העליון דחה בקשת רשות ערעור של שלום ביליק מפרשת אגרון (מאגר מרשם האוכלוסין): “היווה ‘גורם בלעדיו אין’ בהפצתה של נגזרת מרשם האוכלוסין לרשת האינטרנט, פעל תוך מעילה באמון שניתן לו במסגרת עבודתו, והביא לחשיפתו של מידע חסוי תוך פגיעה בפרטיותם של יחידי הציבור ואף סיכון ביטחון המדינה”

15:13 15.05.2018

קטגוריות: אבטחת מידע/סייבר משפט

תגים:

בית-המשפט העליון דחה היום (15.5.2018) בקשת רשות ערעור [רע”פ  3337/18] של שלום ביליק מפרשת אגרון – מאגר מרשם האוכלוסין.

כבוד השופט ג’ורג’ קרא כתב בין היתר בהחלטתו [לגבי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק עפ”ג 22375-11-17 שניתן ביום 19.3.2018, בגדרו נדחו ערעורים הדדיים מטעם המבקש ומטעם המשיבה (מדינת ישראל) על גזר דינו של בית-המשפט השלום בתל אביב-יפו בת”פ 24441-05-12 מיום 27.9.2017]:

■ ” המבקש הורשע על פי הודאתו בריבוי עבירות של הוצאת מסמך ממשמורת; הוצאת מסמך ממשמורת על ידי עובד ציבור ומסירתו לאחר; הפרת סודיות; פגיעה בפרטיות; והחזקת מאגר מידע שלא כדין. על פי כתב האישום, המחזיק ארבעה אישומים, המבקש עבד עד לחודש אפריל בשנת 2006 במשרד הרווחה ובמסגרת תפקידו פיתח ותחזק מאגרי מידע שנמצאו בשימוש שוטף של משרד הרווחה. על פי האישום הראשון, המבקש ניצל את הגישה שניתנה לו, העתיק את נגזרת מרשם האוכלוסין ממחשבי משרד הרווחה והעבירהּ לאחרים. כתוצאה מכך, באמצעות פועלם של אחרים, הופץ מרשם האוכלוסין, הכולל פרטים של כלל אזרחי ישראל ברשת האינטרנט. על פי האישום השני, המבקש קיבל עדכונים של נגזרת מרשם האוכלוסין גם לאחר פיטוריו ממשרד הרווחה, החזיק אותם במחשבו האישי, ועדכן באמצעותם את הנתונים שהיו ברשותו. על פי האישום השלישי, במסגרת עבודתו במשרד הרווחה העתיק המבקש למחשביו האישיים מאגרי מידע נוספים שנוהלו על ידי משרד הרווחה, לרבות מאגרים שונים לילדים מאומצים ולבגירים מאומצים, והחזיק במאגרי המידע על מחשבו האישי גם לאחר פיטוריו. על פי האישום הרביעי, לאחר שהועסק כאיש מערכות מידע מטעם שירות בתי הסוהר, החזיק המבקש מאגר מידע של ארגון השוטרים הבין-לאומי סניף ישראל בניגוד לדין.

■ “כתב האישום הוגש נגד המבקש וחמישה אחרים ביום 13.5.2012. ביום 3.2.2014 הורשע המבקש בכתב אישום מתוקן, לאחר שהצדדים הודיעו לבית-המשפט שהגיעו להסדר טיעון שלא כלל הסכמות לעניין העונש. בטרם נשמעו הטיעונים לעונש, חלה המבקש במחלה ממארת, ושמיעת הטיעונים לעונש נדחתה מעת לעת, עד ליום 1.2.2017.

■ “בגזר הדין, שניתן ביום 27.9.2017, לאחר שעמד על הערכים המוגנים בהם פגעו מעשיו של המבקש ועל חומרת מעשיו ביחס למעשיהם של יתר הנאשמים, קבע בית משפט השלום כי ראוי היה להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל של 25 חודשים, בתוספת מאסר על תנאי וקנס. בהמשך, בחן בית משפט השלום האם מתקיימות נסיבות בגינן יש לסטות לקוּלא מעונש זה, בפרט נוכח מצבו הרפואי של המבקש … לבסוף, גזר בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל; 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; קנס בסך 100,000 ש”ח או 10 חודשי מאסר תמורתו; וחילוט חומרי המחשב שנתפסו.

■ ” המשיבה ערערה על קוּלת העונש והמבקש ערער על חומרתו.

■ “… בפסק הדין בערעור עמד בית-המשפט המחוזי על חומרת מעשיו של המבקש, וציין כי התמונה הכוללת מעלה פעילות שיטתית שרומסת ברגל גסה ערכים של פרטיות, כבוד הזולת ופגיעה באמון הציבור, וכן כי מחוות דעת שהוגשה על ידי המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים עולה כי פרסום המידע גרם לנזק ביטחוני קונקרטי ולסיכון פוטנציאלי בעתיד. בשים לב לכך, הדגיש בית-המשפט המחוזי כי יש ממש בערעור המשיבה. ואולם, בית-המשפט עמד על כך שמנגד ניצב מצבו הבריאותי החמור והקשה של המבקש, שמקשה על הכרעה בענישה הקונקרטית בעניינו.

■ “… הותיר בית-המשפט המחוזי את רכיבי הענישה על כנם, למעט הפחתת תקופת המאסר חלף קנס, שקוצרה לשישה חודשים, לנוכח הערכה כי המבקש יתקשה בתשלום הקנס”.

■ בבקשת רשות ערעור בעליון נטען ע”י המבקש כי “… בנוסף, טוען המבקש כי חוות הדעת המודיעינית אינה מבססת כל נזק קונקרטי שנגרם ממעשיו, וכי יוחס לה משקל מופרז”. המדינה, מאידך גיסא, ב”אשר לזמן שחלף ממועד ביצוע העבירות, טוענת כי אין לתת לחלוף הזמן משקל מכריע, בפרט לנוכח הנזק הביטחוני החמור שגרם המבקש”.

בהחלטתו כותב כבוד השופט קרא כי “לאחר עיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

■ “… אשר לחלוף הזמן, זה נבע, בין היתר, מאופיים הייחודי של המעשים שביצע המבקש, שדרשו פעולות חקירה נרחבות בטרם פוענח המקור לדליפת המידע לרשת האינטרנט, ומאופיין המורכב של העבירות … לכך יש להוסיף כי התארכות ההליכים לאחר הגשת כתב האישום נבע בעיקרו ממצבו הרפואי של המבקש. בשים לב לאלו, ונוכח חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, אין בזמן שחלף כדי לפטור את המבקש מריצוי עונש מאסר בפועל.

■ “… ויוזכר, כי באיזון שערכו הערכאות הקודמות הביאו מצבו הרפואי של המבקש וחלוף הזמן לסטייה ניכרת לקוּלא ממתחמי הענישה שנקבעו בעבור העבירות בהן הורשע ומהעונש הראוי שנקבע להן, כך שעונשו עומד על פחות ממחצית מהעונש הראוי בנסיבות העניין.

■ “משכך, בשים לב לכך שהמבקש היווה ‘גורם בלעדיו אין’ בהפצתה של נגזרת מרשם האוכלוסין לרשת האינטרנט, פעל תוך מעילה באמון שניתן לו במסגרת עבודתו, והביא לחשיפתו של מידע חסוי תוך פגיעה בפרטיותם של יחידי הציבור ואף סיכון ביטחון המדינה, אני סבור כי האיזון שערכו הערכאות הקודמות ראוי, ולא מצאתי כי מתעורר חשש לעיוות דין או כי ישנה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה. אשר על כן, הבקשה נדחית”.

הערת עורך Read IT Now: בפסק הדין בעפ”ג 22375-11-17 ביליק נ’ מדינת ישראל ועפ”ג 22543-11-17 מדינת ישראל נ’ ביליק שניתן ב- 19 במארס 2018 כותבים כבוד השופטים דבורה ברלינר (שופטת עמיתה), מרים דיסקין ושי יניב בין היתר כי “המדינה הגישה חוות דעת של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. חוות הדעת היא סודית, הוגשה בהסכמה, ומפרט את הנזק שנגרם לביטחון המדינה עקב חשיפת המאגר שהוציא ביליק ממשרד הרווחה. הוטעם בחוות הדעת כי למדינת ישראל נגרמו נזקים במישור הביטחוני, ואלה מצטרפים לנזקים הנראים לעין בחשיפה פומבית של פרטיהם של כל אזרחי מדינת ישראל והפיכתם נחלת הכלל.

“… חשיבות רבה אנו מייחסים לחוות הדעת שהוגשה בלית-המשפט ע”י המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים, בנושא היקף הנזק הביטחוני שנגרם מפרסום מאגר אגרון. בניגוד  לקביעתה של כבוד השופטת קמא, כי מחוות הדעת עולה רק נזק פוטנציאלי שעלול להיגרם, עיון בחוות הדעת מצביע על נזק קונקרטי, ממשי, חמור ומשמעותי שכבר נגרם. בשל הסודיות בחוות הדעת לא נפרט את האמור בה. אנו מפנים לסעיף 8 לחוות הדעת. האמור בו מדבר בעד עצמו. זאת, בנוסף לנזק ולסיכון הפוטנציאלי המשמעותי העתידי. קיומו של סיכון ביטחוני מעלה את דרגת החומרה של מעשי ביליק”.

חדשות