. לקוחות מהקבוצה השנייה שעלות המכשיר שרכשו נעה בין שקל אחד ל- 576 שקלים זכו להטבה בשווי 16 ש”ח בחודש, לקוחות מהקבוצה השנייה שעלות המכשיר שרכשו נעה בין 577 ש”ח ל- 1152 ש”ח זכו להטבה בשווי 32 ש”ח לחודש, וכן הלאה.

■ “המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד פרטנר בטענה כי היא פועלת בניגוד להוראות הרישיון ואינה מעניקה ללקוחות זכאים את מלוא ההטבות המגיעות להם. לטענתה, בחלוקת המכשירים שאינם משווקים על ידה לקטגוריות על פי קריטריון המחיר בלבד, יצרה פרטנר מצב שבו לקוחות זכאים מהקבוצה השנייה שרכשו מכשיר במחיר נמוך זוכים להטבה פחותה מזו הניתנת ללקוחות שרכשו מפרטנר מכשיר בעל מאפיינים טכנולוגים דומים במחיר גבוה. בנוסף על כך נטען כי לקוחות שרכשו מכשיר מפרטנר זוכים להטבה גבוהה מזו הניתנת ללקוחות זכאים מהקבוצה השנייה שרכשו מכשיר במחיר זהה. לבסוף נטען כי פרטנר מגבילה את גובה ההטבה שהיא מעניקה ללקוחות זכאים למחיר הטלפון שאותו רכשו. מטעמים אלו עתרה המבקשת לאפשר לה לנהל נגד פרטנר תובענה ייצוגית בשם כל הלקוחות הזכאים שקיבלו הטבה פחותה מזו שניתנה ללקוחות שרכשו מפרטנר מכשיר מסוגו של המכשיר שבבעלותם או מכשיר בעל מאפיינים דומים למכשיר שבבעלותם. בית-המשפט קמא קיבל באופן חלקי את בקשת האישור.

■ “… בהמשך נעתר בית-המשפט קמא לבקשת המבקשת לזמן לעדות את מר עדן ברטל שכיהן כמנכ”ל משרד התקשורת בתקופה הרלבנטית לתובענה ובמהלך חודש יוני 2016 העיד ברטל במסגרת ההליך.

■ “… במקרה דנן קבע בית-המשפט קמא כי אין מקום להתיר למבקשת לנהל תובענה ייצוגית בטענה כי פרטנר לא הייתה רשאית לקבוע את שווי ההטבה שתינתן ללקוחות זכאים מהקבוצה השנייה על יסוד המחיר שבו רכשו את הטלפון שבבעלותם, וכפועל יוצא מכך לא התיר למבקשת לנהל תובענה ייצוגית בשם לקוחות זכאים אך בשל כך שלא קיבלו הטבה זהה לזו שניתנה ללקוחות שרכשו מפרטנר מכשיר בעל מאפיינים טכנולוגיים דומים למכשיר שבבעלותם. קביעות אלו מסיימות את הדיון לגבי חלק מהעילות שנטענו בהקשר זה בבקשת האישור ובאשר לחלק מחברי הקבוצה שהמבקשת ביקשה לייצג בעילות אלה, והן מהוות פסק דין חלקי שהדרך היחידה להשיג עליו היא בהגשת ערעור בזכות לבית-המשפט העליון בתוך 45 ימים. משמעות הדבר היא שהמבקשת לא הייתה רשאית לטעון בפני בית-המשפט קמא נגד הקביעות האמורות ולבקש ממנו לשנותן במסגרת בקשה לתיקון כתב טענות. על כן, בדין דחה בית-המשפט קמא את בקשתה לעשות כן ואין להתערב בכך. בקשת רשות הערעור נדחית, איפוא. המבקשת תשלם לפרטנר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש”ח.

[הערת עורך Read IT Now: במסגרת הסדר הפשרה המוצע, כפי שפורט במודעה בעיתונות, חברת פרטנר אמורה, בין היתר, להשיב לתובעת את הסכום שקבע בית-המשפט העליון].