משרד התקשורת/הייעוץ המשפטי פירסם שימוע חדש ‘לכל מאן דבעי’: זיהוי מספרי טלפון חסויים של מתקשרים אובדניים אל מוקדי חירום למתן עזרה נפשית ראשונה

משרד התקשורת פירסם ב- 28 במאי 2017 שימוע חדש  המופנה ‘לכל מאן דבעי’ ועוסק בנושא של זיהוי מספרי טלפון חסויים של מתקשרים אובדניים אל מוקדי חירום למתן עזרה נפשית ראשונה.

בדברי הרקע נאמר בין היתר כי “מפניה למשרד התקשורת  עלה כי לעיתים ישנו צורך בסיוע בחשיפת מספרי טלפון בלתי מזוהים, קרי שיחות ממספר חסום, אל מוקדי חירום למתן עזרה נפשית  לצורך זיהוי ואיתור מהיר יותר במקרה של מתקשרים אובדניים לשם הצלת חיים.

“כיום מספרי הטלפון של מתקשרים חסויים נחשפים למוקדי החירום הציבוריים בלבד קרי, למשטרת ישראל (מ”י), מגן דוד אדום (מד”א) ולכיבוי והצלה (כב”ה) .

“החובה בעניין זה נקבעה במסגרת תיקון שנערך ברישיונות של מפעילי התקשורת בשנת 2007.

“בהתאם לתיקון הוחלה חובה על בעלי הרישיונות לאפשר למוקדי החירום הציבוריים כאמור זיהוי של מספר הטלפון של מנוי המחייג אליהם, ללא תשלום ובכל עת,  לרבות מנוי בעל מספר טלפון חסוי,  מנוי שביצע חסימה לפני השיחה ומנוי המחייג ממרכזייה פרטית”.

המצב כיום:

“ממידע שקיבל המשרד הובהר כי כיום איתור מתקשרים אובדניים, אשר פונים למוקדי חירום לעזרה ראשונה נפשית ובמהלך השיחה עימם עולה צורך דחוף באיתורם,  נעשה באמצעות פניה אל חברות התקשורת וזאת על מנת לאתר את מספר הטלפון ממנו הם מתקשרים ולהעבירו למוקדי החירום הציבוריים.

“המקרים בהם עולה הצורך הדחוף באיתור המתקשרים,  כפי שהובא לידיעת המשרד הם כשמדובר בשיחות אשר מתעורר במהלכן חשש לחיי המתקשר.  כך, במקרה בו פונה אדם למוקד חירום לעזרה נפשית בבקשה לקבל סיוע נפשי ומציין במהלך השיחה כי יש לו כוונה לסיים את חייו.

“במקרים כמתואר נדרש להודיע למוקדי החירום הציבוריים אודות הפנייה, על-מנת שאלה יסיעו בטיפול במתקשר המצוי במצוקה וישלחו ניידת משטרה או טיפול רפואי. מוקדי החירום הציבוריים נדרשים בנסיבות אלה לפעול בדחיפות,  כאשר כיום ולרוב במקרים בהם פונים למוקדים אלה ממספרים חסויים, אין בידי מוקדי החירום מידע בסיסי על המתקשר,  לדוגמת מספר טלפון או מיקום המתקשר.

“… מהמשטרה הובהר כי במקרים בהם מתקבל דיווח על שיחה אובדנית חסומה,  עולה קושי בטיפול מהיר בפנייה, לאור משכי הזמן הארוכים יחסית עד לקבלת פלט שיחות מחברות התקשורת, בהתאם לסמכויות המשטרה על פי חוק נתוני תקשורת.  פרק הזמן לאיתור השיחה החסומה עומד על בין חצי שעה לארבע שעות.

“קושי זה מתגבר במקרים בהם יש יותר משיחה חסומה אחת,  אל אותו מוקד אזי פעולת האיתור אורכת זמן רב ואף ישנם מקרים בהם לא ניתן לאתר את השיחה הרלבנטית”.

הפיתרון המוצע: “מוצע לתקן את חוק התקשורת ולקבוע אפשרות חשיפה של מספרי הטלפון של השיחות החסומות אל מוקדי חירום לעזרה נפשית, כהגדרתם בסעיף 12 א(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ”ב – 1982, במקרים בהם מתעורר חשש לחיי הפונים, על-מנת לאפשר איתור מהיר ויעיל יותר של מספר הטלפון ממנו בוצעה השיחה האובדנית ולהעביר את המידע,  למוקדי החירום הציבוריים לצורך איתור מהיר של המתקשרים והמשך טיפול.  סוגיה זו עוררה בין היתר שאלה בדבר האיזון הראוי בין מתן אפשרות לגופים פרטיים לזהות מתקשרים חסויים, לבין הצורך בהצלת חיים וסיוע לאותם מתקשרים. התיקון המוצע כפי שיפורט להלן גובש בשים לב גם לנושא זה.

יצויין כי המסמך כתוב על נייר מכתבים של היועצת המשפטית של המשרד אך אינו חתום בשם כלשהו [זולת כתובת מייל שחיפוש בגוגל אינו מצביע מי בעליה במשרד התקשורת].

מועד הגשה אחרון של התייחסויות לשימוע: 8.6.2017.