תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד סלקום: ‘שירות סינון האתרים שמציעה החברה הוא “צחוק מהעבודה”; קדימון לשירות סינון בתשלום שעבורו נדרש הלקוח לשלם תשלום חודשי קבוע’

לבית-המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד הוגשה ב- 5 בפברואר 2018 תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד חברת סלקום בטענה כי שירות סינון האתרים שהיא מציעה כיום ללקוחותיה ברמה הבסיסית, “שירות סינון זה הינו ‘צחוק מהעבודה’, לא פחות, ולכל היותר הוא משמש כקדימון לשירות הסינון בתשלום, בעבורו נדרש הלקוח לשלם תשלום חודשי קבוע”..

התובע בתביעה זו הוא אורן חכם ובא כוחו בתביעה זו הוא עו”ד יוחי גבע [על שניהם, קיראו בסוף ידיעה זו].

בתביעה נאמר בין היתר כי “רשת האינטרנט הביאה עימה ברכה לכלל המשתמשים בה, לרבות ילדים ובני נוער. הדבר נכון אף ביחס להתקדמות הטכנולוגית אשר הפכה את מכשיר הסלולר לכלי מרכזי לגלישה ברשת האינטרנט. אולם, אליה וקוץ בה: רשת האינטרנט כוללת תכנים בלתי מצונזרים לרבות תכנים פורנוגרפיים קשים, הימורים וכיוצ”ב, אליהם נחשפים גם ילדים ובני נוער, בין אם בשוגג ובין אם מתוך סקרנות”.

לדברי התובע, במסגרת סעיף 4ט(ד) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ”ב – 1982, נקבע כי ספק גישה לאינטרנט יספק למנוי שביקש זאת שירות יעיל לסינון אתרים פוגעניים ותכנים פוגעניים באינטרנט.

“על חברות האינטרנט הוטלה החובה לספק ללקוחות שירות יעיל לסינון אתרים פוגעניים ותכנים פוגעניים באינטרנט. שני דגשים עיקריים קיימים בהורות חוק התקשורת: הראשון – על השירות המסופק להיות יעיל. השני – בעד השירות נאסר על ספק האינטרנט לגבות מהלקוחות תשלום נוסף, כלומר יש לספקו בחינם וכחלק ממחיר השירותים”.

התובע מציין כי “בעבר נקנסה המשיבה בידי משרד התקשורת על כך שנמנעה מלספק ללקוחותיה שירות לסינון אתרים בכלל”.

בכתב התביעה נאמר עוד כי “כיום המשיבה מספקת ללקוחותיה שירות סינון ללא תשלום, אלא שמדובר בשירות סינון שאינו יעיל, המסופק בידי המשיבה על-מנת לצאת ידי חובה. את שירות הסינון מספקת המשיבה אך ורק ללקוחותיה המשלמים לה תוספת תשלום עבורו”.

ביום 14.7.2014 נקנסה סלקום בשל מחדליה לספק ללקוחותיה שירות סינון בסיסי ללא תשלום, כמפורט בהודעה לתקשורת שהוציא משרד התקשורת באותו מועד”.

“… כיום מציעה אומנם סלקום ללקוחותיה לקבל שירות סינון חינמי אולם כזה שאינו יעיל, ובד בבד היא מציעה ללקוחותיה לרכוש ממנה שירותים יעילים יותר, בעבור סכומי כסף נכבדים. הדברים נלמדים מאתר המשיבה המדבר אודות ‘רמות סינון’ שונות. רמת הסינון הראשונה היא ללא תשלום. על-מנת לזכות ברמות הסינון הגבוהות יותר יש להוסיף תוספת תשלום”.

“ניתן רק לתמוה: אם אומנם שירות הסינון הבסיסי הוא שירות יעיל, כך דורש רישיון סלקום, מדוע נדרש הלקוח לשלם סכום של כ- 120 ₪ בשנה בעבור שירות סינון תכנים? התשובה לכך היא פשוטה: שירות סינון התכנים הבסיסי שמספקת המשיבה אינו יעיל. המשיבה יודעת זאת היטב ומשכך היא מציעה ללקוחותיה שירותים יעילים יותר, בתשלום כספי נכבד (גובה התשלום מלמד גם על ההפרש ביעילות). [הערה: ההדגשה מופיעה במקור].

הערות עורך Read IT Now:

■ את ההודעה לעיתונות של משרד התקשורת המוזכרת בידיעה ניתן לקרוא כאן, באתר האינטרנט הישן של משרד התקשורת.

■ בתחילת כתב הטענות נאמר כי “למען גילוי נאות ובהתאם להוראות סעיף 5 לחוק תובענות ייצוגיות, המבקש מודיע בזאת כי הוא הגיש תביעה ייצוגית נוספת המעוררת שאלות משותפות של עובדה או משפט וזאת בת”צ 50213-05-17, חכם נגד אינטרנט רימון. על תביעה זו פירסמתי ידיעה כאן באתר זה.

■ ב- 13.1.2018 הגיש אותו תובע (באמצעות אותו בא כוח) תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נוספת נגד חברת אינטרנט רימון, כפי שדיווחתי כאן באתר זה.

■ ב- 8.1.2018 הגיש אותו תובע תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד חברת יורוקום בנושא אחר, כפי שדיווחתי כאן באתר זה.