נדחתה עתירה מינהלית של הוט; משרד התקשורת והממונה על חופש המידע במשרד הורשו למסור מידע לפונה שביקש לקבל מידע בדבר רשימת היישובים שאליהם לא מגיעים שידורים

בית-המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים דחה עתירה מינהלית של חברת הוט מערכות תקשורת בע”מ ושל חברת הוט טלקום שותפות מוגבלת נגד משרד התקשורת ונגד הממונה על חוק חופש המידע במשרד.

סגן הנשיא כבוד השופט יורם נועם כותב בין היתר בפסק דינו כי העתירה של שתי החברות המספקות שירותי טלביזיה רב-ערוצית בכבלים היא נגד החלטת הממונה על חוק חופש המידע במשרד התקשורת למסור לצד שלישי, המשיב מספר 3 לעתירה (ד”ר הראל פרימק, שהגיש בקשתו במארס 2016), “מידע בדבר רשימת היישובים שאליהם לא מגיעים שידורי העותרות”.

הממונה על חופש המידע במשרד התקשורת החליט להעביר לד”ר פרימק את נספחים ז’ ו- ח’ לדו”ח הוועדה המייעצת, בהתאם לתקנה 2 לתקנות התקשורת (בזק ושידורים)(וועדה מייעצת)(הוראת שעה), השתע”א – 2011.

נספח ז’ לדו”ח הוועדה המייעצת כולל את רשימת 229 היישובים שלגביהם ביקשה חברת הוט טלקום שותפות מוגבלת, בבקשה שהגישה לוועדה המייעצת, את דחיית הגבלת החובה של בעל רישיון כללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים, להקים, לקיים ולהפעיל רשת בזק ציבורית הפרושה בכל הארץ, ולספק באמצעותה שירותי בזק לציבור בכל רחבי המדינה.

הספח ח’ לדו”ח הוא “רשימת כל היישובים/הבתים שאגף הפיקוח במשרד התקשורת דיווח לוועדה כי הוט טלקום אינה מקיימת בהם את חובת האוניברסליות”. נספח זה כולל רשימה של שמונה יישובים ושכונות שבהם מצא אגף הפיקוח כי חברת הוט אינה מקיימת את חובת האוניברסליות.

סגן נשיא בית-המשפט המחוזי בירושלים כותב בפסק הדין כי “לאחר בחינת טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. ראשית, העותרות לא הצביען על כל עילה בדין לאי-חשיפת שמות היישובים והשכונות המפורטים בנספח ח’, כאשר נספח זה כולל מידע שנאסף ע”י אגף הפיקוח של משרד התקשורת, ואין המדובר במידע שנמסר למשיבים על-ידי העותרות.

“בכל הנוגע לזיקה של משיב מס’ 3 [ד”ר הראל פרימק] למידע המבוקש, אין בסיס לטענת העותרות לפיה בהיעדר אינטרנט אישי-פרטי למשיב בקבלת המידע יש לדחות את בקשתו … הזכות לקבלת מידע עומדת לכל אזרח או תושב, בכפוף לסייגים המפורטים בחוק, זאת אף בנושא שאין למבקש נגיעה ישירה בו”.

“… העניין הציבורי בקבלת המידע – אודות יישובים ושכונות שאינם מקבלים את שירותי העותרות – הוא רב ומשמעותי לאזרחי ותושבי המדינה נוכח אי-החלת כלל האוניברסליות. מנגד, אין מדובר במידע שאינו יכול להגיע לידיעת הכלל, הואיל ומדובר במידע שעותרת 2 מן הסתם אמורה למסור לכל אזרח או תושב שמבקש לקבל את שירותיה ביישוב או בשכונה שבהם לא מסופקים שירותיה”.

השופט שולל את טענת העותרות וקובע כי “המידע הקונקרטי אינו בגדר מידע שאין לגלותו על-פי כל דין, בהתאם לסעיף 9(א) לחוק חופש המידע”.

באשר לטענת העותרות כי המידע המופיע בשני הנספחים הללו אינו מדוייק וכול טעויות, “אף אם נכונה היא עובדתית, אינה מקימה עילה לאי-גילוי המידע. הצעתו של הממונה, בדבר תוספת הערה, לפיה מדובר במידע מעודכן לחודש יולי 2014, מפיגה את החשש כי מאן-דהוא יסיק מסקנות מנתונים בלתי עדכניים, ומכל מקום – הממונה אף יוכל להוסיף הערה, בצד הרשימה, כי ייתכן ונפלו ברשימה טעויות”.

השופט פסק לבסוף כי משרד התקשורת והממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד [מוניר קזמל] יוכלו לגלול לד”ר פרימק את המידע – החל מיום 22 בינואר 2018.