בית-הדין לעבודה קיבל חלקית תביעה של נתי ביאליסטוק כהן (לשעבר, יועץ בכיר למנכ”ל משרד התקשורת) בשל אופן סיום העסקתו במשרד

בית-הדין האיזורי לעבודה בתל אביב קיבל חלקית תביעה של יועץ בכיר בעבר למנכ”ל משרד התקשורת. כך עולה מפסק הדין [סע”ש 30456-11-14] בתביעה שהגיש נתי ביאליסטוק כהן נגד מדינת ישראל/משרד התקשורת.

פסק הדין שניתן ביום ראשון השבוע (7.1.2018) נכתב ע”י כבוד השופטת אירית הרמל ונציג ציבור (מעסיקים) אריה שריקי. להלן מספר קטעים מתוך פסק הדין:

מהות התביעה והרקע העובדתי:

■ “התובע הגיש לבית-הדין לעבודה תביעה נגד המדינה לקבלת פיצויים בגין פיטורין שלא כדין, חלף הפרשות סוציאליות עבור תקופת הודעה מוקדמת ואי תשלום תגמול עבור תקופת צינון, בסכום כולל של 359,939 ₪.

■ “התובע, אשר הועסק בתקופה הרלבנטית לתביעה כיועץ בכיר למנכ”ל משרד התקשורת ב’מישרת אמון’, מעלה בתביעתו טענות כנגד המדינה, אשר פיטרה אותו באופן שרירותי ומשפיל, מבלי שערכה לו שימוע כדין, בלא שניתנה לו זכות הטיעון, כל זאת על רקע מוגבלותו הקשה, שהייתה ידועה למנכ”ל משרד התקשורת ולשאר העובדים במשרד.

■ “במרכזה של התביעה עומדת לדיון שאלת מעמדו וזכויותיו של עובד המועסק עפ”י חוזה עבודה מיוחד במישרת אמון בתפקיד יועץ בכיר למנכ”ל משרד ממשלתי.

■ “במהלך שנת 2009 פנה אל התובע המיועד לשמש מנכ”ל משרד התקשורת מר עדן ברטל, והציע לו לשמש בתפקיד יועץ בכיר למנכ”ל, שיסייע לו בתחומים שונים במשרד. לאחר שהתובע נענה להצעה, הוא חתם ביום 15.4.2009 על ‘חוזה מיוחד להעסקת עובד – יועץ בכיר בלשכת המנכ”ל‘, לפיו הוא יועסק בתפקיד יועץ מקצועי בכיר למנכ”ל משרד התקשורת.

■ “התובע, הסובל מלקות ראייה חמורה ומחזיק בתעודת עיוור מטעם השירות לעיוור במשרד הרווחה, ביצע תפקידו כיועץ בכיר למר ברטל במשך תקופה של כארבע שנים, עד לסיום תפקידו של מר ברטל במחצית שנת 2013.

■ “את מקומו של מר ברטל מילא מחליפו מר מימון שמילה, אשר מונה לכהן בתפקיד מנכ”ל בפועל של משרד התקשורת. מייד עם כניסתו לתפקיד ביקש מר שמילה מהתובע, כמו גם משאר עובדי המשרד, להישאר בתפקידם עד אשר ימונה מנכ”ל קבוע למשרד התקשורת. בחלוף כארבעה חודשים, ביום 3.11.2013 הסתיימה כהונתו הזמנית של מר שמילה כמנכ”ל בפועל של משרד התקשורת. במקומו מונה לתפקיד מר אבי ברגר.

■ “ביום בו החל מר ברגר את תפקידו כמנכ”ל המשרד, הוא זימן אליו את התובע בשעת בוקר  “והודיע לו על סיום העסקתו. באותו מעמד נמסר לתובע מכתב, אשר הוכן מראש, בו הודע לו על סיום העסקתו במשרד התקשורת החל מיום 3.11.2013 … לטענת הנתבעת באותו מעמד התקיימה שיחה בין התובע למר ברגר. לטענת התובע הוא זומן למשרדו של מר ברגר ולא שהה שם יותר משלוש דקות.

■ “… עם סיום העסקתו כאמור נמסר לתובע כי עפ”י סעיף 43.61 לתקשי”ר הוא מחוייב לתקופת צינון ונמסר לו מידע מטעה וחסר בקשר לנושא זה בנשי מועדים נפרדים. בנסיבות אלה, ומשלא השתלב בעבודה חליפית, נאץ התובע לקבל דמי אבטחה במשך שמונה חודשים שבמהלכם הוא קיבל סך כולל של 57,229 ₪. בחודש נובמבר 2014הוגשה לבית-הדין התביעה דנן. במסגרת הליך ההוכחות העידו בפנינו התובע, מר אבי ברגר, הגב’ תמר לשם ומר שמילה מימון”.

מתוך החלטת בית-הדין המשתרעת על 18 עמודים:

■ “… טענת הנתבעת כי במהלך פגישה זו נערכה שיחה עם התובע בה ניתנה לו הזדמנות להביא את טענותיו והתבוע לא הצליח לשכנע את מר ברגר לחזור בו מהחלטתו, אינה מקובלת עלינו. התמונה שהצטיירה בפנינו היא של מפגש קצר בין מר ברגר לתובע כאשר אין מחלוקת כי מכתב סיום ההעסקה היה מוכן בידיו של מר ברגר מבעוד מועד.

■ “… אכן, גם בעניינו של התובע יש מקום לקבוע כי הנתבעת לא קיימה את חובותיה לקיים לו שימוע כדין וליתן לו את זכות הטיעון, אלא שבחינה מעמיקה מעלה כי יש צורך לאבחן את נסיבות המקרה.

■ “… בעניינו של התובע, התרחשו חילופי הגברי במהלך עבודתו השוטפת … אמינה עלינו בעניין זה עדותו של מר שמילה כי לאחר שקיבל הודעה על מילוי מנכ”ל קבוע, [הוא] הודיע לכלל העובדים ש’הזמני הגיע לקיצו וכל אחד שיתחיל להתארגן לפי תחומו‘.

■ “… לאור לשונו של סעיף 3 לחוזה העבודה ולאור הוראות התקשי”ר שצוטטו לעיל, אין בידינו לקבל את טענת התובע לפיה תקופת עבודתו לא הייתה ל’תקופה קצובה’ עם תאריך סיום ידוע מראש, ולא הייתה תלוייה בסיום תפקידו של מר עדן ברטל או אף של מר מימון שמילה. טענה זו לא זו בלבד שעומדת בניגוד להוראות חוזה העבודה ולהוראות התקשי”ר, אלא שהיא מעקרת מתוכן את מהותה של ‘מישרת אמון’ שנועדה לאייש תפקידים ע”י אנשי אמונו של התובע.

■ “… הגענו למסקנה כי היה על הנתבעת לקיים שימוע לתובע, וליתן לו את זכות הטיעון טרם הפסקת העסקתו ביום 3.11.2013 ע”י המנכ”ל הנכנס מר אבי ברגר. במסגרת זכות הטיעון יכול שהתובע היה משכנע את מר ברגר כי הוא בעל כישורים רבים, בה במידה שמר ברגר היה מחליט לאחר שמיעת התובע כי הוא מעדיף את אנשי אמונו בתפקיד אותו מילא התובע.

■ “אף אם נקבל את גירסת הנתבעת לפיה מר ברגר קיים שיחה עם התובע שנמשכה עשר דקות ובסיומה מסר לידיו מכתב סיום העסקה שתחולתו בו ביום, שהוכן מראש. אין לומר על נסיבות אלה כי ניתנה לתובע זכות טיעון … יש לזכור כי מלכתחילה מישרת האמון, מעצם טיבה וטיבעה היא מישרה זמנית, כל עוד הממונה על העובד מכהן בתפקידו. לזאת יש להוסיף כי ממילא עומדת למנכ”ל הנבחר הזכות לאייש את מישרות האמון  בלשכתו באנשי אמונו. מכאן שהנזק של היעדר שימוע לעובד במישרת אמון אינו משתווה בעוצמתו לנזקו של עובד במישרה רגילה.

■ “… אין מחלוקת כי מוגבלותו של התובע לא היוותה שיקול בעת קבלתו לעבודה. עם זאת, לו הייתה הנתבעת ממלאת את חובתה, בודאי שהיה עליה לשקול במסגרת מכלול השיקולים את מוגבלותו של התובע, הידועה לה. משלא ניתנה לתובע זכות טיעון, ברי כי לא נשקל אף שיקול זה שהוא רלבנטי לשקילת המשך העסקת התובע ולא ניתנה לתובע הזדמנות להעלות את נסיבותיו האישיות בפני המנכ”ל החדש.

■ “… כבר פרטנו כי נסיבות סיום העסקת התובע ע”י מר אבי ברגר ביום 3.11.2013 לא ענו על דרישות הדין בדבר קיום שימוש המתאים לנסיובת המקרה, ולאחר ששקלנו את כלל הנסיבות, לרבות את מהותה של מישרת האמון מחד גיסא ואת נסיבות העסקתו של התובע מאידך גיסא, הגענו לכלל מסקנה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגובה ארבע משכורות (ברוטו) בשיעור כולל של 84,348 ₪ (לפי 21,087 ₪ ברוטו לחודש).

■ “… בתצהירה לבית-הדין הודיעה גב’ לשם כי מבדיקה שערכה לאחרונה בנציבות שירות המדינה עולה כי בנסיבות עניינו של התובע, אין מניעה כי הוא יגיש למרות האיחור הרב, בקשה לבחינת שאלת זכאותו לקבלת תגמול בתקופה הצינון מבלי שחלוף הזמן יהווה חסם בפניו. זאת באופן חריג ולפנים משורת הדין. בעניין זה אנו מאמצים את עמדת הנתבעת.

■ “יש לזכור כי התובע שימש במשך כארבע שנים יועץ בכיר למנכ”ל משרד התקשורת וחזקה עליו שהתמודדות מול משרדי הממשלה השונים ונציבות שירות המדינה בכלל זה אינה זרה לו והוא יכול היה לעקבו בעצמו אחר יישום החלטת הממשלה. טענתו לפיה רובצת חובה על הנתבעת ליידע אותו ביישום החלטת הממשלה גם בחלוף 5 חודשים מסיום העסקתו, תטיל על הנתבעת נטל כבד ובלתי סביר. על כן אין בידינו לקבל טענה זו ואנו דוחים אותה.

* נוסף לפיצוי בגין אי עריכת שימוע לתובע בגובה 4 משכורות סכום כולל של 84,348 ₪, קבע בית-הדין כי הנתבעת תישא בהוצאות משפט ושכר טירחה בא-כוח התובע בסך של 7,000 ₪.

* התובע היה מיוצג ע”י עורך הדין גבריאל גורל ואילו הנתבעת הייתה מיוצגת ע”י עו”ד ג’וזף עזיזיאן.

[הערה: כל ההדגשות בטקסט, כפי שהן מובאות כאן, מתפרסמות בטקסט המקורי].