בתוך 20 יום: שתי תביעות נפרדות (ובקשות להכיר בהן כתובענות ייצוגיות) הוגשו בידי אותו תובע נגד שידורי קשת, נגד רשת מדיה ונגד ערוץ 10 החדש בשם “כלל אוכלוסיית כבדי השמיעה בישראל”

20:27 29.01.2018

קטגוריות: משפט פרסום/שיווק/מדיה

תגים: , ,

לבית-המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד הוגשה ב- 28 בינואר 2018 תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד שידורי קשת, נגד רשת מדיה ונגד ערוץ 10 החדש  בשם “כלל אוכלוסיית כבדי השמיעה בישראל שצופים בשידורי הטלביזיה ומופלים לרעה בכך שהשידורים המחוייבים בתרגום לשפת הסימנים נעשים כך שלא ניתן להבין את התרגום” וכי “בועת התרגום קטנה ביותר ומשכך אינם יכולים להבין בצורה מיטבית את האמור בשידורים שלכאורה מתורגמים לשפת הסימנים”. בחלון המבזקים של אתר זה פירסמתי על כך לראשונה ב- 28.1.2018 בשעה 11:19.

התובע בתביעה זו הוא יחיאל ברזילי המוגדר בכתב התביעה כאדם כבד שמיעה. הוא גם התובע בתביעה נגד אותן שלוש חברות שידור שהוגשה מוקדם יותר החודש ע”י אותו עורך דין (ועורך דין נוסף). נותר לתהות מדוע שתי התביעות הללו לא הוגשו במסגרת תביעה אחת, משותפת. בהקשר זה ראוי להזכיר שהחודש פירסמתי ידיעה על כך שנשיא בית-משפט במחוז אחר נזף בעורך דין הגיש שלוש תביעות נפרדות בנושאים דומים והורה על מחיקת 3 התביעות הללו. בעקבותיו גם שופטת באותו בית-המשפט מחקה תביעה אחרת.

בתביעה הנוכחית, החדשה, נאמר בין היתר כי “… ככל שידוע למבקש, ויכול הוא להעריך, כי קיימים מאות אלפי כבדי שמיעה בישראל, אם לדייק 220,000 איש (וייתכן שאף למעלה מכך) במעמדו ובנסיבות דומות לשלו, ומקרים רבים בהם אנשים נפגעים ומופלים לרעה.

“לפיכך, בבואם לצפות השידורים המחוייבים בתרגום לשפת הסימנים, אין ביכולתם לדעת מה נאמר בשידור, שכן השידורים אינם מתורגמים לשפת הסימנים, בצורה בה ניתן להבין את התרגום לשפת הסימנים, ולפיכך, בפועל השידורים לא נגישים כלל לאוכלוסיית כבדי השמיעה.

“מכאן יוצא שכבדי השמיעה משלמים על כבלים ושירותי טלביזיה ככל האדם, אך לא יכולים ליהנות מהשידורים המחוייבים בהנגשה לשפת הסימנים, ובכך אף יוצאים בחיסרון כיס, מעבר לתחושת ההשפלה.

סעיף 16 בכתב התביעה הוא משפט אחד ארוך במיוחד: “עת המבקש צופה בטלביזיה, בתוכניות המחוייבות בתרגום לשפת הסימנים, הוא נוכח לדעת כי הוא מופלה לרעה בכך שבועת התרגום הינה קטנה ביותר, ולפיכך, לא ניתן להבין כלל את התרגום לשפת הסימנים, שכן המשיבות מקצות תחום זעיר ביותר, המשולב בתמונת המרקע, ולפיכך המתרגם לשפת הסימנים, הינו זעיר, וכלל לא ניתן לראות את שפתותיו, ידיו ואצבעותיו – שהינן הבסיס לתרגום לשפת הסימנים, ולפיכך, בפועל, השידורים המחוייבים בתרגום לשפת הסימנים, אינם נגישים לכבדי השמיעה ומכאן שאין לו אפשרות להבין ולדעת מה נאמר בשידור, והדבר מביא לאי נוחות רבה ולפגיעה באוטונומיה”.

התובע טוען כי “נראה כי המשיבות יכלו לפתור את הסוגיה על-ידי הגדלת בועת שפת הסימנים, או לחילופין, ע”י הוספת בועת שפת סימנים מוגדלת, למי שחפץ בכך, ע”י לחיצת כפתור כלשהו (דוגמת תוספת כתוביות לאדם שחפץ בכך), וזאת על-מנת שהצופה כבד השמיעה, יהיה מודע לאמור בשעת השידור, ויכול יהיה, ליהנות מהשידור כאחד האדם”.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד יוחי גבע.

■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■

להלן הידיעה שפירסמתי כאן באתר ב- 8 בינואר 2018 לגבי תביעה אחרת שהוגשה נגד אותם 3 נתבעים, ע”י אותו התובע ואותו בא כוח, יחד עם עו”ד נוסף (כולל הערות שלי בסוף הידיעה):

לבית-המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד הוגשה היום (8.1.2018) — בשמו של אדם כבד שמיעה — תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד שידורי קשת, רשת מדיה וערוץ 10 בשם “כלל אוכלוסיית כבדי השמיעה בישראל אשר צופים בשידורי הטלביזיה שמשדרות המשיבות ומופלים לרעה בכך ששידורי הפרסומות והחסויות אינם כוללים כתוביות ומכך הם לא יכולים  להבין את תוכן הפרסומות”.

התובע בתביעה זו הוא יחיאל ברזילי, אדם כבד שמיעה. בכתב התביעה נאמר בין היתר כי “תביעה זו והבקשה לאשרה כייצוגית עניינה בהפרה בוטה של הוראות הדין בידי המשיבות. המשיבות מפרות את הוראות הדין לרבות חוק שידורי טלביזיה (כתוביות ושפת סימנים) באופן גורף, ביחס לשידור פרסומות בצורה רשלנית ויוצרות מצג שווא רשלני, ומפרות בכך הפרה כלפי המבקש בפרט והקבוצה אותה הוא מייצג”.

לדברי התובע, ככל שידוע לו, “קיימים מאות אלפי אנשים כבדי שמיעה בישראל, אם לדייק 220,000 איש (וייתכן שאף למעלה מכך) במעמדו ובנסיבות דומות לשלו, ומקרים רבים בהם אנשים נפגעים ומופלים לרעה. לפיכך, בבואם לצפות בשידורי הפרסומות, אין ביכולתם לדעת מה נאמר ומה מפורסם שכן הפרסומות לא כוללות כתוביות ולא נגישות כלל לאוכלוסיית כבדי השמיעה. מכאן יוצא שכבדי השמיעה משלמים על כבלים ושירותי טלביזיה ככל האדם, אך לא יכולים ליהנות משידורי פרסומות, ובכך אף מפסידים כספים, שכן פעמים רבות בשידורי הפרסומות יש פרסומות על הנחות ברשתות גדולות רבות”. [הערה: ההדגשה – מופיעה במקור].

התביעה הוגשה באמצעות עורכי הדין טל רכניץ ויוחי גבע.

הערות עורך Read IT Now:

+ ביום 28.3.2016 פירסמתי כאן באתר את הידיעה הבאה: יו”ר הכנסת יולי (יואל) אדלשטיין וסגני היו”ר אישרו ב-28.3.2016 הנחה על שולחן הכנסת של הצעת חוק (פ/2862/20) של חברי הכנסת עיסאווי פריג’, איתן כבל, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, מיקי לוי, אילן גילאון, מאיר כהן ועאידה תומא סלימאן.

בדברי ההסבר להצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון: החלת החוק על פרסומות שאורכן אינו עולה על 5 דקות), התשע”ו – 2016 נאמר כי “חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים), התשס”ה – 2005, קובע הוראות לעניין ליווי משדרי טלוויזיה, מסוגים שונים, בכתוביות ובתרגום לשפת סימנים.

“סעיף 10 לחוק קובע פטורים מתחולת הוראות החוק, ובכלל זה כי ‘הוראות חוק זה לא יחולו על תשדיר פרסומת שאורכו אינו עולה על חמש דקות’. דהיינו, לפי סעיף זה, לא חלה חובה ללוות בכתוביות או בתרגום לשפת סימנים תשדיר פרסומת שאורכו אינו עולה על חמש דקות.

“בשל הפטור האמור, אנשים עם מוגבלות בשמיעה מודרים, הלכה למעשה, מהפרסום בטלוויזיה, וכל הפסקת פרסומות הופכת בעבורם לתזכורת לשונותם ולמוגבלותם. פטור זה מחריג מתחולת החוק דווקא את המישדרים הקצרים ביותר, שהכנת הכתוביות עבורם היא הקלה ביותר.

“הצעת חוק זו נועדה לבטל את הפטור האמור, שאין בו היגיון כפי שצוין לעיל, ולמחוק את סעיף קטן (ח) מסעיף 10 לחוק”.

+ ביום 23.1.2017 פורסמה ההודעה הבאה באתר הכנסת: מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס’ 8), התשע”ז – 2017, של ח”כ עיסאווי פריג’ ואחרים.

… ח”כ פריג’: אני מכריז בזאת שאחרי 4 שנים כחבר כנסת נכנסתי לספר החקיקה של מדינת ישראל, זה רגע מרגש. עשרה אחוזים מאזרחי מדינת ישראל הם כבדי שמיעה. החוק הזה מאפשר להם סוף סוף ליהנות מכל רגע שהם צופים בטלוויזיה. גם למוגבלים בשמיעה יש את הזכות לראות את הפרסום. אנחנו מדברים כל הזמן על נגישות והנגישות למדיה היא גם סוגיה חשובה.

33 ח”כים תמכו בהצעה ללא מתנגדים.

■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■