משרד התקשורת פירסם היום (10.7) הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים)(אסדרת ספקי תכנים); מטרתה: “שינוי מתכונת האסדרה בשוק הטלוויזיה הרב ערוצית והתאמתה להתפתחויות טכנולוגיות, כך שתוחל אסדרה על ספקי תכני חוזי-שמע המעבירים תכנים לציבור בישראל, החל מהיקף הכנסות מסוים, תוך עידוד התחרות והפחתת הנטל הרגולטורי”

משרד התקשורת פירסם היום (10.7) תזכיר חוק, הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים)(אסדרת ספקי תכנים)(תיקון מס’…) התשע”ח – 2018 שמטרתו: “שינוי מתכונת האסדרה בשוק הטלוויזיה הרב ערוצית והתאמתה להתפתחויות טכנולוגיות, כך שתוחל אסדרה על ספקי תכני חוזי-שמע המעבירים תכנים לציבור בישראל, החל מהיקף הכנסות מסוים, תוך עידוד התחרות והפחתת הנטל הרגולטורי“. המועד האחרון להעברת הערות הוא 31.7.2018. תזכיר החוק משתרע על 101 עמודים.

בעיקרי החוק המוצע נאמר כי “שוק השידורים חווה בשנים האחרונות שינויים משמעותיים. מגזר הטלוויזיה הרב-ערוצית, שנשלט בעבר באופן בלעדי על ידי חברות הכבלים והלוויין, נפתח לתחרות מצד מתחרים נוספים, המעבירים תכנים על גבי רשת האינטרנט. התלות שהייתה בעבר, בין התשתית להפצת התוכן – כבלים ולוויין ובין אספקת השירות, קרי מתן שירותי טלוויזיה רב-ערוצית, הצטמצמה, וכיום גם גורמים שאינם בעלי תשתית יכולים להציע לציבור הרחב שירותי טלוויזיה רב-ערוצית על גבי תשתית רשת האינטרנט (OTT, Over The Top). שירות ה- OTT משנה באופן דרמטי את שוק השידורים, ומערער מודלים עסקיים שהתבססו על אמצעי הפצה ואספקת תוכן כמקשה אחת.

“כניסת מתחרים חדשים אפשרה לצרכנים ליהנות מהרחבת היצע שירותי הטלוויזיה. כך, אם בעבר נדרש הצרכן לבחור בין החלופה של שירותי טלוויזיה רב-ערוצית במחיר גבוה לבין החלופה של מספר ערוצים מצומצם המשודרים על גבי מערך עידן פלוס, הרי שכיום קיימות לצרכן חלופות אחרות שכוללות היצע תכנים רחב במחיר נמוך. תהליך זה אף עודד את חברות הכבלים והלוויין לפתח מוצרים חדשים על גבי תשתית האינטרנט, אשר מוצעים לצרכן במחיר מוזל.

“ואולם, הרגולציה הקיימת כיום בחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ”ב – 1982 המסדירה את שוק הטלוויזיה הרב-ערוצית למנויים, אשר מופקדת בעיקרה בידי המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, חלה כיום רק על מי שמשדר באמצעות תשתית כבלים או לוויין, ואינה חלה על אותם שחקנים חדשים המציעים את שירותיהם על גבי האינטרנט.

“בהמשך לשינויים אלה ולשינויים נוספים הנוגעים לטלוויזיה המסחרית, ביום 18 בספטמבר 2015 מינה ראש הממשלה ושר התקשורת דאז, ועדה מייעצת להסדרת הרגולציה על שוק השידורים, בראשות מנכ”ל משרד התקשורת דאז שלמה פילבר.  בוועדה היו חברים נציגים ממשרד התקשורת, המשפטים, האוצר, המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין והרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.

“הוועדה עסקה במספר נושאים, ובהם עידוד כניסה של שחקנים חדשים לשוק השידורים, עידוד יצירה מקומית, ובחינת המשמעויות של הגידול בשירותי תוכן המסופק באמצעות האינטרנט, לרבות המעבר של תקציבי פרסום לאתרי אינטרנט ורשתות חברתיות, והשלכות של אלה על השידורים הממומנים באמצעות פרסומת והשידורים הרב-ערוציים בתשלום. ביום 29 ביוני 2016 הגישה הוועדה את מסקנותיה.

“הוועדה בחנה את שוק השידורים, את הרגולציה החלה בו, ואת מידת תרומתה לקידום השירותים הניתנים לצרכן ולרמת התחרות בו. כמו כן בחנה הוועדה את מידת ההתערבות הרגולטורית הנדרשת בשוק המתפתח. בין היתר מצאה הוועדה כי הרגולציה הקיימת מבוססת על מספר הנחות יסוד, ביניהן ההנחות כי מספר גופי השידור מוגבל, וכי בשל אופיו המיוחד של השירות ומידת השפעתם של הגורמים המשדרים, יש להקפיד הקפדה יתרה על פעילותם, ולקבוע כללים המבטיחים את הגשמת האינטרס הציבורי. הנחות אלו הביאו להתפתחות מערכת רגולטורית מורכבת אשר לצד יתרונותיה הביאה ליצירת חסמי כניסה משמעותיים בפני גוף חדש המבקש לחדור לשוק.

“השינויים המהותיים בשוק, ובראשם השינוי באופן צריכת התכנים וההתהוות של האינטרנט כפלטפורמה אלטרנטיבית לפלטפורמות השידור המסורתיות, הובילו למסקנה כי יש לשנות את הרגולציה הקיימת כך שתאזן את מגרש המשחקים בו פועלים ספקי התכנים השונים, שלפי המצב הקיים, חלקם פועלים תחת רגולציה כבדה וחלקם פועלים ללא רגולציה כלל, וכן תיתן מענה למאפיינים הייחודים ולחשיבות המיוחדת של השידורים ובהם מידת השפעתם החברתית.

“על-פי הרגולציה הקיימת בשוק השידורים, הקביעה בדבר “שידור מהו” היא קביעה פשוטה: כל התוכן הזמין על מרקע הטלוויזיה – הוא שידור, בעוד תכנים אודיו-ויזואליים אחרים אינם שידורים. בניגוד למצב זה, כיום צרכן המבקש לצרוך תוכן חוזי-שמע (אודיו-ויזואלי) חשוף למגוון רחב ביותר של תכנים, המופצים הן בפלטפורמות מסורתיות והן בפלטפורמות אינטרנטיות. תכנים אלה ניתנים לצפייה במסכים רבים ומגוונים – טלוויזיה מסורתית, מחשב אישי, מחשב לוח, טלפון חכם, וכו’. על כן, אין אפשרות להסתפק באמירה כללית, לפיה שירות יהיה נתון לרגולציה אם הוא “דמוי-טלוויזיה” (television like) מבלי ליצוק תוכן לביטוי זה. ברור כי לא כל תוכן הכולל חוזי-שמע יחסה תחת רגולציה; כך למשל, אין הכוונה כי אתר אינטרנט טקסטואלי ברובו המשלב מספר קטעי וידאו לצפייה ייכנס תחת הרגולציה המוצעת.

“ולכן, מוצע להחיל אסדרה על ספקי תוכן חוזי-שמע המשדרים מגוון של תכנים, כלומר מגוון של ז’אנרים (סוגות), תחת עקרון של אדישות טכנולוגית. כלומר, על ספקי תוכן כאמור תחול אסדרה אף אם הם מפיצים את תכניהם באמצעים כדוגמת רשת האינטרנט ובלבד שהם מיועדים בעיקרם לציבור בישראל, התכנים משודרים ביוזמתם ובאמצעות ממשק (חומרה או תוכנה) הנמצא בשליטתם (להלן – ספקי תכני חוזי- שמע). תכנים אלה יכולים להיות מוצעים לצרכנים בדרכים שונות ובהן בדרך של שידור בזמן אמת (ליניארי) או שידור המאפשר לצרכן לבחור את זמן הצריכה (VOD).

“בצד זאת, בשל אופיו העל-לאומי של האינטרנט, רגולטור מקומי יתקשה להטיל חובות רגולטוריות על גופים הפועלים מחוץ לתחום שיפוטו. על כן, המתווה הרגולטורי המוצע, מתייחס אך ורק לספקי תכני חוזי-שמע שפעולתם מיועדת בעיקר לציבור בישראל.

“בנוסף, מוצע להחיל על ספקי תכני חוזי-שמע אסדרה באופן הדרגתי. כך, חובת הרישוי לא תוחל מיד על כל ספקי התכנים, אלא רק על ספקי תכני חוזי-שמע בעלי היקפי פעילות מסוימים. באופן דומה, חלק מן החובות המוטלות על בעלי רישיונות להעברת תכני חוזי-שמע לא יחולו באופן מיידי, אלא בתלות בהיקף הכנסות מסויים, הן מטעמי הגנת ינוקא והן מאחר שהטעמים להחלתם אינם מתקיימים – כמו בחובות הנובעות מקיומו של כוח שוק ומידת השפעה על הצופים”.

בין היתר מוצע כי יהיו שני סוגים של בעלי רישיונות להעברת תכני חוזי- שמע.

חדשות