אושרה הנחת הצע”ח פרטית על שולחן הכנסת: הצעת חוק הדואר (תיקון – תקופה מרבית למשלוח דבר דואר)

יו”ר הכנסת יולי (יואל) אדלשטיין וסגני היו”ר אישרו ב-29.2.2016 הנחה על שולחן הכנסת הצעת חוק (פ/2705/20) של חברי הכנסת איתן ברושי, משה גפני, איתן כבל, אורי מקלב, דב חנין, עבדאללה אבו מערוף,  ישראל אייכלר, יעל כהן-פארן, איל בן ראובן, מיקי לוי, חיים ילין, עודד פורר, יעל גרמן, מנואל טרכטנברג, זוהיר בהלול, יואב בן צור, מאיר כהן, יחיאל חיליק בר, טלי פלוסקוב, עאידה תומא סלימאן, חמד עמאר, דוד ביטן, יצחק וקנין, יגאל גואטה, אברהם נגוסה, בצלאל סמוטריץ’,  מכלוף מיקי זוהר,  עליזה לביא, עמר בר-לב, איילת נחמיאס ורבין ומרב מיכאלי.

בדברי ההסבר להצעת חוק הדואר (תיקון – תקופה מרבית למשלוח דבר דואר), התשע”ו – 2016 נאמר כי “בהתאם להוראות סעיף 53 לחוק הדואר, התשמ”ו–1986, בעל רישיון כללי למתן שירותי דואר יקבע כללים בדבר סדרי הטיפול בדברי דואר, לרבות בעניין דיוורם, איסופם, העברתם, חלוקתם, ומסירתם וכל עניין אחר הנוגע לטיפול בהם, ושר התקשורת רשאי לקבוע הוראות בעניינים האמורים, שיגברו על ההוראות שנקבעו בכללים.

“ברישיון הכללי למתן שירותי דואר, שירותים כספיים מטעם החברה-הבת ושירותים נוספים, שנתן משרד התקשורת לחברת דואר ישראל בע”מ, ישנה הגבלה מירבית של משך הזמן ממשלוח דבר דואר רגיל או דבר דואר רשום ועד למסירתו, הנע בין שלושה ימי עבודה לשבעה ימי עבודה. עם זאת, שירותי הדואר בישראל אינם עומדים במשך הזמן האמור, הן במסירה של מכתבים וחבילות והן במסירה של הודעות התראה לאיסוף מכתבים וחבילות, ומשכך ישנן החזרות רבות באופן תכוף.

“במציאות הקיימת, העומס על סניפי הדואר פוחת, מכיוון שאנשים רבים בוחרים לשלוח דבר דואר באמצעות הודעת דואר אלקטרוני במקום שליחת דבר דואר באמצעות הדואר. על כן, על פניו, נראה שמשך הזמן משליחת דבר הדואר ועד למסירתו אמור להתקצר. למרות זאת, בפועל שירותי הדואר בישראל אינם עומדים במשך זמן מסירת הדואר שנקבע עבורם ברישיון הכללי.

“כיוון שאין חקיקה סדורה בנושא ואין סנקציה לגבי הפרת תנאי בעל הרישיון בעניין איחורים, אלא רק בעניין אבדות, מוצע לקבוע בחוק הדואר זמני משלוח מרביים, התואמים את הסכם בעל הרישיון הכללי עם משרד התקשורת, וסנקציה תואמת.

“נראה שפיצוי באמצעות תלונות נקודתיות ישרת הן את האזרחים, הן את משרד התקשורת, שכן מרבית הטענות יפתרו ברמת בעל הרישיון, והן את בעל הרישיון שישפר את שירותיו.

“כיום, דואר ישראל, לפי תנאי רישיונו, מחזיק במחלקת תלונות ציבור אך זו אנכרוניסטית ואינה עובדת באופן מקוון אלא רק במענה טלפוני או בשליחת פקס. שילוב סנקציה על איחורים בדואר תוך שיפור אופן הגשת התלונה ייצרו מערכת אכיפה מיטבית. על מנת להתלונן, יוכלו הנמען או המוען למלא טופס תלונה באתר האינטרנט של בעל הרישיון ואם התלונה תמצא תקפה, בעל הרישיון יפצה את המתלונן. הפיצוי שייתן בעל הרישיון יהיה בסכום שהוא פי ארבעה מהמחיר שקבע בעל הרישיון עבור השירות.

“כך, למשל, עבור שליחת מכתב רשום שמחירו עשרה שקלים, סכום הפיצוי יהיה ארבעים שקלים. בנוסף, ללקוח תהיה אפשרות להתלונן במשרד התקשורת אם הוא אינו מסכים עם תשובת בעל הרישיון בנוגע לתלונתו. מערכת פיקוח ואכיפה שכזו פועלת כיום באופן דומה בתחבורה הציבורית, כאשר טפסי התלונה מונגשים ומקוונים ותהליך הטענות הינו פשוט. בנוסף זמן המענה המוצע לתלונה, של ארבעה ימי עבודה, זהה לזה שבמערכת התחבורה הציבורית.

“סכום הגבוה פי 4 ממחיר השירות המשולם לבעל הרישיון אינו שרירותי, אלא מהווה מנגנון חכם להצמדת הפיצוי לשווי השירות בסכומים נמוכים, בדרך כזו שהפיצוי יהיה נמוך משמעותית מקנס המקסימום בגין אבדה, כפי שנקבע בתקנות חברת דואר ישראל (היקף האחריות לדברי דואר פנים), התשנ”ה – 1995.

“יודגש שהצעת החוק אינה באה לסייג את סעיף 78 לחוק הדואר, הקובע הגבלת אחריות לנזק הנובע מאיחור, אלא לקבוע מנגנון פיקוח, אכיפה ופיצוי לגבי האיחור עצמו.

“בימינו מערכת הדיוור הרשומה ניתנת למעקב וישנה היתכנות טכנולוגית למדידת תקופת השילוח. משכך ניתן לאכוף את זמני המשלוח בקלות יתרה מבעבר”.