אושרה הנחת הצע”ח פרטית על שולחן הכנסת: הצעת חוק הדואר (תיקון – תקופה מרבית למשלוח דבר דואר)

נשיאות הכנסת אישרה ב- 27.11.2017 הנחה על שולחן הכנסת הצעת חוק (פ/4773/20) של חברי הכנסת איתן ברושי, איתן כבל, יעל כהן-פארן, לאה פדידה, סאלח סעד, יואל חסון, נחמן שי, רוברט אילטוב, חמד עמאר, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, עודד פורר, זוהיר בהלול, יחיאל חיליק בר, יצחק וקנין, מיכאל מלכיאלי, יואב בן צור, רועי פולקמן, מיקי לוי, מוסי רז, עמר בר-לב, נורית קורן, ישראל אייכלר ועליזה לביא.

בדברי ההסבר להצעת חוק הדואר (תיקון – תקופה מרבית למשלוח דבר דואר), התשע”ח – 2017 נאמר כי “בהתאם להוראות סעיף 53 לחוק הדואר, התשמ”ו – 1986, בעל רישיון כללי למתן שירותי דואר, יקבע כללים בדבר סדרי הטיפול בדברי דואר, לרבות בעניין דיוורם, איסופם, העברתם, חלוקתם, ומסירתם וכל עניין אחר הנוגע לטיפול בהם, שר התקשורת רשאי לקבוע הוראות בעניינים האמורים, שיגברו על ההוראות שנקבעו בכללים.

“ברישיון הכללי למתן שירותי דואר, שירותים כספיים מטעם החברה הבת ושירותים נוספים, שנתן משרד התקשורת לחברת דואר ישראל בע”מ, יש הגבלה מירבית של משך הזמן ממשלוח דבר דואר רגיל או דבר דואר רשום ועד למסירתו, הנע בין שלושה ימי עבודה לשבעה ימי עבודה.

“ואולם, שירותי הדואר בישראל אינם עומדים במשך הזמן האמור, הן במסירה של מכתבים וחבילות והן במסירה של הודעות התראה לאיסוף מכתבים וחבילות, ולכן יש החזרות רבות באופן תכוף.

“במציאות הקיימת, העומס על סניפי הדואר פוחת, מכיוון שאנשים רבים בוחרים לשלוח דבר דואר באמצעות הודעת דואר אלקטרוני במקום שליחת דבר דואר באמצעות הדואר. על כן, על פניו, נראה שמשך הזמן משליחת דבר הדואר ועד למסירתו אמור להתקצר. למרות זאת, בפועל שירותי הדואר בישראל אינם עומדים במשך זמן מסירת הדואר שנקבע עבורם ברישיון הכללי.

“כיוון שאין חקיקה סדורה בנושא ואין סנקציה לגבי הפרת תנאי בעל הרישיון בעניין איחורים, אלא רק בעניין אבידות, מוצע לקבוע בחוק הדואר זמני משלוח מירביים, התואמים את הסכם בעל הרישיון הכללי עם משרד התקשורת, וסנקציה תואמת.

“נראה שפיצוי באמצעות תלונות נקודתיות ישרת הן את האזרחים, הן את משרד התקשורת, שכן מירבית הטענות ייפתרו ברמת בעל הרישיון, והן את בעל הרישיון שישפר את שירותיו.

“כיום, דואר ישראל, לפי תנאי רישיונו, מחזיק במחלקת תלונות ציבור אך זו אנכרוניסטית ואינה עובדת באופן מקוון אלא רק במענה טלפוני או בשליחת פקס.

“שילוב סנקציה על איחורים בדואר תוך שיפור אופן הגשת התלונה ייצרו מערכת אכיפה מיטבית. על-מנת להתלונן, יוכלו הנמען או המוען למלא טופס תלונה באתר האינטרנט של בעל הרישיון ואם התלונה תמצא תקפה, בעל הרישיון יפצה את המתלונן. הפיצוי שייתן בעל הרישיון יהיה בסכום שהוא פי ארבעה מהמחיר שקבע בעל הרישיון עבור השירות. כך למשל, עבור שליחת מכתב רשום שמחירו עשרה שקלים חדשים, סכום הפיצוי יהיה ארבעים שקלים. נוסף על כך, ללקוח תהיה אפשרות להתלונן במשרד התקשורת אם הוא אינו מסכים עם תשובת בעל הרישיון בנוגע לתלונתו.

“מערכת פיקוח ואכיפה שכזו פועלת כיום באופן דומה בתחבורה הציבורית, כאשר טפסי התלונה מונגשים ומקוונים ותהליך הגשת טענות הוא פשוט. כמו כן, זמן המענה המוצע לתלונה, של ארבעה ימי עבודה, זהה לזה שבמערכת התחבורה הציבורית.

“סכום הגבוה פי ארבעה ממחיר השירות המשולם לבעל הרישיון אינו שרירותי, אלא מהווה מנגנון חכם להצמדת הפיצוי לשווי השירות בסכומים נמוכים, בדרך כזו שהפיצוי יהיה נמוך משמעותית מקנס המקסימום בגין אבידה, כפי שנקבע בתקנות חברת דואר ישראל (היקף האחריות לדברי דואר פנים), התשנ”ה – 1995.

“יודגש שהצעת החוק לא נועדה לסייג את סעיף 78 לחוק הדואר, הקובע הגבלת אחריות לנזק הנובע מאיחור, אלא לקבוע מנגנון פיקוח, אכיפה ופיצוי לגבי האיחור עצמו.

“בימינו מערכת הדיוור הרשומה ניתנת למעקב וישנה היתכנות טכנולוגית למדידת תקופת השילוח. לפיכך ניתן לאכוף את זמני המשלוח בקלות יתרה מבעבר”.

*** יצויין כי הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת איתן ברושי וקבוצת חברי הכנסת (פ/2705/20; הוסרה מסדר היום ב- 14 ביולי 2016).