נדחתה בקשה של בזק לסילוק על הסף של תובענה שהוגשה נגדה ע”י 7 חברות; תשלם 18,500 ש”ח הוצאות

בית-המשפט המחוזי בתל אביב דחה בקשה של בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ לסילוק על הסף של תובענה שהוגשה נגדה ע”י 7 חברות שהגישו את התביעה בספטמבר 2016: סלקום ישראל בע”מ; 013 נטוויז’ן בע”מ; סלקום תקשורת קווית (שותפות מוגבלת); ו- עידן פתרונות קונפרנסינג (שותפות מוגבלת); פרטנר תקשורת בע”מ; 012 סמייל תקשורת בע”מ; פרטנר פתרונות תקשורת  נייחים (שותפות מוגבלת).

כבוד השופט מגן אלטוביה כתב בין היתר בהחלטתו ב- 25 באוקטובר 2017 (תוך שציין כי שבע החברות מתנגדות לבקשת הסילוק על הסף וכי בזק הגישה את הבקשה במסגרת כתב התשובה לתובענה. טענות הצדדים בבקשה נשמעו בדיון מיום 9 ביוני 2017):

■ “המבקשת [חברת בזק] מפעילה רשת בזק ציבורית מכוח רישיון כללי למתן שירותי בזק פנים ארציים נייחים מיום 1.3.1994. בזק מחזיקה בתשתית נייחת רחבת פס בפריסה כלל ארצית והיא מעמידה את תשתית האינטרנט לשימוש לקוחות ספקיות הגישה לאינטרנט. כדי לעודד תחרות בשוק התקשורת חוייבה בזק להפריד בין פעילותה כספקית תשתית אינטרנט לבין פעילותה כספקית גישה לאינטרנט, באופן שתשתית האינטרנט נותרה בתחום פעילותה ואילו פעילות אספקת הגישה לאינטרנט הועברה לחברות-בנות.

■ “בשנת 2010 אישר משרד התקשורת לבזק לשווק סלי שירותים הכוללים תשתית אינטרנט וגישה לאינטרנט באמצעות החברה-הבת, בזק בינלאומי בע”מ,. בהתאם לאישור האמור היה על בזק לפנות אל ספקיות הגישה לאינטרנט שאינן חברות-בנות שלה ולהציע להן להשתתף בסל השירותים ולהציע את שירותיהן ללקוחות. לטענת המשיבות, בזק מפרה את החובות שהוטלו עליה בקשר עם שיווק סל השירותים עד כדי חדילה משיווקן במסגרת סל השירותים.

■ “בשנת 2014 פתח משרד התקשורת בפעולות שיאפשרו אספקת שירותי תקשורת תוך שימוש בתשתיות הנייחות של בזק והוט, באופן שיאפשר לספקי תקשורת חסרי תשתית לספק ללקוחותיהם את השירותים המוצעים על-ידי בזק והוט, בעלות התשתיות הנייחות. בהחלטת משרד התקשורת מיום 17.11.2014 – “אסדרת השירותים הסיטונאיים – מתכונת אספקתם של שירותים סיטונאיים וקביעת תעדיף בעדם ברשת בזק”, נקבעו התנאים לאספקת השירותים  ותעריפי השירותים נקבעו בתקנות. לטענת המשיבות במסגרת האסדרה האמורה נקבע כי על בזק לחבר את לקוחות הקצה של ספקי התקשורת לתשתית בזק עד לשקע ראשון בביתם ולאפשר לספקיות האינטרנט שימוש בתשתיות הפסיביות (פיזיות) של בזק לאספקת שירותי תקשורת שונים. לטענת המשיבות, בזק מפרה את ההוראות האמורות תוך פגיעה במשיבות.

שבע החברות ביקשו בהמרצת הפתיחה להורות על בזק לבצע עשרה דברים בהקשר זה.

■ הבקשה של בזק לסילוק התובענה על הסף מתבססת על טענתה לפיה “בית-המשפט אינו הפורום המתאים לדון בתובענה, והמבקשות היו צריכות להעלות את טענותיהן בפני משרד התקשורת. לשיטת המבקשת, כך עולה מהוראות החוק, מרישיון בזק, מסמכויות הפיקוח הרחבות שהוענקו למשרד התקשורת, השכל הישר ואופן התנהלותן של המבקשות אשר פנו למשרד התקשורת והעלו בפניו את טענותיהן”.

■ מתוך החלטת השופט: “כל הסעדים ההצהרתיים והאופרטיביים בתובענה כפי שפורטו לעיל אינם מופנים נגד משרד התקשורת, אלא נגד המבקשת (בזק) ועל כן, נראה בשלב זה, שאין מדובר ביריבות בין המשיבות לבין משרד התקשורת או המבקשת באשר לפרשנות או משמעות הוראות החוק או הוראות משרד התקשורת אלא בתובענה לאכיפת הוראות החוק והוראות משרד התקשורת … מהתובענה עולה כי בעקבות ההפרות הנטענות של המבקשת, פנו המשיבות אל משרד התקשורת והלינו על התנהלותה של המבקשת. לטענת המשיבות, בעקבות פניותיהן הורה משרד התקשורת למבקשת כיצד לפעול, אולם המבקשת לא פעלה לכאורה כפי שנדרש.

“נוכח אלה ובהתחשב בזהירות הרבה בה מחוייב בית-המשפט בבואו לסלק תובענה על הסף, נראה כי אפילו יתקבלו חלק מטענות המבקשת בקשר לסמכותו של משרד התקשורת לדון במחלוקות העולות מהתובענה או נוכח טענות המבקשת באשר לפרשנות ההוראות שלטענת המשיבות הפרה (תקיפה עקיפה), אין הצדקה לסילוק התובענה על הסף שהרי הדברים טעונים בירור ואין מדובר בכרוניקה ידועה מראש כי סופה של התובענה – דחייה. במיוחד כך, מקום שהמשיבות טוענות שהמבקשת ממשיכה להפר את הוראות משרד התקשורת לאחר שהתלוננו בפני משרד התקשורת על אופן התנהלותה של המבקשת”.

השופט מציין כי בא כוחה של חברת בזק הבהיר בדיון כי “אינו טוען לחוסר סמכות של בית-המשפט כאן, הגם שיכול, ושלבית-המשפט סמכות מכללא לבחון את הוראות משרד התקשורת במישור המשפט המינהלי לאחר שתינתן לאחרון הזדמנות להשמיע את עמדתו כפי שביקש היועץ המשפטי באמצעות נציגו, נראה כי נכון לדחות את הבקשה”.

השופט מדגיש כי “… ער אני לכך והדברים גם עלו במהלך הדיון בבקשה, כי מאחורי חלק מן הסעדים המבוקשים (אם לא כולם) חבוייה מחלוקת עסקית קונקרטית בדבר גובה עלויות וכיוצא באילו.

“דווקא משום כך, מקום שבו הרגולטור כופה על גורם מרכזי, בלשון המעטה, בשוק התקשורת, לספק שירות למתחריו, שירות שבלעדיו עלולים המתחרים למצוא עצמם חסרי יכולת להציעו או לספקו בעלויות בלתי סבירות, דומה שאין  להגביל את זכותם של המתחרים לפנות לערכאות אך משום שעניינם מוסדר בידי הרגולטורים וכי הרגולטור הוא הפורום הנאות.

“גם בלא חשש כי לגורם מרכזי כמבקשת [בזק] בשוק התקשורת יכולת השפעה על עמדת הרגולטור במישרים או בעקיפין – יובהר – חשש כזה לא הוצג ואין להבין מהדברים כאילו קיים, הרי שיש לאפשר בשוק הישראלי על מאפייניו הייחודיים, לגורמים מתחרים לנהל את התחרות ביניהם בכל הזירות הלגיטימיות ובכלל גם באמצעות פנייה לערכאות.

“הטיעון כי הפורום הנאות לבחון את הדברים הוא רק הרגולטור, הוא טיעון מוקשה, בכל הכבוד. הגם שלרגולציה תפקיד מרכזי, בפרט במקש כדוגמת המשק הישראלי, אשר עבר בינוי ניכר מאז ראשית המדינה עד ימינו אלו ועדיין מצוי בתנודת מטוטלת שבין שליטה ציבורית מובהקת מוגבלת תחרות ושליטה פרטית מובהקת בה התחרות מצוייה בחיתוליה. תפקיד הרגולטור חיוני וחשוב בין השאר באיזון שבין תחרות חופשית כדי פרועה העשוייה למוטט ענף כזה או אחר לבין חסימת תחרות בידי גורמים בעלי כוח מונופוליסטי, בהעמדת תנאים לטובת ותועלת הציבור, הגם שאינם ריווחיים ועוד ועוד שהרי אין זה המקום להרחיב בכך.

“במובחן מכך, לבית-המשפט תפקיד בהכרעת מחלוקות קונקרטיות שנתגלעו בין הבאים בשעריו. זהו ‘מגרש’ אחר. יכול ותהיה חפיפה בין המגרשים ויכול שלא. אין לחשוש מפערים אפשריים בין עמדת הרגולטור לעמדת בית-המשפט. זהו מתח בונה, מפרה וראוי. הבקשה לסילוק על הסף נדחית. המבקשת [בזק] תשתלם למשיבות את הוצאות הבקשה ושכ”ט בסך 18,500 ₪”.