העליון דחה בקשה לרשות ערעור בתיק תביעות קטנות בנושא SPAM

09:45 07.05.2017

קטגוריות: משפט

בית-המשפט העליון דחה ב- 20 באפריל 2017 בקשה לרשות ערעור [רע”א  1231/17] על החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז [רת”ק 19317-08-16] בתיק תביעות קטנות בנושא SPAM – שיגור דבר פרסומת תוך הפרה נטענת של סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ”ב – 1982 שהתקיים בבית-המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה.

התובע בשלוש הערכאות היה ישי רז (שגם ייצג את עצמו) והנתבעת היא חברת אימפרשן מדיה בע”מ.

המשנה לנשיאת בית-המשפט העליון כבוד השופט אליקים רובינשטיין כותב בין היתר בפסק דינו:

■ “המבקש הגיש לבית-המשפט לתביעות קטנות תביעה לפי חוק הספאם. לטענתו שלחה לו המשיבה, חברת פרסום שעסקה בתקופה הרלבנטית גם בדיוור, מעל 100 הודעות פרסומת מבלי לקבל את הסכמתו לכך …  עוד נטען מטעם המבקש, ונדמה כי לא הייתה על כך מחלוקת, כי ההודעות שנשלחו לא כללו את הכותרת ‘פרסומת’; מכאן נטען, כי המשיבה הפרה את הוראות סעיף 30א(ה)(1)(א), המעגן את חובת המפרסם לציין ‘באופן בולט וברור, שאין בו כדי להטעות: [את] היותו דבר פרסומת…’.

■ “… מנגד טענה המשיבה, כי המבקש נתן הסכמתו לכך, והציגה נתונים המאששים לטענתה את האמור; נציג המחשוב מטעם המשיבה העיד והציג טפסים המאשרים כי התקבלה אצל המשיבה בקשה לרישום כתובת הדוא”ל של המבקש לשם קבלת משלוח פרסומות בדואר האלקטרוני. עם זאת יוער, כי אף לשיטת המשיבה עצמה לא ניתן לודא כי המבקש היה מי שהזין את הפרטים, וכלשונו של מר בן-דוד, נציג המשיבה – ‘אין לנו דרך לאמת את הפרטים’.

■ תביעת המבקש התקבלה באופן חלקי:

+ לטענתו כי לא נתן הסכמתו למשלוח הודעות הספאם, נקבע כי די בעדותו של נציג המשיבה, והמסמכים שהעלה, כדי להראות שניתנה הרשאה כלשהי לרישום פרטיו של המבקש ומשלוח ההודעות אליו; ואולם ציין בית-המשפט: ‘בקביעתי האמורה אין כדי להכריע בדבר זהות הנרשם לאתר ונותן ההרשאה’. בהמשך לכך נפסק, כי אף אם לא היה זה המבקש עצמו שמסר פרטיו לאתר, מדובר בשיגור דבר פרסומת ללא הסכמה אולם שלא ‘ביודעין'”, ולכן אין מתקיימים כל יסודותיו של סעיף 30א(י)(1) לחוק, הקובע את הידיעה כתנאי הכרחי לשם השתת פיצוי.

+ אשר לטענת המבקש כי ההודעות נשלחו אליו מבלי שצוין מפורשות שמדובר ב’פרסומת’, צוין כי זו לא נשללה על-ידי המשיבה, ועל כן נפסקו לטובתו 10,000 ₪ בגין משלוח 122 הודעות שבהן לא צוינה בראשיתן המלה ‘פרסומת’; בקביעת גובה הסכום נאמר, כי יש לייחס חשיבות לכך שמדובר בהפרה מזערית של החוק, ולכך שניכר כי נציגי המשיבה לא היו מודעים לדרישת החוק בעניין זה והדבר תוקן.

■  בבקשת הערעור שלו לעליון “נטען, בין היתר, כי שגה בית-המשפט לתביעות קטנות – ובעקבותיו בית-המשפט המחוזי – בכך שפסק כי המשיבה אינה מחויבת בהוכחה פוזיטיבית שנתן את הסכמתו למשלוח דברי הדואר … נוכח חשיבות המלחמה בתופעת הספאם, מצדיק ענייננו מתן רשות ערעור בגלגול שלישי בבית-משפט זה. המבקש מציין, כי הוא בין הלוחמים נגד תופעת הספאם, וכי הוא מקדיש עיקר הנפסק לטובתו למטרות ציבוריות, כפי שהומלץ לו בבית-משפט זה”.

■ בהחלטת השופט רובינשטיין נאמר כי החליט שלא להיעתר למבוקש: “מעיקרא, רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות – לרבות בתביעות מכוח חוק הספאם – ניתנת במקרים חריגים במיוחד, והדברים נאמרים מקל וחומר כאשר ענייננו ברשות ערעור שנייה במספר … חוששני כי ענייננו אינו בא בגדרם של המקרים החריגים, ואף כי, כפי שאבהיר, יתכן שישנו נושא מסוים בקביעות בתי המשפט שלפניי שיש מקום מסוים להידרש אליו, בסופו של יום סבורני כי הסכום שנפסק למבקש – 10,000 ₪ – הולם את נסיבות ענייננו, או לפחות אינו חורג במידה משמעותית מן הסכום הראוי במקרים מעין אלה במידה המצדיקה מתן רשות ערעור.

■ “לגופם של דברים, יתכן כי ישנה שאלה העולה מפסיקתו של בית-המשפט לתביעות קטנות, ממנה עלול להשתמע כי המשיבה יצאה ידי חובתה בכך שהראתה כי פרטי הדואר האלקטרוני של המבקש הוזנו למאגריה, אף שלא הביאה פרט נוסף כלשהו המאמת את טענתה כי המבקש עצמו הזין את הפרטים. המחוקק קבע, כי הנתבע הוא שעליו להראות כי ביקש את הסכמת התובע למשלוח הודעות פרסומת, וכי ההסכמה ניתנה … מכאן כי ככלל, העובדה שהנתבע אינו מסוגל להראות כי ההסכמה ניתנה לו נוכח קושי טכני כזה או אחר אינה יכולה לשמש לו כטענת הגנה”

■ ” … במובן זה יש לכאורה טעם בטענת המבקש, לפיה יש לפרש את דרישת הידיעה – היינו כי ‘שוגר דבר פרסומת ביודעין’, כלשונו של סעיף 30א(י)(1) לחוק – בצמצום, שאם נאמר אחרת, ישנו חשש שמא חברות העוסקות בדיוור הודעות פרסומת, יקבלו את כתובות הדואר של פלונים מגורמים אחרים ויזינו אותם למאגריהם; ואותם פלונים לא יוכלו לתבוע בגין הפרת החוק, שכן חברות אלה יטענו כי לא ידעו שהדבר נעשה שלא בהסכמתו של פלוני. חוששני כי פרשנות מעין זו אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של החוק – צמצום תופעת הספאם … לכאורה יש איפוא קושי מסוים בכך שנפסק כי די היה במידע שהציגה המשיבה לפטור אותה מחובת הפיצויים הקבועה בחוק, ונראה לכאורה כי יש צורך ברמה גבוהה יותר של מידע.

■ “ואולם, בית-המשפט לתביעות קטנות מצא לפסוק לטובת המבקש סכום של 10,000 ₪ כיון שהמלה פרסומת’ לא צוינה בפתח ההודעות שנשלחו אליו, וסכום זה גבוה בנסיבות העניין; מה גם שעולה כי המשיבה חדלה לעסוק בתחום הדיוור, ומכאן שהצורך בהרתעה הפרטנית, בשונה מזו הכללית-ציבורית, מתאיין למעשה. סבורני איפוא, כי בנסיבות העניין ובנתון להערות מעלה, אין מקום למתן רשות ערעור בבית-משפט זה”.