וועדת השרים לענייני חקיקה תקיים בראשון (18.2) דיון המשך בהצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – הזכות להישכח)[Right to be forgotten]

וועדת השרים לענייני חקיקה תקיים ביום ראשון הקרוב (18.2.2018) דיון המשך בדבר הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – הזכות להישכח)[Right to be forgotten].

■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■

ב- 13.6.2016 פירסמתי כאן באתר את הידיעה הבאה: יו”ר הכנסת יולי (יואל) אדלשטיין וסגניו אישרו ב- 13.6.2016 הנחה על שולחן הכנסת הצעת חוק (פ/3066/20) של חברי הכנסת עפר שלח ואורי מקלב.

בדברי ההסבר להצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – הזכות להישכח), התשע”ו – 2016 נאמר כי “למעלה מעשור אנו נמצאים בעידן בו האינטרנט הוא אמצעי התקשורת המשפיע ביותר, בין אם בפרסום, בתקשורת בין אישית או בחדשות וחיפוש מידע. בניגוד לכתבות בעיתונות הכתובה או האלקטרונית, שהן חד פעמיות במהותן וחולפות עם הזמן, האלגוריתם של מנועי החיפוש מייצר קונטקסט סיפורי חדש, אשר לעיתים עלול להוביל להכפשתו ופגיעה בשמו הטוב של אדם, בין אם בצדק ובין אם לאו, ועלול לגרום נזק ממשי לחייו, לעבודתו ולפרטיותו.

“בניגוד לפריט מידע חדשותי ‘רגיל’, אשר ניתן להסירו לפי החוק הקיים על ידי בית-משפט, מנועי החיפוש אינם מייצרים מידע חדש אלא מציגים את המידע הקיים ברשת מלכתחילה, בצורה שונה. ללא קיומם, לא היה מיוצר אותו הקשר בין סיפורים שונים המסוגל להסב נזק לפרט – נזק שהוא אינו מידתי, וכתוצאה מהעובדה שהאינטרנט ‘אינו שוכח’, נזק שגם אינו מוגבל בזמן.

“בהצעת חוק זו מוצע לערוך תיקון בחוק הגנת הפרטיות, התשמ”א – 1981 כך שייתן מענה ראוי וכלים לשמירת פרטיותו של אדם בסביבה המקוונת שהפכה מפותחת מאוד. זאת בהתאם לאותה הזכות שהוגדרה על ידי בית הדין האירופאי כ’זכות להישכח’.

“בבסיס ‘הזכות להישכח’ עומד הצורך הבסיסי של אדם לשלוט בהתפתחות חייו באופן חופשי, בלי להיות נרדף בידי סטיגמות או מעשים שביצע בעברו, ובלבד שאינם רלוונטים בהקשר הנוכחי של חייו או אינם בעלי משמעות ציבורית.

“כמובן, הזכות למחוק את המידע ממנוע החיפוש, אותה זכות שהוגדרה לאחרונה על ידי בית-הדין האירופאי כ’זכות להישכח’, אינה זכות מוחלטת, אך הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית ויש להגן עליה מפני הסכנות שהקדמה הטכנולוגית והשימוש התכוף ברשת האינטרנט הביאו איתן.

“תיקון החוק יאפשר הגנה על פרטיותו של אדם בסביבה המקוונת, אך בד בבד יאפשר לאזן זאת אל מול הערכים וההגנות הקבועים בחוק, כך שהאיזון העדין שבין הזכות לפרטיות לזכויות אדם חשובות אחרות, לא ייפגע. יש לתקן את החוק כך שיתאים עצמו למציאות החברתית והטכנולוגית”.

“בסעיף 2 מוצע להוסיף לחוק העיקרי סעיף שעניינו בזכותו של אדם שפרטיותו נפגעה להישכח ברשת האינטרנט. התיקון המוצע מעניק לבית-המשפט את הכלים להורות לאתר אינטרנט להסיר תכנים הפוגעים בפרטיותו של אדם ושאינם מוגנים לפי הגדרות החוק. כאשר מדובר באתרי אינטרנט המפרסמים תוכן הפוגע בפרטיות אך לא ניתן, מסיבות שונות, להורות לאותם אתרים למחוק את התוכן, התיקון המוצע מעניק לבית-המשפט את הסמכות להורות לספקי האינטרנט להסיר או לחסום קישורים פוגעניים, הליך המתרחש הלכה למעשה כאשר מתבצעת פגיעה בזכויות יוצרים ברשת האינטרנט.

“סעיף 3 עוסק בתיקון ההגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות, באופן שפרסום פרטים מתוך פסקי דין ומסמכים הקשורים להליכים משפטיים לא יהיה מוגן מקום בו יש בדברים משום פגיעה בפרטיות בהתאם לקבוע בחוק ולאיזונים הכלולים בו.

“התיקון המוצע נועד להחריג מהחוק העיקרי את ההגנה הקבועה בסעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע בנוגע לפרסומים ודיווחים על הליכים משפטיים, ולהשאיר את האיזון בעניין לחוק תוך התייחסות שווה לפרסומים אלו כמו לכל פרסום אחר, מבלי לתת להם מעמד מיוחד. בעידן בו הגישה לפסקי דין וכתבי בי דין קלה הרבה יותר דרך רשת האינטרנט, פרסום מתוכם היכול לפגוע אנושות בזכות לפרטיות נשאר לעד ברשת האינטרנט ומסמכים אלו אף מצוטטים לרוב באתרי החדשות השונים. תיקון זה חיוני להגנה על פרטיות המעורבים בהליכים אלו. התיקון המוצע קובע כי פגיעה בפרטיותו של אדם העולה מדיווח על הליך משפטי לא תהיה מוגנת ותבחן בהתאם להוראות החוק, על ערכיו השונים”.

■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■

ב- 10.12.2016 פירסמתי כאן באתר ידיעה שכותרתה: וועדת השרים לענייני חקיקה תדון בראשון (11.12.2016) בהצע”ח פרטית בנושא “הזכות להישכח”.

■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■

ב- 18.2.2017 פירסמתי כאן באתר את הידיעה הבאה: נשיאות הכנסת אישרה ב- 13 בפברואר 2017 הנחת הצע”ח פרטית של ח”כ מירב בן-ארי על שולחן הכנסת (פ/3867/20).

בדברי ההסבר להצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – הזכות להישכח), התשע”ז – 2017, נאמר כי “מטרתה של הצעת חוק זו היא לאפשר לאזרח להסיר ממנועי החיפוש האינטרנטיים מידע אשר יש בו כדי לפגוע בפרטיותו ובשמו הטוב, ובכך להסב נזק לחייו. ההסרה תתאפשר רק לאחר שהמבקש פנה בעצמו למפעיל מנוע החיפוש וסורב, ולאחר שבית המשפט שקל את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי שהמידע יהיה נגיש לכלל לעומת הפגיעה בפרט.

“הזכות למחוק את המידע ממנוע החיפוש, אותה זכות שהוגדרה לאחרונה על ידי בית הדין האירופאי כ’זכות להישכח’, אינה זכות מוחלטת. ישנם מקרים רבים שבהם זכותו של הציבור לדעת והצורך הציבורי להיותו של המידע חשוף לכל יגברו על זכותו של הפרט להסרת המידע מהרשת והנזק שנגרם לו כתוצאה מהיותו חשוף לכל. תפקידו של בית-המשפט יהיה לאזן בין זכויות אלה.

“בניגוד לכתבות בעיתונות הכתובה או האלקטרונית, שהן חד-פעמיות במהותן וחולפות עם הזמן, האלגוריתם של מנועי החיפוש מייצר קונטקסט סיפורי חדש, אשר לעיתים עלול להוביל להכפשתו ופגיעה בשמו הטוב של אדם, בין אם בצדק ובין אם לאו, ועלול לגרום נזק ממשי לחייו, לעבודתו ולפרטיותו.

“בניגוד לפריט מידע חדשותי ‘רגיל’, אשר ניתן להסירו לפי החוק הקיים על-ידי בית-משפט, מנועי החיפוש אינם מייצרים מידע חדש אלא מציגים את המידע הקיים ברשת מלכתחילה, בצורה שונה. ללא קיומם, לא היה מיוצר אותו הקשר בין סיפורים שונים המסוגל להסב נזק לפרט – נזק שהוא אינו מידתי, וכתוצאה מהעובדה שהאינטרנט ‘אינו שוכח’, נזק שגם אינו מוגבל בזמן”.

*** יצויין כי הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת עפר שלח וקבוצת חברי הכנסת (פ/2648/19), ועל שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת עפר שלח וקבוצת חברי הכנסת (פ/1565/20 ו- פ/3066/20).

■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■