בית-דין לעבודה פסק פיצוי של 10,000 ₪ לטובת בוגר אוניברסיטת אריאל ששלח קו”ח והמעסיק הפוטנציאלי השיב: “אני לעולם לא אקח מישהו שלמד ב’אוניברסיטה’ בשטחים המוחזקים, גם לו היה זה ביל גייטס”; נקבע: הודעת המייל הייתה “נגועה באפלייה פסולה”

18:47 25.02.2017

קטגוריות: משאבי אנוש משפט

תגים:

בית-הדין האיזורי לעבודה בחיפה פסק פיצוי בגובה של 10,000 ₪ לטובת בוגר אוניברסיטת יהודה ושומרון שבאריאל אשר שלח קו”ח וקיבל מייל תשובה ממעסיק פוטנציאלי: “אני לעולם לא אקח מישהו שלמד ב’אוניברסיטה’ בשטחים המוחזקים, גם לו היה זה ביל גייטס”. בית-הדין קבע כי הודעת המייל הייתה “נגועה באפלייה פסולה”.

הרכב בית-הדין בראשות כבוד השופטת דלית גילה ושני נציגי הציבור אריה גור ויואל מוזס פירסם החלטתו בתיק סע”ש 55005-03-14 בתביעה שהוגשה ע”י דוד ולדמן נגד אקסשייק ונגד נסים (ניקי) פפו.

במהלך הדיונים נמחקה ב- 26.10.2015 התביעה העיקרית – שהייתה נגד החברה [מאחר שטרם הוקמה במועד הרלבנטי לתביעה] ונמחקה חלקית התביעה נגד בעלי החברה [“שנסמך, כביכול, על הפרת חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ”ח – 1988”].

“עלינו כעת להכריע בשאלה – האם זכאי התובע מר דוד ולדמן לפיצוי אישי מהנתבע, בשל חוסר תום לב לקראת יצירת יחסי עבודה, או פגיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מחמת אפלייה על רקע מקום לימודי התובע, המבוססת על סטריאוטיפ בדבר השקפתו.

“בבסיס המחלוקת בין הצדדים עומדת תגובתו של הנתבע, לניסיונו של התובע להתקבל לעבודה בנתבעת, טרם הקמתה, כאשר שלח לנתבע את קורות חייו ובהם ציין, בין השאר, שרכש את השכלתו ב’אוניברסיטת יהודה ושומרון’; אין חולק שמדובר במרכז אקדמי בעיר אריאל. על כך השיב הנתבע לתובע ביום 11.2.2013 בהודעת דוא”ל קצרה בזו הלשון: “תודה, הדבר אינו מתאים לנו. אני לעולם לא אקח מישהו שלמד ב’אוניברסיטה’ בשטחים המוחזקים, גם לו היה זה ביל גייטס” [הבהרה: הדברים נכתבו במקור באנגלית ונוסח זה הוא הנוסח העברי שנבחר לפסק הדין והוסכם על הצדדים].

לטענת התובע, מדובר ב”אפליה על רקע השקפת עולמו שלו,  וכן אפלייה מחמת דעותיו או השקפתו של הנתבע, ושתיהן קשות, בוטות ואסורות”.

הנתבע טען מאידך, בין היתר, כי “מאחר שלא ידע מה השקפותיו של התובע – לא מדובר על אפלייה על רקע של השקפה; מועמדות התובע לתפקיד לא נשקלה, רק בשל מקום לימודיו, אוניברסיטה באריאל, שנמצאת ‘בשטחים המוחזקים/ ומדורגת אחרונה בארץ – וזה נימוק רלבנטי, שאין איסור להביאו בחשבון. לכן, יש לדחות את התביעה האישית כלפיו; מה גם, שאותה עת כלל לא העסיק עובדים, ומאחר שהיא נמצאת ‘בשטחים’, אי, לאור העובדה שהייתה כוונה שהחברה תעשה את מירב מאמצי השיווק שלה בחו”ל, במדינות אירופה ומדינות אחרות, המחרימות את אוניברסיטת אריאל, הוא ראה סיכון עסקי אם יועסק בחברה מישהו במישרה מאוד בכירה שלמד שם”.

הנתבע גם ציין כי התובע פירסם במספר אתרי תקשורת את דבר מייל התשובה שקיבל, דבר שגרם לנתבעים נזק.

בית-הדין אומר בפסק דינו כי “… דעתנו היא, כי בהודעת הדוא”ל – אף אם הנתבע לא התייחס במפורש להשקפת עולמו של התובע, כעילה לדחיית מועמדותו לתפקיד בחברה שהוא עמד להקים, הרי הוא אף לא נקב ברמתו הנמוכה של המוסד בו רכש התובע את השכלתו או בחשש מפני החרמת החברה בחו”ל, עקב כך, כעילה לדחייה, אלא שם דגש רק על מקום לימודי התובע, באופן המזמין סטריאוטיפ פוליטי. זו, אכן, ‘הכתמה’, שיש בה משום אפליה ולא אבחנה מותרת, אם כי לא במימדים שצייר התובע”.