הוגשה תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד 8 גופים בתחום הטלביזיה בארץ; 5 התובעים טוענים: הנתבעות מתאמות זמני שידור פרסומות בערוצי הטלביזיה בינן לבין עצמן, תיאום זה הוא בגדר הסדר כובל שלא נקבע כדין

ב- 31 ביולי 2017 דיווחתי בחלון המבזקים של אתר זה כי באותו היום הוגשה תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד שידורי קשת, רשת מדיה, חברת החדשות, ערוץ 10, חדשות 10, מוסיקה 24, ערוץ 9 וערוץ יהודי-ישראלי. חמישה התובעים טוענים: הנתבעות מתאמות זמני שידור פרסומות בערוצי הטלביזיה בינן לבין עצמן, תיאום זה הוא בגדר הסדר כובל שלא נקבע כדין.

חמישה התובעים בתיק זה הם רפי בן שושן, אליהו בראל, יצחק קוגל, רועי סילון ודן אורן.

“הנתבעות הינן הבעלים ו/או המפעילות ו/או בעלות הזכויות מכוח חוק לשידור ערוצי טלביזיה מסחריים וערוצים ייעודיים מסחריים, ערוצים הנצפים בכל בית בישראל. הנתבעות מספקות ומשדרות שידורי טלביזיה ומנצלות את זמן האוויר שמוענק להם חוקית לטובת שידורי תוכן וחדשות.

“הנתבעות מספקות ומשדרות שידורי טלביזיה ומנצלות את זמן האוויר שמוענק להן חוקית לטובת שידורי תוכן וחדשות.

“התובעות מקיימות עצמן כלכלית באמצעות מכירת זמן אוויר לפרסומת עבור מפרסמים ופרסומאים המשווקים מוצריהם לציבור דרך מסך הטלביזיה.

“הנתבעות קובעות את מחיר דקת הפרסום, כל אחת וערוצה, באמצעות שימוש בנתונים הנמדדים דרך חברות מדיה (דוגמת יפעת תקשורת) אשר מודדות כמותית ואיכותית את מספר הצופים בשידור בשעה מוגדרת (סיווג לפי זמן השידור, גיל הצופים, רלבנטיות, מגדר וכו’). הערך הכלכלי הנגזר מכך – ככל שהרייטינג גבוה יותר, כך מחיר דקת הפרסום גבוה יותר. מחיר דקת פרסום יכול ויעלה יותר מסך מיליון שקלים חדשים.

“… על-מנת למקסם את ריווחיהן, הנתבעות עושות דין לעצמן ומפעילות מערכת משוכללת של תיאום שידור פרסומות בשעות השיא ולאורך כל היום. התיאום בין זמני שידור הפרסומות בכל הערוצים המסחריים הוא על-בסיס יום יומי, תדיר, ללא אקראיות ומקריות.

“במעשן הפוגעני יוצרות הנתבעות, המתחרות ביניהן, למראית עין בלבד, כולן ללא יוצא מן הכלל, קרטל אסור הלכה למעשה, לשיתוף הדדי של זמן אוויר בשידור הפרסומת ובכך למקסם ריווחיהן על גבו של ציבור הצופים הישראלי, בניצול וביידעה לחלוקת רווחים ע”י הקצאת זמני שידור פרסומות מתואמות. תיאום העולה לכדי קרטל באמצעות הסדר כובל שלא אושר ע”י בית-הדין להגבלים עסקיים או באמצעות ערכאה זו. [ההדגשה – במקור].

“… בהוויית ההסדר הכובל של ערוץ הפרסומות, יש משום ביטול בסיס הרציונל שבתחרות חופשית. בשיטתיות צינית החליטו כל הנתבעות מפעילות הערוצים, הגם אלו בטווח הרייטינג הגבוה וגם אלו בטווח הנמוך, לתאם בינן לבין עצמן את זמני שידור הפרסומות ובכך הופכות את קהל הצופים בישראל לקהל שבוי בערוץ הפרסומות.

“נראה כי הנתבעות אף מצאו שיטה לתיאום ממוחשב המופעל לצורך הגברת התיאום בין הערוצים באופן אוטומטי לפי לוח התוכניות והרייטינג ביניהן.

“במנהג זה החוזר תדיר מידי יום ביומו באופי שידור הטלביזיה בישראל, יש משום נזק כלכלי ו/או פגיעה צרכנית וציבורית כאחד בעקרונות התחרות החופשית, אותה הדמוקרטיה הישראלית מקדשת ומעגנת אותו בחוקיה”.

“… התיאום שיוכח ללא עוררין בתביעה ייצוגית זו, פוגע במובהק באושיות היסוד של המשק הישראלי הקפיטליסטי ושל הדינמיקה התחרותית המניעה את גלגליו. בהתאם לרעיון שעליו מבוססת כלכלת השוק, גופים כלכליים מתחרים עם גופים אחרים על ליבו וכיסו של הצרכן. תחרות זו היא הגורמת לירידת המחיר, לעליית הכמות והאיכות ולהגדלת הרווחה המצרפית. לא כך במקרה נשיא תביעה זו.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד יוחי גבע.

טרם הוגש כתב הגנה.