נדחתה עתירה מינהלית נגד צה”ל בהתאם לחוק חופש המידע; העותרים ביקשו שהצבא ימסור להם קבצי GIS ובהם מיקום שטחי האימונים ושדות המוקשים בישראל

16:05 13.07.2018

קטגוריות: חופש המידע משפט צבא וביטחון

בית-המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים דחה עתירה מינהלית שהוגשה נגד צה”ל (באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב). העותרים בתיק זה [עת”מ 17637-02-18] הם התנועה לחופש המידע, הסדנא לידע ציבורי וזאב שטדלר.

כבוד השופטת ארנה לוי כותבת בין היתר בפסק דינה מיום 26 ביוני 2018:

■ “לפני עתירה בהתאם לחוק חופש המידע. עניינה של העתירה הוא אופן מסירת מידע בהתאם לחוק. במסגרת העתירה מבקשים העותרים שי המשיב ימסור להם קבצי GIS ובהם מיקום שטחי האימונים של המשיבה ושדות המוקשים בישראל.

■ “כרקע לנושא ייאמר כי מערכת מידע גיאוגרפי (ממ”ג) [Geographic Information System, GIS] היא מערכת מידע ממחושבת המאפשרת ניהול וניתוח מידע גיאוגרפי תוך שילוב תכנים ובסיסי נתונים ממספר שכבות מידע. המערכת מציגה שכבות מידע לגבי פריטים שונים על גבי מפות. קובץ GIS המופק ממערכת המידע הגיאוגרפי הוא קובץ אשר ניתן לבצע בו שינויים לאחר הפקתו, ניתן להזינו למערכות מידע אחרות וניתן להמשיך לעבד אותו”.

■ שתי העותרות הראשונות [התנועה לחופש המידע, הסדנא לידע ציבורי] הן עמותות הפועלות בנושא חופש המידע. העותר השלישי, זאב שטדלר, מוגדר בעתירה כ”איש היי-טק לשעבר העובד כיום על בניית אתר פתוח לכלל הציבור שמספק פלטפורמה לתכנון טיולים בישראל”. לצורך כך, עפ”י לשון העתירה, הוא פועל להשגת “מפות בפורמט GIS … על-מנת להשתמש בהן במסגרת הכלים שהוא מפתח לתועלת הציבור”.

■ בהמשך פסק הדין מפרטת השופטת את כל ההתכתבויות בין העותרים לבין המרכז למיפוי ישראל (מפ”י) וצה”ל בנושא זה. ביום 14.5.2017 ניתנה החלטת צה”ל בנושא בה נאמר: “מבחינה שקיימנו, עולה כי בהברת קבצי המפות בפורמט GIS קיים חשש לגרימת אי דיוקים וסטיות בתוכן המפות, בעת בעברתם ממערכת למערכת. לאור העובדה שמפות אלו מכילות פירוט על אודות מיקומם של שטחי אש ושדות מוקשים, קיים חשש סביר כי סטייה כאמור תעלה בחיי אדם. לנוכח האמור, אין באפשרותנו להיענות לבקשתך … יחד עם זאת, מצאנו להעביר לך את המפות בתצורת PDF”.

■ במהלך הדיון בעתירה טענו העותרים בין היתר כי המידע המפורסם באתר מפ”י אינו מעודכן. “עוד טענו כי אם אדם נמצא בשטח בו לא קיימת קליטה סלולרית, הוא לא יוכל להיעזר באתר מפ”י ומכאן הצורך לקבל את קבצי ה- GIS אשר ישתלבו ביישום מתאים”.

■ בהכרעה בעתירה כותבת השופטת כי “לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי החלטת המשיב היא החלטה סבירה ומידתית, אשר לקחה בחשבון את מלוא השיקולים הרלבנטיים בנסיבות העניים, ואין להתערב בה”.

■ “… דומה שנקודת המוצא של העותרים, כי קבלת העתירה תביא לכך שיימצא ברשות העותרים מידע מעודכן באופן תמידי, אותו יוכלו לשתף עם הציבור באמצעות יישום של העותר 3, אינה נכונה. ייתכן והבקשה האמיתית של העותרים היא לתת להם אפשרות להתחבר ישירות לרשת המחשבים הצבאית של המשיב וכך להיחשף מייד לכל עדכון ועדכון אותו עורך המשיב בנתונים, תוך מתן אפשרות להוריד המידע בקובצי GIS, אך סעד זה בוודאי שאינו חלק מסל הסעדים הכלול בהוראות חוק המידע.

■ “… אי הנוחות או הקשיים, טכניים או אחרים, שעשויים להיגרם לעותר 3 או לאדם אחר בשל אי מסירת המידע בפורמט שהתבקש, אינם מצדיקים קבלת העתירה. לא ניתן לחייב המשיב ליטול לעצמו אחריות לתוצרים שיפיקו העותרים לאחר עיבוד המידע, ככל שיימסר להם. זכות המשיב, ואף חובתו, לחשוש מנזקים אשר עשויים להיגרם עקב העברת המידע לגורמים פרטיים ולנקוט אמצעי זהירות כנגד נזקים אלו.

■ “החלטת המשיב איזנה כראוי בין כלל השיקולים הרלבנטיים, הציעה פיתרון מידתי עפ”י סעיף 11 לחוק ואיני רואה מקום להתערב בהחלטתו … אין לקבוע כי העניין הציבורי בהעברת קבצים דווקא בפורמט GIS הוא בעל עוצמה גבוהה יותר מול עוצמת הפגיעה בביטחון הציבור או בביטחונו או בשלומו של אדם, אם תותר העברת הקבצים באופן בו התבקשו”.

* השופטת דחתה כאמור את העתירה המינהלית וחייבה את העותרים לשאת בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.