בהחלטה של העליון מתפרסם מידע על השימוש שעושים בחמאס באפליקציות להעברת מסרים מוצפנים

החלטה של בית-המשפט העליון [בש”פ  6719/17] מסוף חודש ספטמבר 2017 פותחת צוהר ומספקת מידע עובדתי על השימוש שעושים פעילי תנועת החמאס ברצועת עזה באפליקציות להעברת מסרים מוצפנים.

את ההחלטה נתן כבוד השופט דוד מינץ והיא מתייחסת לעתירה לגילוי ראייה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל”א -1971. זאת במסגרת דיונים בבית המשפט המחוזי מרכז (תפ”ח 19060-06-17)[תיק הנדון בדלתיים סגורות]. להלן מספר קטעים  מההחלטה של העליון:

■ “ביום 8.6.2017 הוגש נגד העותר ושלושה נוספים, ביניהם אחיו של העותר, כתב אישום בבית המשפט המחוזי מרכז (תפ”ח 19060-06-17), בגדרו יוחסו לעותר עבירות של מגע עם סוכן חוץ – עבירה לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל”ז-1997 וקשר לבצע עסקה אחרת בנשק במטרה לקדם פעילות של ארגון טרור או ביצוע מעשה טרור – עבירה לפי סעיפים 30(א) ו-28(ג)(1) לחוק המאבק בטרור, התשע”ו-2016.

■ “על-פי עובדות כתב האישום, העותר, יליד 1997, ביקר עם בני משפחתו ברצועת עזה במהלך חודש דצמבר 2014. בסוף חודש אפריל 2017 סיפר אחיו של העותר לעותר כי בעת ביקורם ברצועת עזה הוא ירה בכלי נשק שמסר לו אחיהם למחצה (להלן: מחמד) שהינו פעיל בארגון הטרור חמאס המתגורר ברצועת עזה. עוד סיפר לו אחיו כי מחמד וחבריו הציעו לו לבצע פיגוע בישראל.

■ “בסמוך לאחר מכן, ביקש מחמד מהעותר לרכוש עבור אחיו מכשיר טלפון נייד וכרטיס “סים”, ולהתקין על המכשיר יישומון (“אפליקציה”) להעברת מסרים מוצפנים. העותר עשה כבקשתו והתקין על מכשיר הטלפון שלו את היישומון.

■ ” בתחילת חודש מאי 2017 או בסמוך לכך, מסר העותר לאחיו את מכשיר הטלפון הנייד שלו, על-מנת שישוחח עם מחמד באמצעות היישומון המותקן עליו. העותר עשה כן חרף ידיעתו כי מחמד קשור לארגון טרור ואף כי הציע בעבר לאחיו ליטול חלק בפיגוע בישראל, וחרף חשדו כי השימוש ביישומון נועד להסתיר את תוכן ההתקשרות הקשורה לעבירות נגד בטחון המדינה.

■ “מחמד כתב לאח באמצעות היישומון כי הוא מבקש את סיועו בהוצאתו אל הפועל של פיגוע בישראל כנקמה על מותו של בכיר בתנועת החמאס בשם מאזן פוקהא, שאת מותו מייחס ארגון הטרור חמאס לישראל. מחמד ביקש מהאח להתנקש בחיי חייל או שוטר ישראלי וכן ביקש ממנו להשיג לצורך ביצוע הפיגוע שני אקדחים עם משתיקי קול, מכשיר טלפון וכרטיס “סים”. בהמשך עדכן האח את העותר בפרטי התכתבותו עם מחמד, וכן ביקש ממנו לרכוש מסכה “המכסה את הפנים”.

■ “זמן מה לאחר ההתכתבות האמורה, שהה האח ביחד עם נאשם נוסף המוזכר בכתב האישום ברכב. העותר ניגש לרכב ומסר לאחיו את מכשיר הטלפון שלו על-מנת שיתכתב עם מחמד באמצעות היישומון. מחמד ציין פעם נוספת את בקשתו לביצוע פיגוע, וכן ביקש מהאח למצוא אדם שיבצעו. זמן מה לאחר ההתכתבות האמורה, קשרו שלושת הנאשמים קשר על-מנת להשיג אקדחים עם משתיקי קול לצורך הוצאתו אל הפועל של פיגוע, כבקשתו של מחמד.

■ “… בהמשך, התכתב האח פעם נוספת עם מחמד באמצעות מכשיר הטלפון של העותר באשר לבקשת ארגון החמאס להוצאת פיגוע התנקשות. כעבור זמן מה הסיר העותר את היישומון ממכשירו, וביום 17.5.2017, לאחר שביקש זאת מחמד, התקין אותו בשנית. בשיחה שניהלו באמצעות היישומון ביקש מחמד מן העותר לרכוש כרטיס “סים” ומכשיר טלפון, ואמר כי יעביר לו כסף לשם כך. בשלב מסוים נודע לעותר כי המשטרה עצרה חשודים בפרשה ונוכח חששו ממעצר נסע לרמאללה. בעת שהותו שם התקשר העותר למחמד על-מנת לברר לגבי העברת הכסף אך מחמד לא ענה לשיחתו. למחרת נעצרו העותר ואחיו על ידי כוחות הביטחון”.

כבוד השופט מינץ מציין כי “בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של העותר עד לתום ההליכים נגדו, במסגרתה פורטו הראיות לכאורה להוכחת אשמתו, ובהן … דו”חות חדירה לטלפון הנייד של העותר המלמדים על קשר שהתקיים עם מחמד, שליחת שמו של פוקהא לטלפון שלו ואינדיקציות להורדת היישומון התואמות את הודאותיו.

“…  ביום 26.7.2017 חתם שר הביטחון על תעודה בדבר ראיות חסויות, בהתאם לסעיף 44(א) לפקודה. בתעודה הביע שר הביטחון את דעתו לפיה מסירת ראיות ופרטי מידע בנושאים המפורטים להלן עלולה לפגוע בביטחון המדינה”.

“… לאחר שמיעת טענות הצדדים, ועיון בחומר החסוי שנמסר לעיוני במעמד צד אחד, שוכנעתי כי מדובר בחומר אשר על פי טיבו ומהותו מצדיק את הטלת החיסיון … בענייננו, עיון בחומר החסוי מגלה כי הוא נופל כולו בגדרי תעודת החיסיון שהוצאה … לאור האמור, אין מקום לגילוי הראיות המבוקש ודין העתירה להידחות”.