הוגשה תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד בזק: מכרה חבילות גלישה כאשר בפועל, לכאורה, לא הייתה יכולה לספק את מהירויות הגלישה המובטחות

לבית-המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה ב- 25 באוקטובר 2017 תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ: במסגרת שירותי תשתית וגישה לאינטרנט מכרה חבילות גלישה במהירות של עד 40 מ”ב ולא פחות מ- 20 מ”ב (דוגמת חבילת גלישה top40) כאשר בפועל, לכאורה, לא הייתה יכולה לספק את מהירויות הגלישה המובטחות.

התובע בתביעה זו הוא עו”ד מאיר לוי, “אשר משתמש בשירותי המשיבה לצרכיו הפרטיים והעסקיים והינו מנוי של המשיבה לצורך קבלת שירותי תשתית לטלפון ולאינטרנט”.

בתביעה נאמר בין היתר כי “… בפועל, אין בידי המשיבה את היכולת והאפשרות לספק לחלק גדול מלקוחותיה את החבילה לה התחייבה, ולו את המהירות המינימלית, כאשר התשתית באיזור מגוריהם כלל אינה מאפשרת זאת. למשיבה הידע והכלים הנדרשים לבדיקת התשתית באיזור מגורי הלקוח ולהתאמת חבילת הגלישה ‘התפורה’ למידותיו בהמשך לכך. על אף זאת, ועל אף ידיעתה כי קיימת מגבלה באיזורו של הלקוח, המשיבה מספקת ללקוחות חבילות גלישה בתנאים אשר היא אינה יכולה לעמוד בהם”.

עוד מסופר בכתב בטענות כי “… במהלך שנת 2017, לאחר תלונות רבות מצידו של המבקש בקשר למהירות ואיכות הגלישה, הגיע טכנאי מטעם בזק על-מנת לבדוק את המקור לבעייה. במהלך ביקור זה הודה טכנאי בזק בפני המבקש כי אין בכל האיזור הסמוך לביתו כל אפשרות לספק מהירות גלישה של 40 מגה, וכי גם מהירות גלישה של 20 מגה, לה כאמור התחייבה בזק כמהירות מינימלית, אינה אפשרית.

“המבקש נדהם כי כל אותן שנים  שילם עבור שירות אשר ידוע כי לא ניתן לספקו ופנה אל נציגיה הטלפוניים של בזק ותיאר בפניהם את אשר נאמר לו. להפתעתו הרבה לא רק שנציגת בזק אתה שוחח לא הכחישה את דברי הטכנאי אלא הודתה בפה מלא כי אכן באיזורו של המבקש לא ניתן לספק את המהירויות להן התחייבה בזק – לא את המהירות המקסימלית ולא את המהירות המינימלית“.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד עילי מימן ואירית דרדיק-פלם.

[הערה: כל ההדגשות בטקסט מופיעות במקור].