העליון דחה בקשת רשות ערעור נגד 5 חברות זרות [לגבי פסיקה בנושא תביעה ייצוגית לפיה הן חלק מקרטל בין לאומי שבמסגרתו תואמו מחירי פאנלים לייצור מסכים שטוחים מסוג LCD]

15:58 08.09.2017

קטגוריות: משפט

תגים: ,

“לפני סיום אוסיף כי התוצאה שאליה הגעתי יש בה כדי לעורר אי נחת מסוימת. אכן, מצב שבו הצרכן הישראלי לא יוכל להיפרע מגופים שחברו, לכאורה, לקרטל בינלאומי שבעטיו נגרם לו נזק הוא מצב בלתי רצוי, ומבחינה זו ספק אם התקנה בנוסחה הנוכחי הולמת את מגמות הגלובליזציה וההתפתחויות הטכנולוגיות בעולמנו … בדין האנגלי ממנו שאובה הוראת תקנה 500(7) במקור, שונה זה מכבר נוסח התקנה באופן המקים עילה להמציא כתבי בי-דין מחוץ לתחום המדינה גם במקרים שבהם הנזק בלבד קרה בתחומי המדינה וללא קשר לשאלה היכן אירע המעשה או המחדל שגרמו לו.

“… עוד ראיתי לציין כי בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ה – 2014, ניתנה הדעת לסוגיה זו והוצע לתקן את נוסח התקנה כך שתקום עילת ההמצאה אל מחוץ לתחום המדינה במקרים שבהם ‘מבוקש סעד לגבי מעשה, מחדל או נזק שניתן היה לצפותו מראש, שנעשה, עומד להיעשות או צריך היה להיעשות בתחום המדינה’.

“מכל מקום, תקנה 500(7) כנוסחה היום שוללת אפשרות למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה אם לא נעשה מעשה או מחדל בישראל, ומשכך דין הבקשה להידחות”.

כך כתבה ב- 31.7.2017 כבוד השופטת אסתר חיות [בתוארה אז; כיום נשיאת העליון] בסופה של החלטתה לגבי בקשת ערעור [רע”א 925/17] שהגישה הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת (ע”ר).

המשיבות היו חברת AU Optronic Corporation, חברת LG Display Co. Lt, חברת Samsung Electronics Co. Ltd, חברת Chimei Corporation וחברת Sharp Corporation.

מדובר ב”בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד  מיום 29.12.2016 אשר קבע כי לא יינתנו למבקשת היתרי המצאה מחוץ לתחום המדינה ביחס למשיבות 2-1 ו-5-4 בקשר לבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המבקשת נגד המשיבות 5-1″.

■ “המבקשת הגישה ביום 27.11.2013 לבית-המשפט המחוזי בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות 5-1, בעילה לפי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ”ח  -1998, בטענה כי בין השנים 2006-2001 הן היו חלק מקרטל בין לאומי שבמסגרתו תואמו מחיריהם של פאנלים לייצור מסכים שטוחים מסוג LCD Liquid Crystal Display,), המשמשים למגוון מוצרים ובהם טלוויזיות, מחשבים ניידים וטלפונים סלולריים. על-פי הנטען בבקשה, המשיבות 5-1 הן יצרניות פאנלים, ותיאום המחירים במסגרת הקרטל הוביל לעלייה במחירי המוצרים שבהם שולבו הפאנלים, באופן שגרם נזק לרוכשי המוצרים במדינות רבות ברחבי העולם ובהן בישראל. כעולה מבקשת האישור, בעקבות חשיפת הקרטל הטילו מדינות שונות ברחבי עולם על חברות בקרטל קנסות פליליים ומנהליים בסכומים של מאות מיליוני דולרים, ובמישור האזרחי הוגשו במספר מדינות (אך לא בישראל) תובענות ייצוגיות שהסתיימו בהסכמי פשרה.

■ “תחילה ניסתה המבקשת להמציא למשיבות 5-1 כתבי בי-דין בהתאם לתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד – 1984, ומשדרך זו לא צלחה פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום המדינה מכוח תקנה 500(7) לתקנות, הקובעת כי בית המשפט רשאי להתיר המצאת כתבי בי-דין אל מחוץ למדינה אם ‘התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה’.

■ “בקשה זו התקבלה ביום 5.9.2014, ובעקבות כך הגישו המשיבות בקשות לביטול היתרי ההמצאה שניתנו למבקשת (משיבה 3 לא הגישה בקשה דומה ולא ברור האם קיבלה את כתבי בי-הדין). ביום 6.3.2016 קבע בית-המשפט המחוזי  כי היתרי ההמצאה שניתנו למבקשת לגבי משיבות 2-1 ו-5 יעמדו בתוקפם ואילו היתר ההמצאה שניתן לה לגבי משיבה 4 יבוטל.

■ “על החלטה זו הוגשו לבית המשפט המחוזי 4 ערעורים … עיקר המחלוקת בין הצדדים בערעורים אלה נסבה סביב שאלת תחולתה של תקנה 500(7) לתקנות במקרה דנן.

■ “… הדיון בארבעת הערעורים אוחד וביום 29.12.2016 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעוריהן של המשיבות 2-1 ו-5 ודחה את ערעור המבקשת, בקובעו כי היתרי ההמצאה שניתנו למבקשת ביחס למשיבות אלה יבוטלו וכי לא יינתן לה היתר המצאה ביחס למשיבה 4. בית המשפט קבע כי אין די בכך שנגרם נזק בישראל כדי ליתן היתר המצאה לפי תקנה 500(7) לתקנות, וכי נדרש כי הנתבע או מי מטעמו יבצעו בישראל ‘מעשה או מחדל’. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי במקרה דנן אין מחלוקת כי המשיבות לא עשו מעשה כלשהו בישראל, שכן תיאום המחירים בוצע לכאורה מחוץ מישראל ואילו המוצרים שבהם שולבו הפאנלים נמכרו בישראל על ידי גורמים אחרים”.

■”… בבקשת רשות הערעור דנן טוענת המבקשת כי משמעות החלטתו של בית המשפט המחוזי היא שלא ניתן לתבוע את המשיבות בישראל או בכל מקום אחר, אף שהן היו צד לקרטל בינלאומי שגרם לעליית מחירים בישראל, רק מאחר שהן עצמן לא עסקו במכירת המוצר לצרכנים הסופיים. לשיטת המבקשת מדובר בתוצאה פרשנית ‘שלא ניתן להסכים לה’ ויש לקבוע כי תקנה 500(7) מתקיימת במקרה דנן וכי המשיבות עשו “מעשה בישראל” משום שהקרטל גרם לעליית מחירי המוצרים הסופיים בישראל והשפיע על הצרכנים הישראלים. לטענת המבקשת פרשנות זו עולה בקנה אחד עם התכליות של חוק ההגבלים העסקיים באופן שאינו מסכל את זכות התביעה העומדת לציבור בישראל, ומוסיפה כי אין פורום אחר שבו יוכל הצרכן הישראלי לקבל סעד מהמשיבות משום שכללי המשפט הבינלאומי הפרטי אינם מאפשרים לבתי משפט במדינות אחרות לדון בהפרת דיני ההגבלים העסקיים הישראלים, ומשכך בקשת אישור זו היא בבחינת מוצא אחרון לציבור בישראל להיפרע מהמשיבות”.

■ כב’ השופטת חיות קבעה כי דין הבקשה להידחות. “תקנה 500 לתקנות קובעת מהן הזיקות הענייניות שבהתקיימן רשאי בית המשפט להתיר המצאת כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה ובכך להרחיב את סמכות השיפוט של בית משפט בישראל כלפי נתבעים הנמצאים בחוץ לארץ.

■” … בענייננו, המבקשת אינה חולקת על כך שתיאום המחירים לא בוצע בישראל והמוצרים שבהם שולבו הפאנלים נמכרו בישראל על ידי צדדים שלישיים שאינם קשורים למשיבות. למעשה, גם לטענת המבקשת הדבר היחיד שקושר בין הקרטל הנטען לבין מדינת ישראל הוא שמוצרים שבהם שולבו הפאנלים נמכרו בישראל במחיר גבוה מהמחיר שבו היו נמכרים אלמלא חברו המשיבות לאותו קרטל נטען. משכך, נראה כי זהו מקרה מובהק שבו נגרם בישראל נזק בשל מעשה או מחדל שנעשו מחוצה לה, ושאינו בא על כן בגדרי תקנה 500(7) לתקנות.

■ “… כפי שקבע בית המשפט המחוזי בצדק אין די בהתרחשותו של נזק בישראל כדי לבסס עילת המצאה על פי לשונה של תקנה 500(7) מקום שהמשיבות עצמן לא עשו מעשה או חדלו מחדל כלשהו בתחומי המדינה. כמו כן מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה ‘דוקטרינת ההשפעות’, ככל שהיא חלה במשפט הישראלי, עניינה בברירת הדין החל ולא בקניית סמכות שיפוט בינלאומית”.