מתפרסם מאז שנת 1999
הוגשה תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד בנק הדואר
לבית-המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד הוגשה תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד דואר ישראל/בנק הדואר. התובע בתביעה זו הוא סאבר נסאר, לקוח של בנק הדואר המנהל אצל החברה חשבון סילוקים מזה כ- 14 שנים.
בתביעה נאמר בין היתר כי “המשיבה מחייבת, כדבר בשיגרה, את לקוחותיה המנהלים אצלה חשבונות בחיובים שגויים ומשיבה להם סכומים שגבתה מהם ביתר כתוצאה מאותם חיובים שגויים, בערכם הנומינלי (ערכי קרן בלבד) תחת ובמקום להחזירם בערכם הריאלי – כפי שקובע הדין.
“כל אותם חיובים וזיכויים אשר המשיבה מרבה לרשום בחשבונות לקוחותיה, לא מלווים בהסבר כלשהו ללקוח אודות סיבת החיוב השגוי ואף מוצגים באופן בלתי נכון כפעולות של חברת כרטיס החיוב המקושר לחשבון הלקוח.
התנהלות המשיבה משקפת ניהול וטיפול רשלני ביותר בכספי לקוחותיה שאינם שייכים לה ושהיא חבה חובת אמון מוגברת מכוח היותה מחזיקה בכספים ובעלת הרשאות חיוב בחשבונות.
“מעבר לכך, שיטה זו של המשיבה מעשירה את קופת המשיבה על חשבון לקוחותיה הזכאים להשבה ריאלית של כספם.
“… חובת ההשבה הריאלית כוללת: הפרשי ריבית בגין השימוש והתועלת שצמחה מהכסף ו- הצמדה שנועדה לשמור על ערכו של הכסף.
בהמשך כתב התביעה נאמר כי לחברת בנק הדואר “… אין שום תמריץ להפחית את כמות החיובים השגויים ולהזדרז ולהשיב ללקוחותיה חיובי יתר כתוצאה מאותם חיובים. שכן, ריבוי טעויות כאמור ודחיית ההחזר מייצרים לה עוד רווח נוסף שצומח מהשימוש בכסף. בכך נפגעת איכות השירות שמקבלים הלקוחות.
“הסכומים אותם נוטלת המשיבה לכיסה כתוצאה ממחדלה לתקן חשבונות הלקוחות בערכם הריאלי וריבוי החיובים השגויים שהיא נוהגת לרשות בחשבונות לקוחותיה,
מצטברים לסכומים נכבדים שעה שהמשיבה מנצלת את העובדה כי הלקוח הממוצע מצוי במצב של אדישות רציונלית עת נגבים ממנו סכומי כסף מעטים או עת שמצב החשבון מתוקן תוך פרק זמן שאינו משמעותי (שכן מרבית הלקוחות לא נוהגים לבדוק את יתרת החשבון בתדירות העולה על חודשית).
“… נציין כי על-ידי עדכון של מערכות המחשוב של המשיבה היו נמנעות הטעויות המוצגות כאן. אי לכך סעד מרכזי בהליך שכאן הינו לוודא כי המשיבה תתקן את מערכותיה ותרענן את נהליה”.
התביעה הוגשה באמצעות עו”ד אביטל קליין וגרגורי פאוסט קורצ’מני.
הערה: כל ההדגשות מופיעות במקור.