אופן הטיפול של משרד התקשורת בבקשות לרישיונות ייבוא של מוצרי ציוד קצה לארץ – הגיע לבית-המשפט

בית-המשפט לתביעות קטנות בתל אביב דן ביום שני האחרון (18 ביוני 2018) בתביעה קטנה [סביניק נגד משרד התקשורת; ת”ק 20045-08-17]. התביעה הייתה על סכום של 23,084 ₪ והיא הוגשה באוגוסט 2017.

הדיון התקיים בפני כבוד הרשמת הבכירה יעל מרמור דומב. התובע טען בבית-המשפט כי רכש סטרימר בייבוא מקביל והזמין אותו באינטרנט. הוא שילם סכום של 75 דולרים תמורת הסטרימר, סכום שפטור ממכס ומע”מ (וזאת כדי להימנע מראש ממכשיר שתהליך שחרורו יהיה ממושך).

הוא נדרש לקבל אישור שימוש במכשיר ממשרד התקשורת וגם להגיע לדואר ולמכס. “הבעייה היא שהם [משרד התקשורת] לא חוזרים, לא שולחים. משרד התקשורת אומרים שיענו תוך עשרה ימים. אף אחד במשרד התקשורת לא אמר לי שהבקשה שלי חסרת פרטים”.

הוא התחיל, לדבריו, לשלוח פקסים למשרד התקשורת כשבאחד מהם אפילו כתב בהבלטה את המלה “הצילו!”. יצויין כי מדובר באגף בכיר רישוי (בראשות  גדעון שטרית).

התובע החל גם להגיע למשרדי משרד התקשורת במגדל שלום בתל אביב בניסיון לקדם את הנושא. “קבלת הפנים שלהם, לא ראיתי דבר כזה: בא פקיד, יושב איתך ורושם [בכתב יד]. אין לבן אדם מחשב, אין חדר קבלה, הכל במסדרון. אתה לא מקבל מהם שום נייר. הפקיד פתח קריאה. אחרי הפעם הראשונה שם חשבתי שאני על דרך המלך”.

לדבריו, “בזבזתי הרבה מאוד זמן”. הוא הגיע שוב למשרדי משרד התקשורת וכשראו שם שהוא “מתחיל להתעצבן”, הגיע אליו מנהל שאינו מכיר. אותו מנהל הבטיח תשובה תוך ארבעה ימים אך לא ניתנה לו כל אסמכתה לכך.

התובע הדגיש בדבריו בבית-המשפט כי “עד היום לא דיבר איתי איש ממשרד התקשורת”. הוא סיפר עוד כי בתשובה לתביעה שהגיש נגד המשרד נכתב כי המשרד דן בבקשה והחליטו שלא לאשר את בקשתו לגבי הסטרימר שרכש.

לדבריו, לפני שהגיש את התביעה, אף אחד לא החזיר אליו תשובה. רק לאחר שהגיש את תביעתו, קיבל פנייה מנציג הפרקליטות וזאת “כי הוא היה צריך דחיות” לגבי מועד הדיון בבית-המשפט.

הוא ציין כי תמורת הסטרימר (ומקלדת שצורפה אליו כאופציה) שילם סכום של 75 דולרים. בתשובת לשאלת הרשמת הבכירה ענה כי סכום התביעה, 23,084 ₪, כולל את מחיר הסטרימר שמשרד התקשורת לא שיחרר לו, הוצאות שכללו את הטלפונים, הנסיעות אל וממשרד התקשורת בתל אביב ופרקי הזמן הרבים שביזבז שם בהמתנה לטיפול בבקשתו וכן תביעה לעוגמת נפש בגובה של 5,000 ₪.

נציגת הפרקליטות שייצגה את משרד התקשורת אמרה בבית-המשפט כי אף אחד לא דרש מהתובע שיגיע פיסית למשרד. היא הוסיפה כי איש אינו כופר במיילים ובפקסים שהתובע שלח.

לדבריה, משרד התקשורת מקבל 17-18 אלף פניות לאישור מכשירים בשנה וזאת לאור הגידול המתמשך בהזמנות מוצרים באמצעות האינטרנט. “המשרד לא היה ערוך לזה. אז המערכת לא הייתה ממוחשבת, בניגוד להיום. כיום הכל ממוחשב ויש תיעוד על כל פנייה”.

היא ציינה כי בקשת התובע הייתה חסרת מסמכים מסויימים וב- 26.6.2017 הוא אכן השלים את המסמכים החסרים. לדבריה, הסטרימר הספציפי לגביו מדובר, גם אם עכשיו התובע היה מגיש בקשה זהה, אותו סטרימר לא היה מורשה להיכנס לארץ.

במהלך הדיון בבית-המשפט הודיעו שני הצדדים כי משרד התקשורת הציע (עוד קודם לדיון) לפצות את התובע בסכום של 500 ₪ בגין התביעה. אלא שהרשמת הבכירה יעל מרמור דומב אמרה כי מדובר בסכום פיצוי נמוך מידי ביחס למהות התביעה. “יש כאן מחדל. אתם לא הצגתם פייט מהצד השני” לגבי הנטען בתביעה. מאידך, היא אמרה לתובע כי הסכום שהוא דורש בתביעתו גבוה מידי.

הצדדים נשלחו לקיים שיחה ביניהם מחוץ לאולם הדיונים וכשחזרו קיבלו את הצעת הרשמת הבכירה שמשרד התקשורת ישלם לתובע סכום של 1,250 ₪ בתוך 30 יום. אז נדרשה הפסקה קצרה נוספת בדיון כדי שנציגי משרד התקשורת שהיו באולם יקבלו אישור טלפוני של חשבות המשרד.

בסופו של דבר סכום הפיצוי האמור עוגן בפסק דין של בית-המשפט כהסכם פשרה בין התובע לבין הנתבע (משרד התקשורת באמצעות מדינת ישראל).

הערת עורך Read IT Now: ידיעה קודמת לגבי קבלת רישיון ממשרד התקשורת פורסמה כאן באתר.

חדשות